מ"ם סופית עבור םםים / שירי צוק « כנס מאורות
מ"ם סופית עבור םםים / שירי צוק
.

"לא יכול להיות שהיא אנושית," אמרתי, תוך כדי דפדוף אקראי במגזין אופנה. "אנשים לא נראים ככה. מטר שבעים ושש על חמישים קילו, שדיים שמתנגדים לכוח המשיכה ועור פנים שכנראה משיל את עצמו אחת לחודש, מתחלף בעור חדש, אפרסקי. אנשים אמתיים נראים כמוני, עם הבטן והפולקעס והצלוליטיס והעור המבאס."
אשת הנשיא צחקקה. לקח לי הרבה זמן להתחבר איתה, אבל בסוף מצאתי את הדרך פנימה – הקטנה שלה והקטן שלי ביחד בגן, ואין אימא שלא רוצה לדעת איך מתנהגת הילדה שלה כשהיא עם ילד שהיא אוהבת. עברתי מבדק אישיות, שלושה שאלונים ביטחוניים וראיון אישי אחד, והופה – הנה אני שותה קפה בבית הלבן.
הפכתי דף והמשכתי עם המרירות. "לא יכול להיות שדוגמניות הן אנושיות. גם ספורטאים לא. הרי אם באמת אפשר היה 'למתוח את גבולות היכולת האנושית,' הם לא היו נקראים 'גבולות,' נכון?"
היא התכופפה אליי בפתאומיות כדי ללחוש משהו. שומרי הראש שלה הושיטו יד אל הנשק, באינסטינקט, אבל היא נופפה להם להירגע. "היא באמת ממש לא מהעולם הזה ובינינו – היא לא היחידה. גם בעלי הוא חייזר. הרי איך אפרו-אמריקאי יכול להיבחר לנשיאות אם אין מאחוריו אומה חייזרית שלמה?"
לא ייאמן, חשבתי לעצמי. זה צירוף מקרים מטורף. הרי לא יכול להיות שהיא יודעת שזו המשימה שלי – לברר איזו אומה עומדת מאחורי הנשיא. אלא אם היא דורונגית, ואז היא יכולה לקרוא את המחשבות שלי. אבל הם לא דורונגים, הם לא יכולים להיות דורונגים, כי לדורונגים אין שום שאיפות לכוח. כל מה שהם רוצים זה לראות טלוויזיה ולאכול, וקריאת המחשבות שלהם רק מפריעה להם לזה, אז הם פשוט מעשנים משהו וממסכים אותה.
חייכתי אליה חיוך משועשע, אבל מיצי הקיבה החומציים שאנחנו, הםםים, מפרישים בזמן סכנה, החלו לגרום לקיבה שלי לרחוש והבנתי שזה הזמן לסגת. כשהקיבה שלך חיצונית, את לא באמת יכולה להסתיר את מה שקורה בה לאורך זמן. נכון, היא הייתה תקועה איפשהו מתחת להסוואה האנושית שלי. אבל כל מה שהאפידרמיס המחוטט הזה קנה לי היו רק עוד חמש דקות, וגם מבטי רחמים מבחורות כמו הדוגמנית ההיא, שמי כמוני יודע שחייזר היא לא. סתם כוסית.
זימנתי את הסגן שלי בקריאה, "חמודי צריך ללכת הביתה!" ונפרדתי ממנה בנשיקות באוויר. במשימה הבאה שלי, נשבעתי לעצמי, אין לי בעיה להסוות את עצמי כבן אדם, אבל לא כל כך מכוער. שלא כמו לדורונגים, לםםים יש כבוד עצמי. למרות הקיבה החיצונית.

.

——————-

.

שירי צוק סופרת ותסריטאית טלוויזיה, מחברת "קודם כל תירגעי", "15 דקות" וספרי הילדים "הדב בו" ו "סבתא בישלה דייסה". כותבת ביקורת ספרים בכתב-העת בלייזר ומשוויצה שמשלמים לה בשביל לקרוא. ילידת 1973, מגדלת ילד, כלבה ובעל. תמיד רצתה לכתוב סיפור חייזרים שמתחיל באות סופית, וכעת, משהגשימה את מטרתה בחיים, יכולה לפרוש בשקט.

.


תגובות

  1. מאת TASH:

    אל תפרשי!!! להפך!!
    מצחיק ומבריק.

  2. מאת vinny:

    מגניייייב!

    ה-FBI לא יודעים לקרוא בעברית, נכון?

להגיב לפוסט vinny