סיפורה של הגבירה – מִידִי אוֹלוֹרוֹ

ראיון I

כמה מוזר ששמת לב. ואולי זה בכלל לא מוזר. אתה יודע מה אומרים עליך. מספרים שאתה לא מחמיץ שום פרט, שלא קם בלש חריף כמוך מאז לורקה. חריף, לא טוב. שמת לב? מייחסים לך תכונה של תבלין, לא אפיון מוסרי. האם אתה אדם מוסרי, מר פרמל? לא. אתה לא צריך לענות על זה. הרי המוסר שלנו הוא זה שעומד כאן למבחן, לא שלך.

האצעדות. אתה צודק, עדיין לא עניתי לשאלה שלך. הורדתי אותן. הנה, אתה יכול לראות את הסימנים. ידעת שהסגסוגת מכילה מרכיב שנצרב בעור? זו הסיבה שאנחנו לא מסירים אותן. אני יודעת מה אומרים. האצעדות הן חלק בלתי נפרד מהזהות השבטית-מעמדית שלנו ולכן אסור להסירן. אבל האמת היא – תביט בסימנים, תראה אותם מקרוב – סימני גוף הם סוג של פגם. אף אחד, בייחוד לא הקיסר, לא אוהב לחשוף את פגמיו.

ודאי שהמראה חשוב. גם במקרה הזה אסור לך להאמין למה שמספרים. סגפנות, חסכנות, צניעות, כל אלו תכונות מהוללות באפסילון-ארידני, אבל אתה באמת חושב שאלמלא השקעתי כל כך במראה החיצוני, אלמלא נתתי את דעתי לשלמות המראה, הסא-ריו-לו היה נותן עלי את דעתו?

אתה מופתע. לא ידעת על הקשר בינינו. אל תרגיש שלא בנוח, בלש יקר. אף אחד לא ידע. זה היה סוד. זה היה חייב להישמר בסוד. לא ברור לך למה? זה פשוט. למשפחה של מירילו היו תכניות אחרות בשבילו, שלא כללו את בני אולורו. למרות הברית, אם היתה להוד קיסרותו סיבה להאמין שמתרקם משהו ביני לבין בנו-יקירו, תוך רבע שעה הייתי נבעטת לקצה השני של הגלקסיה. בדיוק בגלל זה רכשתי לעצמי מקום בספינה רק ברגע האחרון, אף על פי שתוכנית הנסיעה שלו פורסמה לפני שלושה מחזורים.

פגישת עסקים. זו היתה האמתלה הרשמית. אם תתקשר עם מאדים תגלה שאף אחד לא באמת מצפה לי שם. תכננו לחמוק שם ביחד ולהחליף דם, זרע ואצעדות. דמו בדמי, זרעו בגופי ואצעדותיו על זרועי. הדיבור הזה מביך אותך? לא ברור לי למה. אתם, בני האנוש, כל כך רגישים למילים. אלו רק מילים. אין להן כוח בפני עצמן.

אתה אומר שמילים יכולות להרוג. זה ביטוי ארצני, לא? אני לא תמיד מצליחה להבין אתכם. אתם גזע מורכב, מר פרמל. כל כך הרבה ספקות, תהיות, חיבוטי נפש, נקיפות מצפון, ועדיין נשאר לכם מקום לשמחת חיים. תראה כמה אתה שמח. זו לא שמחה אלא כמות גדולה של אלכוהול? אתה אדם משעשע, מר פרמל. בזמן אחר, במקום אחר, אולי הייתי חושבת אותך לאדם מעניין. מאוד מעניין, ואני לא מתכוונת לכישורי הבלשות שלך.

על מה הזעזוע? אז מה אם גופתו של מירילו עדיין לא התקררה? אתה לא מבין את שוויון הנפש שלי? אני מורגלת במוות, מר פרמל. מוות ואכזבות. כולנו כך באפסילון-ארידני. אילו היינו מתפרקים בכל פעם שחווינו אחד מאלה, הגזע שלנו כבר מזמן היה מתפזר ומתפוגג בנתיבי הכוכבים.

מובן שהייתי עצובה כששמעתי על הרצח. אחר כך התגוללתי ברחמים עצמיים – הנה חמקה ממני, מהמשפחה שלי, הזדמנות פז בגלל איזה אידיאליסט מטורף –

אני לא יודעת מה היה המניע. מילים. אתה שוב נאחז במילים. אל תנסה לייחס יתר משמעות לדברים שנאמרו בהיסח הדעת. אני לא יודעת למה מירילו נרצח. אני רק מנחשת.

