יונתן ישב בפח שלו, נרגש ומאושר. השם הרשמי של הפחים היה 'רהת"ק-ט"א (ס' 17)', או 'רכב הגנה-תקיפה, טווח ארוך (סדרה 17)', אבל איש לא קרא להם כך. על פי הסיפורים, כשאחד ממפקדי צי החלל של כדור הארץ ראה את הדגם הראשון של הפחים הוא אמר, "לא ממש ניסיתם לתכנן את זה, נכון? סתם זרקתם מנוע, מחשב, מלא כלי נשק וחיישנים לתוך פח אשפה גדול וניערתם עד שהדברים הפסיקו לזוז". השם דבק בהם מאז.

שמועות זדוניות יותר טענו שכך אכן נראה השלב האחרון בתהליך התכנון.

ליונתן זה לא היה משנה. הוא ישב בפח שלו אי-שם מעבר למסלול שבתאי והביט נפעם בחלל שנפרש לפניו. מפעם לפעם הוא שינה את הספקטרום של סריקת החלל, מקרינת גמא ועד רדיו וכל מה שביניהם. זה היה נחוץ כדי לוודא שלא יחמיץ אפילו את הסימן הקטן ביותר לבואה של ספינה מהאיחוד הדנבי, אבל המראה המתחלף של פיסת החלל הזו ריתק אותו בכל מקרה.

הבהוב מוכר הופיע מעט מעל למישור המִלְקֶה של מערכת השמש. חישוב שדות הכבידה של מערכת השמש הקל על חיזוי נקודת החזרה הצפויה מהעל-חלל, ושם חיכו יונתן אלרואי וחבריו לספינות הדנביות. הספינה הופיעה במרכז הגזרה שלו, הרחק מהפחים האחרים שהיו תלויים בחלל השחור והשגיחו על דרכי הגישה לכדור הארץ. יותן חייך. הוא לקח את הפיקוד מהמחשב הטקטי שטיפל בדרך כלל בבעיות פשוטות כאלה. אחרי הכול הוא היה מהיר כמו המחשב. הוא היה חלק בלתי נפרד ממנו.

למשך כמה מאיות שנייה שקל יונתן את האפשרויות שעמדו לרשותו ובחר במופע פירוטכניקה. הוא פרש נשק קינטי – שברי סלעים שהוצמדו להם מנועים רבי עוצמה, שיעוטו על הספינה המתקרבת בנתיבים הסבירים ביותר. ביניהם הציב שלושה טילי היתוך שייצרו כדור מלובן של אנרגיה חמה, אם וכאשר תגיע הספינה למרחק מתאים.

כצפוי, אחד הטילים המהירים ובעלי כושר התמרון הגיע ראשון לקרבת הספינה. יונתן החליף ספקטרומים וצפה בספינה ובגושי הסלע מתאדים בשלל אורכי-גל. החיוך על פניו התרחב.

#

"שוויצר," אמרה קצינת המבצעים הצעירה, קפטן אלינור שפרד, בעת שצפתה בהדמיה שוב ושוב בהילוך מהיר.

"ובזבזן," אמר קולונל אית'ן שוורץ. "אולי אני צריך לדפוק לו תלונה על בזבוז תחמושת. זה לא שאנחנו יכולים להעביר לו אספקה במהירות במסלול טווח ארוך. חשוב לשמור על האמינות שלנו."

"באמת, המפקד," אמרה קפטן שפרד, "הוא תקוע שם כבר אלוהים יודע כמה זמן, מחכה לחלליות מדנב שיבואו להרוג אותו. אז מה אם הוא החליט לבדר את עצמו טיפה."

"בניגוד למה שלוטננט שני אלרואי חושב, ואולי גם כמה אנשים אחרים," הוא השתתק ונעץ בשפרד מבט שגרם לה להזיע ביתר שאת, "המטרה של טייסת ט"א 617 אינה לבדר את הלוטננט."

"לא? חשבתי שזאת המטרה היחידה שנשארה לה."

שפרד הבחינה בהבעת הפנים של שוורץ, והסתתרה מאחורי מסך המחשב שלה כאילו הנתונים שבו יחרצו את גורל העולם. "הממ…" שמעה אותו אומר לבסוף. "אולי את לא לגמרי טועה."

שפרד, שחשה שהשמים מתבהרים, הציצה מאחורי המחשב. "המפקד, מה באמת אנחנו הולכים לעשות אִתו?"

"תגידי לי את," אמר שוורץ. "את עובדת על זה בלי הפסקה כבר כמעט חצי שנה. יש התקדמות?"

"לא. שום דבר." היא העוותה את פניה. "ראית איזה אנשים הבאתי הנה, המפקד. פגשת את כולם. הכי טובים בתחום שלהם. אף אחד לא באמת מבין את זה, הרעיונות שלהם… אני לא מוכנה לעשות את זה, המפקד. זה יהרוג אותו. אני לא…" קולה גווע.

