הם תמיד אומרים אותו דבר. "לעולם לא היינו מאמינים עליו, הוא היה בן אדם כל כך נחמד!"
זה בדיוק מה שהאקסית הטרייה שלי אמרה לשוטרת, שעה אחרי שריסקתי לה את האף ושברתי לה שתי אצבעות וצלע (פלוס חבורות וחבלות שונות), וארבעים וחמש דקות לפני שעצרו אותי. והיא כנראה צדקה, אבל אני רק יכולתי לצחוק. צחקתי, אתם מבינים, כי הייתי עסוק בהקשבה לווירוקראט. וכשאתה מקשיב לווירוקראט, אם תרצה ואם לא, אתה צוחק.
דגלאס אדאמס (עוד מישהו שחייבים לצחוק כשמקשיבים לו) סיפר פעם על פלישה חייזרית איומה לכדור הארץ שנכשלה ברגע האחרון כשכל הצי התוקף נבלע בפיו של כלב קטן. מוסר ההשכל שלו, כך נראה, היה שראוי לבדוק את יחסי הגדלים מראש.
אז הווירוקראט בדק לפני שפלש. ואוי, כמה שיחסי הגדלים היו לרעת בני מינו. אבל הוא, כמובן, לא חשב כך. להפך, הוא חשב שהיתרון הוא שלהם. הווירוקראט הוא טיפוס שחושב חיובי.
הרי זה פשוט: אם אתה קטן, היריב שלך עלול לרמוס אותך. אבל אם אתה ממש קטן – אין לו שום סיכוי להצליח בזה. ואם אתה מספיק קטן, תוכל לחתור ולהפיל אותו מבפנים.
וזה מה שהווירוקראט עושה, כבר שנים. שולח את לגיונות החיילים חסרי הבינה שלו אלינו, לפלוש אלינו, פנימה. ורוב הזמן, הם לא עושים לנו שום דבר מלבד חום, או זיהומים, או אפילו מוות.
אבל מדי פעם, כשהם מוצאים מישהו שמערכת החיסון שלו בנויה בדיוק נכון, הם נכנסים. והם פולשים לו למוח. והם פותחים שם ערוץ תקשורת ישיר. הייתי אומר "חד-כיווני", אבל הוא לא באמת חד-כיווני. הווירוקראט רואה ושומע. והווירוקראט מדבר. וכשהווירוקראט מדבר, אתה צוחק.
אתה לא יכול שלא, כשאתה קולט שיצור שקטן ממך יותר מפי מיליארד גורם לך לרסק את הפרצוף של האישה שאהבת עד לפני כמה דקות, גורם לך להרוס לעצמך את החיים, מרקיד אותך כמו מריונטה – סתם כדי לראות עד כמה החוטים שהוא חיבר אליך חזקים. שהוא יסדר הכול אחר כך – ירקיד מישהו אחר, שגם ממנו הוא קטן יותר מפי מיליארד, ויגרום לו למחוק את האישום, או להוציא אותך זכאי, או משהו דומה, כדי שתוכל להמשיך להשקיע, ולבנות, ולהתקדם – אבל לא בתוכניות הקטנוניות המקוריות שלך, כמו בית ומשפחה וקריירה, חלילה, אלא בדבר הזה שלא ייאמן, הפלישה החייזרית הגדולה, אותה פלישה זעירה שתבוא מבפנים.
ובמיוחד, אתה לא יכול שלא לצחוק כשהווירוקראט מרקיד את החוטים שלך, פשוט כי הווירוקראט מרקיד את החוטים שלך, והווירוקראט, מה יש לומר, הוא אוהב לצחוק. והוא צוחק צחוק ענקי, דרך מיליארדי הנתינים שלו ואלפי המריונטות ההרסניות שלו וכוכב הלכת הזה שעומד ליפול לחיקו הנאנומטרי כפרי בשל, אחרי מספיק חתרנות והרסנות מבפנים. ואילו רק הייתם שומעים את המחשבות שלי עכשיו, גם אתם הייתם צוחקים, בחיי. ואילו רק הייתם רואים את התסריט שהווירוקראט מייעד למריונטות שלו בימים הקרובים, אוי איך הייתם צוחקים, צוחקים בכל השעות המעטות שעוד נשארו לכם לצחוק.
לעולם לא הייתי מאמין עלינו, היינו אנושות כל כך נחמדה.

——————-

ורד טוכטרמן שקועה עמוק באהבתה למדע בדיוני ופנטזיה. היא מתרגמת, העורכת-המייסדת בדימוס של כתב-העת "חלומות באספמיה", וסופרת שזכתה פעמיים בפרס גפן. ספרה הבא – רומן על ערפדים בלתי מנצנצים בעליל – נמצא בימים אלה ממש בעריכה לקראת צאתו לאור, וייצא לאור בימים כלשהם בעתיד. בזמנה הפנוי היא חולמת על זמן פנוי.