הטוֹרְמַאנְקִים חיים את אמנותם. הם מתגלגלים בעדרים על חופי הים המרכזי ובעזרת החומרים המופרשים משתי בלוטות הצבע שלהם צובעים את החול הלבן והסופח באינספור גוונים. הבלוטות ממוקמות סמוך מאוד ללבם הגדול יחסית לגופם, והטורמאנקים יוצרים בעזרתן דגמים מסובכים המשקפים את מזגם המלנכולי – הילות ורבדים שרק מכחול חי יכול לחשוף. יצירות האמנות של הטורמאנקים משפיעות על רבים: זכרי הפְּסַגוֹרים מתחפרים בחול המרהיב בתקופת החיזור, עַקְגרוֹדים משונני מצבט משנים את צבע גופם בעת ההשרצה, וצאצאי תוֹזַעֵי המלח יודעים שאם יגיעו בטעות אל הצבעים החמים, יהוו טרף קל לקְסַבּוֹלַנְקְסים במעופם.

השמשות שוקעות מאוחר בעולמם של הטורמאנקים, בחשכה הם ישנים ועם הזריחות מתעוררים וחוזרים להתגלגל וליצור. הטורמאנקים האפורים והבוהקים ניזונים מהים. המינרלים שבו מספיקים להם. לעתים רחוקות הם לועסים ומעכלים מעט חול לבן.

גלי הים המרכזי שוטפים את החוף כל עוד מאירות השמשות. בכל מגע בין הים לציורי החול של הטורמאנקים, גובר הים. הדגמים נמסים, הגוונים נמהלים והחול חוזר להיות לבן עד לגלגול הבא.

הטורמאנקים לא כועסים על הים ולא סוגדים לו. הם חיים את אמנותם. הים מוחק, והם מתגלגלים וצובעים. זו דרכו של עולם.

לעתים בוקע טורמאנק פגום – בלוטת הצבע שלו חסומה, סתומה, מצומקת או מפרישה חומר שהחול הלבן דוחה. טורמאנק שכזה יתגלגל במשך עשרים וארבע יממות – לעתים הכל מסתדר מאליו. אך אם לא יצליח לצבוע במהלך תקופה זו, יתעורר בטורמאנק הצעיר מנגנון עתיק יומין, זהה לזה המניע טורמאנק בוגר המרגיש שחייו עומדים להסתיים.

או אז, עוזב הטורמאנק את המושבה מבלי להיפרד מהאחרים, ושוחה אל עומק הים במשך שלוש יממות. שם, הוא הופך לחלק מסכר אדיר ההולך ונבנה בים המרכזי. הסכר ימנע יום אחד מהגלים לשטוף את החול ולמחוק את הציורים. הוא מורכב מטורמאנקים מתים או גוססים ומטורמאנקים חיים, אך פגומים ומעשיים עד מוות.

——————-

יואב אבני נולד ב-1969 בישראל. בתיכון עבר מהמגמה הריאלית לביולוגית, כנראה לתמיד. ספריו עד היום: קובץ הסיפורים הקצרים 'איזה מטומטמים האמריקאים' (תמוז, 1995), הרומן 'שלושה דברים לאי בודד' (כנרת, זמורה-ביתן, 2006), והרומן 'החמישית של צ'ונג לוי' (כנרת, זמורה-ביתן, 2009) שזכה בפרס גפן בקטגוריית ספר המקור הטוב ביותר לשנת 2010.