הבּלוּרֶנִי הכחול שהבשיל

"השׁרים בקול אחד" אולי נראים חסרי מגן בפני גנבים, אבל הם ממש לא. בגללם אני שונה. בגללם אני מיוחד. היחיד שאי-פעם הגיע לפריחה בשלב הכחול. אני יושב לי עכשיו בחדר הבידוד שבמרכז הרפואה, מתחת לשמים הצהובים-בהירים, בעוד שתי השמשות זורחות ועוזרות לניצני צאצאיי להבשיל, ולא עושה דבר חוץ מלהרהר כיצד נקלעתי למצב המוזר הזה.

איבדתי את כל כספי במספר השקעות לא חכמות במיוחד, ונתקעתי על הכוכב הקר, האפל והמדכא של השרים. אין לי מושג למה הם קוראים לעצמם כך, לאור העובדה שהם לא שומעים אף צליל ולא משמיעים אפילו הגה. טיפוס מפוקפק הציע לי לגנוב עבורו את האבן הלבנה מהמקדש הראשי. הכסף היה טוב. איזה סיכון כבר יכול להיות לגנב מומחה בפריצה אל מתחם לא שמור?

הוא העביר לחשבוני כמקדמה עשירית משכרי – סכום שהיה די והותר כדי שאוכל לברוח הביתה ולחיות חיים שלווים, עד כמה שחיים יכולים להיות שלווים כשאתה מצפה בשארית חייך למתנקש שיצוץ מאחורי כל פינה.

בחליפת הסוואה, עם סוללה חלופית טעונה במלואה, הכניסה למקדש והשגת האבן ארכו דקות ספורות בלבד. הם הפתיעו אותי בדרך החוצה. חבורה של נזירים מהמקדש עמדו מולי ודיברו בתוך ראשי.

אני שונא טלפתים. הם תמיד יודעים עליך הכול. הם ידעו שאני שם למרות חליפת ההסוואה. הם ידעו שזו לא הגנבה הראשונה שלי. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שנתפסתי בשעת מעשה, או לאחריו, או בכלל.

התעוררתי שעות לאחר מכן ולצד מיטתי ישב אחד הנזירים. הוא אמר שהם טיהרו אותי מהצורך לגנוב ודרש שאעזוב את כוכב הלכת שלהם לצמיתות. הזדרזתי להיענות לדרישה, ותוך כמה ימים נחתּי בבּלוּרֶן.

סריקה רפואית שגרתית לשבים גילתה שפיתחתי תסמינים לא ידועים. הובהלתי למרכז הרפואה ורופאים ערכו עליי אין ספור בדיקות. הסתבר שהתחלתי להנץ. שמונים מחזורים לפני הזמן! כחול מנץ! אף פרט שצבעו פחות מאדום בוהק מעולם לא החל להנץ. כמובן שהחזיקו אותי בבידוד תחת השגחה, כי לא ידעו מה יכול לקרות לי, או מה אני עלול לגרום לאחרים. הכחול היחיד בין אדומים והיחיד בחדר ליחיד – שונה מכל אחיו.

מחדר הבידוד התקשרתי לשגרירות השרים. ביקשתי לדבר עם השגריר וחקרתי אותו על אודות טקס הטיהור. ככל הנראה, השרים מאמינים כי נשמות ילדיו של אדם, החיים ואלו שעוד לא נולדו, שוכנות ברכושו. לכן אין לגנוב את רכושו של אדם, כי בכך נגנבים ממנו ילדיו. המסחר מותר ואף מתנהל במרץ, כי בשעת המכירה חוזרות הנשמות לידי ההורה ונשמות ילדיו של הבעלים החדש של הרכוש נכנסות לדוּר בו.

החרפה הגדולה ביותר לאדם היא שיכון נשמות ילדיו ברכוש שגנב. לכן העונש לגנבים אחיד – עיבורם ושיכון נשמות ילדיהם ברכוש הגנוב, ככתם לכל חייהם. העונש החמור חיסל לחלוטין את הגנבות, והיחידים שגונבים הם זרים שחושבים שהם יכולים לנצל את היעדר האבטחה.

בעוד מחזור, כאשר צאצאיי יבשילו, אני אחזור למחלקת הרבייה. שוב אהיה כחול בין אדומים. אעמוד אתם בתור לאשנב בו המטפלים יקטפו את ילדיי ויניחו אותם בעגלה עם שאר הילדים. העגלה בטח תחרוק, כמו העגלה בה הוסענו אני ואחיי אל החממה המרכזית עד לבקיעתנו מהפרי. אני והאדומים נתרחק משם אחרי הקטיף ונחזור לשגרה, עד ההפריה הבאה. אני אשוב להיות הכחול הרגיל שהייתי קודם, פרט לחוויה יוצאת הדופן.

שמעתי שהברנש המפוקפק מחפש שותפים לעסקיו הנלוזים במערכת שמש משולשת שמשות. בטח יהיה שם חמים ונעים.

——————-

אביאל טוכטרמן ידוע לרוב בזכות זקיפות אוזניו או בתואריו "א.דבק חם" או "היי, אח שלה”. בן 34, בינתיים.

קורא מדע בדיוני; כותב מדע בדיוני; מצייר מדע בדיוני; בונה דגמי מדע בדיוני; ניסה, ללא הצלחה, לערוך מחקר לתואר שני על אודות אדריכלות ומדע בדיוני; מגדל אחות מדע בדיוני; ומועסק כאדריכל (בלי מדע בדיוני) ביתר הזמן. מחכה בקוצר רוח לפתיחת ההרשמה להתיישבות על מאדים. "אבל אני רוצה להיות שם!" מעבר לזה, הוא רוצה לנצל באופן ציני את הבמה הזאת לפרסום מודעה: דרוש חבר, גבוה וחובב מדע בדיוני. צור קשר במדור.