כשהוא עדיין מתנשף, הדפה אותו מעליה ונכנסה למטהר. היא כיוונה אותו למקסימום והפעילה. אחרי דקה כבר התחילה להתלבש בתנועות מהירות ויעילות. ולחשוב שהיא לבשה היום את הבגד המוזהב, ובשביל זה.
"את כבר הולכת?" שאל, כשהוא מגשש אחרי הסיגריות. "חשבתי שנעשה עוד סיבוב."
"היית מת," אמרה, בשעה שנעלה את המגפיים. "תדליק לי גם אחת."
כשהוא עדיין נשען על זרועותיו השמאליות, הושיט לה סיגריה דולקת. היא לקחה אותה בלי להודות לו – זה המינימום שהוא יכול לעשות.
"רגע," אמר, קולט פתאום, "את אומרת שזה לא היה טוב?"
היא עצרה באמצע תיקון האיפור, והסתובבה להביט בו. "היה לי רק זיון אחד יותר גרוע מזה," אמרה, "ולו היו נסיבות מקלות. לא היו לו גפיים, ובדיעבד, מסתבר שהמבנה האנטומי שלהם בעייתי בשבילנו. אבל אתה? מבחור עם ארבע ידיים הייתי מצפה להרבה יותר. אפילו ארצן קטוע ידיים היה מצליח יותר ממך, וכולם יודעים שהם לא הזיונים הכי מוצלחים בגלקסיה." היא הסתכלה בבוז בסיגריה שלה, שדלקה רק בצד אחד. "תראה, אפילו להדליק סיגריה כמו שצריך אתה לא מסוגל," הוסיפה וכיבתה אותה בעציץ שעמד ליד המיטה. הצמח שמט את מחושיו בקול מחאה צייצני.
הוא הזדקף והביט בה נעלב. "אף פעם לא קיבלתי תלונות מהנשים שלנו," אמר. "הן תמיד אומרות לי כמה הן נהנות, אולי משהו אצלך לא בסדר."
היא משכה בכתפיה, וצעדה לכיוון הדלת. "אולי הנקבות שלכם בנויות אחרת, אולי הן שקרניות מוצלחות, ואולי כל הגזע שלכם ייעלם כשהן יגלו איך סקס אמיתי צריך להיות." בלי לחכות לתגובה יצאה אל המסדרון.
היא בחנה את פסי התאורה – עברה רק חצי מהמשמרת. היא צריכה לחזור לעבודה בעוד משמרת וחצי, יש עדיין הזדמנות להציל את היום. הפעם היא תלך על בטוח, תיקח את אחד מהחמודים האלו, איך קוראים להם? תמיד הייתה לה בעיה עם שמות הגזעים, נו, אלו שבמקום הבעות פנים, צבע העיניים שלהם מתחלף.
היא הדליקה את האורות בשֵׂעָר ובמגפיים וטלטלה את זנבה עד שהתנפח וזהר. אחר כך הוציאה מאחד הכיסים את העדשות מחליפות הצבעים, הרכיבה אותן ופנתה ימינה לכיוון המועדון.

——————-

ריקה טייכהולץ (דולב), מהנדסת מחשבים בעבר וסטודנטית לספרות בהווה. מתמרנת נואשות בין עבודה, לימודים וטיפול בשלל בני משפחה וחיות מחמד.