אם הייתי יודע שהקברניט ענבר הוא אבשלומיסט, אולי לא הייתי נותן לו לרדת לכוכב בכלל. בניגוד למה שרואים ב"מסע בין כוכבים", קברניטים בדרך כלל נשארים בספינה, אבל קבוצת החלוץ בדקה את הכוכב ואישרה שהחיים המקומיים לא מסוכנים. היא דיווחה על מין תבוני אחד שאותו היא תיארה כ"ניידים למחצה". הם נראו כמו כ"ף סופית חיננית — מתאים בהתחשב בכך שהיינו ספינה ישראלית — וחיו בקבוצות, שהגדולות ביניהן מנו כעשרים וחמישה פרטים. הקבוצות נדדו בטורים מאתר לאתר, ושתלו את עצמן בקרקע כדי להפיק חומרים מזינים לפני שהמשיכו הלאה. המדענים שלנו ניסו להבין איך הם מתקשרים.
צריך לומר לזכות הקברניט ענבר שהוא לא ניצל את זכות היתר שלו כקברניט, וירד לכוכב רק בקבוצה האחרונה. כקצין ראשון, שמחתי להישאר בפיקוד ולתת לו לרדת. זה היה מסע ארוך ולכולם מגיע לנשום אוויר טרי ולמתוח קצת רגליים – מה גם שזה היה המין התבוני הראשון שהתגלה על ידי משלחת ישראלית מזה זמן רב וענבר היה להוט לראות אותו מקרוב. חוץ מזה, בואו נודה על האמת, אהבתי להיות בפיקוד לזמן מה, ולא התנגדתי כשהוא הודיע שהוא יישאר על הקרקע משך ימים אחדים.
מטי היה הראשון שהודיע לי שהזקן מתנהג מוזר, מבלה המון זמן בבהייה במקומיים במבט חמור וממלמל לעצמו. כשענבר הודיע על שתילה מחדש של המקומיים, כל מה שיכולתי לעשות היה להתחנן בפניו בקשר. כל ההפצרות שלי והניסיונות לומר שהוראות הצי הן להתערב בחיים מקומיים מעט ככל האפשר, רק הובילו לכך שהקברניט הורה לכלוא אותי בתאי, והודיע לאגף ביטחון שאסור לאף אחד לעזוב את הספינה עד לסיום "בחינה מחדש של רמת סיכון של המקומיים." את השאר שמעתי ממטי מאוחר יותר.
ענבר, כפי שהתברר, היה אבשלומיסט אדוק. לא הבחנתי בזה קודם כי ייחסתי את השפה המצוחצחת והנטייה שלו לתקן את העברית של אנשים לאופי הדקדקני והמחמיר שלו. אבל הרעיון שכל כך הרבה אותיות סופיות עומדות בשורה אחת כנראה העביר אותו סופית על דעתו. הוא הורה להפריד את הפרטים בקבוצות זה מזה, ולשתול אותם בבודדים. תוך יממה מקומית הם התחילו לנבול. דוקטור עמיאל, האקסו-ביולוג הבכיר שלנו, צרח עליו שהוא הורג את המקומיים, אבל ענבר רק אמר לו שיש תועבות שאסור שתהלכנה בגן אשר מקדם ושם גם אותו במעצר.
כל האוכלוסייה המקומית בטווח עשרים קילומטרים מנקודת הנחיתה נכחדה לפני שמטי הצליח לשכנע את הקצינים האחרים על הקרקע שהזקן התחרפן סופית, ואז שכנע את קצין הביטחון בספינה לשחרר אותי. יותר מאוחר גילינו שהחלק העליון של המקומיים משמש אותם לחילופי מידע ולהעברת חלקיקים דמויי פרומונים שנחוצים להישרדות שלהם, אבל טווח התקשורת שלהם מוגבל מאוד. ברגע שהם נשתלו במרחקים גדולים מדי זה מזה, הם פשוט מתו.
אבל מבחינתי, הלקח העיקרי שהצי צריך ללמוד מהסיפור הוא שכל מבחן מיון שהם מעבירים צריך לכלול שגיאות כתיב מכוונות. יש דברים שאבשלומיסטים לא מסוגלים להתעלם מהם.

——————-

אהוד מימון קורא, עורך וכותב (על) מדע בדיוני. מזין ללא בושה את ההתמכרות שלו למדע בדיוני, להיסטוריה ולמילים בצורות שונות ומשונות.‬