בזמן האחרון ץרווש התחיל לחשוב שאולי כל העניין הזה של חילופי סטודנטים לא היה רעיון כל כך טוב. אמנם היו היבטים חיוביים לכך שהמראה ההומנואידי שלו הטעה את רוב תושבי כדור הארץ לחשוב שהוא אחד מהם, אבל זה לא הפחית את תחושת הבדידות של החייזר הצעיר משולי גלקסיית פרוקטגון, ולעתים אף הגביר אותה.
מערכת השמש שממנה בא ץרווש הייתה ייחודית – השמש שבמרכזה לא משכה אליה את כוכבי הלכת, אלא דחפה אותם ממנה והלאה, אל קרום רירי שתחם אותה, ושעליו התגלגלו כוכבי הלכת. כתוצאה מכך איבריהם הפנימיים של ההומנואידים שאכלסו אותה – הדומים להפליא לאלה של המין האנושי, נדחסו על ידי זוג ריאות מלמטה דווקא, לכיוון בית החזה והכתפיים. זה העניק לפרוקטגונים יכולות פיזיות עדיפות בהרבה על אלה שלנו (הם היו מנתרים לגובה עשרות מטרים ונזהרים מממטרי מטאוריטים זעירים ומסריחים שהשמש ירתה תדיר לעבר כוכבי הלכת המפוחדים שלה), אבל גם לתקופות בחילה ממושכות, בשל קרבה מוגזמת בין הוושט והמעי הגס.
מעבר לכך, ץרווש, כמו יתר בני מינו, נטה לעשות את הדברים להיפך. הוא קרא מהסוף להתחלה, אכל מתוק בתחילת הארוחה ומרק או סלט בסופה והתקלח בדרך כלל רק אחרי שהתלבש. ההבנה שהסדר שלו שונה מעט מזה של תושבי כדור הארץ היא גם זו שהובילה אותו לאוניברסיטת תל אביב דווקא. תל אביב וישראל שסביבה היו ידועות באותה עת ברחבי כדור הארץ כמקום הפוך למדי, מה שהקל על ץרווש את ההתערות. אבל שום דבר לא הכין אותו ליעל.
יעל ישבה לידו בלימודי מבוא לאנתרופולוגיה (הבחירה בלימודי אנתרופולוגיה במסגרת המסע האנתרופולוגי שלו לכדור הארץ שעשעה את ץרווש), ומצאה חן בעיניו מהרגע הראשון. היא הייתה בהירה וגבוהה, והיה לה ניחוח הדרים קלוש שהקל על הבחילה שלו (דווקא עניין האיברים הפנימיים הסתדר בזכות כוח המשיכה של כדור הארץ; הבחילה האנטומית הקבועה של הפרוקטגוני הצעיר פינתה את מקומה לבחילה שנבעה מעודף סביח.) יעל הייתה מעניינת גם בגלל סיווג האלפא הברור שלה, היא משכה אליה זכרים ונקבות כאחד, והייתה ציר התרחשות קבוע באולם ההרצאות ובמדשאה.
אף על פי שהלך והתערה, וכבר התפשט לפני שנרדם והתקלח לפני שהתלבש, ץרווש עדיין התקשה במיוחד בהבנת הדינמיקה של החיזור וההזדווגות האנושיים. בפרוקטגון קדמה ההזדווגות לקינון, הקינון קדם לחיזור, והכל נגמר לרוב במבטים נבוכים, פרפורים בבית החזה ונשיקה אחת, ביישנית או לוהטת.
וכך, כשהחלה יעל שולחת לעברו מבטים נבוכים, ידה משחקת בשערה ועיניה מביטות בתזזיתיות לכל עבר, נמנעות ממנו ומלטפות אותו חליפין, ץרווש היה אובד עצות. וככל שחיפשה את קרבתו, כך הלך החייזר התמיר ונעצב: איזה מנגנון מאפשר לנקבה האנושית להיפרד ממך עוד בטרם הייתה בת זוגך? במשך שבועות, הוא התהלך באוניברסיטה מוכה צער, מדליק פילטרים בניסיון נוגה לחקות התנהגות אנושית ושב ומתלכלך בטחינה וחצילים בנסיונות לאכול את הסביח האהוב עליו מלמטה.
כשנישקה אותו ערב אחד, חרב עליו עולמו. אבל בעוד היא מדלגת במדרגות לדירתה, הסתובבה אליו בחיוך ושאלה: "נשתה קפה בבוקר לפני תחילת הסמינר? מחר מתחילים הבניה של זרות בתרבויות אתניות שונות."
"בטח," ענה לה, ופנה בחזרה למעונות. הטיסה חזרה לפרוקטגון תחכה טיפה, חשב. אם בחורה זורקת אותך אבל רוצה להיפגש למחרת בבוקר, אולי הציוויליזציה הזו שווה עוד כמה שבועות של מחקר.

——————-

צפריר בשן כותב סיפורים ומגדל ילדים. ניתן לקרוא עוד סיפורים שלו בבלוג: http://tsoof.wordpress.com