איפה הייתי אני בזמן שבוצע הרצח? באותו מקום בדיוק שבו שהיתי מאז תחילת המסע. ספונה בחדר שלי. שפעת חייזרים. תפסתי את הווירוס הארור עוד במעגן, ומרגע שהגעתי לחדר לא הפסקתי להקיא. הבוטית הרפואית תוכל להעיד על זה. הזעקתי אותה פעמיים ביום הראשון, לא, שלוש. ביום השני הצלחתי לשמור על הנוזלים שלי אבל הייתי חלשה ולא יצאתי מהמיטה. תוכל לבדוק את מסוף הדלת. לא תמצא שום דבר מלבד הביקורים האלה של הרפואית וכמה ביקורי בוטים. מישהו היה צריך להחליף את המצעים. כמה פעמים.

שוב האצעדות? כבר אמרתי לך. הסרתי אותן. אתה מגיב כאילו לא נתקלת אף פעם במישהו שהפר את הצו הקיסרי. בסוף המסע הזה הייתי אמורה לענוד את אלו של הקיסר הבא. אתה יכול להאשים אותי שהעזתי? שהקדמתי להסיר את העדות לחיי הקודמים?

איפה הן עכשיו? אין לי מושג. אולי התגלגלו מתחת למיטה, אולי הבוטים השליכו אותן עם המצעים המוכתמים. זה לא הטריד אותי עד לרגע זה. קודם המחלה ואחר כך הרצח המתועב הזה. אני לא מבינה למה זה כל כך מעסיק אותך. למה אתה חוזר ומעלה את העניין, כאילו אתה עדיין חושד בי למרות מה שסיפרתי לך, למרות שברור לגמרי שלא היה לי שום מניע, וחשוב מזה – שום הזדמנות לבצע את הרצח.

אני מתנצלת. לא התכוונתי להתרגז. אלו שאריות המחלה. אני צריכה לנוח עכשיו. נוכל להמשיך את הראיון הזה בהזדמנות אחרת?

ראיון II

לא. לא פגשתי את הנוסעים האחרים. כפי שסיפרתי לך הייתי חולה. אני מבינה שבדקת את הסיפור שלי. בדיוק כמו שאמרתי. לא עזבתי את החדר אפילו לרגע. אבל אלמלא חליתי אולי הייתי נפגשת עם ון-גובטו ויכול להיות שגם עם פלימה.

ודאי שידעתי מי הנוסעים האחרים. את ון-גובטו זיהיתי במעגן. דיברו עליו לא מעט בתקשורתית. רמזו שהקיסר לא הסכים להאריך את תקופת השירות שלו. לא, לא דיברנו. אני לא חושבת שהוא בכלל הבחין בי. ופלימה, שאת שמו אפילו לא שמעתי לפני המסע הזה, שלח אלי מסר זמן קצר אחרי שהספינה נכנסה למהירות שיוט. הוא שאל אם נוכל להיפגש לארוחה ולדון בעניינים עסקיים. אין לי מושג על איזה עסקים הוא דיבר. תצטרך לשאול אותו.

מימס וינס? מובן שידעתי שהוא צפוי להיות כאן, אבל לא. לא הייתי טורחת בו. ההופעה האחרונה שלו לא עוררה בי שום רצון להכיר אותו באופן אישי. מופע דוחה. לא ראיתי טעם אפילו להישאר עד סופו.

רישום מפגישה לא רשמית

אתה לא מרפה, מר פרמל. לתומי חשבתי שבאת לדרוש בשלומי.

שלומי טוב, אבל אני עדיין מעדיפה לא לעזוב את המגורים שלי. במצבי אני עלולה ליפול קרבן לעוד כמה מהמחלות שמסתובבות כאן. בטח שמסתובבות כאן מחלות. בכל מקום שבו קיימים יצורים חיים ונושמים קיימות גם מחלות.

אבדו. אולי הושלכו עם האשפה אל החלל. זה קורה גם למחמירים בינינו. הקיסר אולי קרוב לאלוהות, אבל שאר האפסידנים הם בשר ודם. בשלב כלשהו כולנו שוגים. אתה נראה מודאג. זה בגללי? האם הצלחתי לעורר בך רגש כלשהו מתחת למסכת השמחה השקרית שהאלכוהול מתח על פניך? כמה חביב מצידך, אבל אתה לא צריך לחשוש. כבר שלחתי מסר וכשנגיע למאדים יחכו לי שם אצעדות חדשות. כן. אני בטוחה מפני הזעם הקיסרי. לפחות עד הפעם הבאה שאנסה לתפוס מקום סביב שולחן המשפחה שלו.

אומרים שאילמר מעדיף את הנקבות שלו קצוצות זנב. מה דעתך, יתאים לי לקצוץ את שלי?