"כן." שוורץ נאנח.

"אז מה עושים?"

"אני לא יודע. אבל הנה אחד הדברים הטובים בצבא – לפעמים אפשר לבעוט בעיות למעלה. בשביל זה המציאו גנרלים."

#

הפעם הופיעו בשדה הראייה של יונתן ארבעה הבהובים והוא יצר מיד קשר עם בלאל, בן הזוג שלו. בלאל היה לבנוני ובילה שעות ארוכות בדיבורים עם יונתן על כל הפלאפל והחומוס שבהם יאביסו את עצמם כשיחזרו הביתה. "שש שבע-עשרה ארבע, כאן שלוש. אתה רואה מה שאני רואה?"

"שלוש, ארבע. אתה מתכוון לילדים של השכנים שבאו לשחק?"

"חיובי. אני חושב שנצטרך הפעם מדרגות בשביל להוריד אותם מהעץ."

בלאל צחק. "רק בתנאי שאני יכול להיות למעלה!"

"אחריך, חנוך."

למרות הצחוק יונתן היה מודאג מהיתרון המספרי של הדנבים. הפתרון המקובל לבעיה כזו היה התקפה מדורגת – אחד מבני הזוג נע מעמדת הסיור שלו ותוקף בזווית שתבריח את השורדים לשדה מוקשים שיפרוש חברו מעמדה נייחת. בלאל, קצר רוח כתמיד, התנדב לתפקיד הזה, שהיה עלול לחשוף אותו לטילי האויב. הוא החל לעשות את דרכו לנקודה שנמצאה "למעלה" ו"משמאל" למבנה הדנבי, על פי הקריטריונים השרירותיים שקבע פיקוד ט"א 617 לגזרה הזו. במקביל שיגר יונתן נחילי מוקשים זעירים מוסווים לנתיבי הנסיגה הסבירים ביותר שחישב לו המחשב, ולשני נתיבים נוספים שבחר לפי האינטואיציה והיכרותו את התנהגות המפקדים הדנבים.

כעבור כחצי שעה הכול היה ערוך במקומו ובלאל תקף. הוא לא בזבז זמן עם נשק קינטי, אלא שיגר מטח של שנים-עשר טילים מהירים אל הספינות מדנב. יונתן לא ראה את המתקפה מיד – בלאל וספינות האויב היו רחוקים כמה שניות אור ממנו, אבל לא היה לו ספק שבלאל דבק בתכנית הקרב כלשונה. כששביבי האור הראשונים נדלקו בשמים יונתן הגביר את רגישות החיישנים שלו למקסימום. במקביל החל לקלוט את המידע ששידר אליו המחשב של בלאל.

הספינות זוהו על ידי המחשב כמשחתת ושלוש סיירות ליווי, ונשימתו של יונתן נעתקה לרגע כשהבין את כוח האש שמולו הוא ובלאל עומדים. אם היו לו ידיים הן היו נאחזות בוודאי בכוח במשהו. תסכולו גבר כפליים לנוכח העובדה שכל מה שראה התרחש לפני כמה שניות ולא היה לו דבר לעשות מלבד לצפות.

הוא ראה את הטילים עושים את דרכם לעבר קבוצת הקרב.

הוא ראה את מערכות הגנת הנקודה של המשחתת מיירטות את רובם.

הוא ראה שהטילים מצאו שתיים מהסיירות ומחקו אותן מהחלל.

הוא ראה את בלאל מתניע את המנוע הגדול שלו ומאיץ לעבר המשחתת, בניסיון לתקוף מקרוב יותר ולגבור על מערך ההגנה שלה.

הוא ראה את הסיירת המהירה מתמרנת מאחורי המשחתת, במקום שבו בלאל התקשה לראות אותה, ועולה גבוה מעל בלאל.

הוא ראה את הטילים האחרונים של בלאל חודרים את הגנת המשחתת, שמע את קריאת הניצחון שלו, וראה את הטילים ששיגרה הסיירת ממוטטים בקלות את ההגנה החלשה של הפח של בלאל ומשאירים פרח של אור בשמים.

הוא ראה את הסיירת עושה את דרכה לעבר אחד משדות המוקשים שפרש, ובמשך ארבעים וחמש הדקות שנדרשו לה להגיע לשם מלמל שוב ושוב, "תמותי, זונה. תמותי, זונה" מבעד לשיניים חשוקות שלא היו לו, והשתוקק להזיל דמעות מבלוטות לא קיימות. הסיירת מתה.

"פיקוד ט"א 617, כאן שלוש. חוסלה קבוצת קרב של משחתת ושלוש סיירות. ארבע נפגע. מבקש מחליף. מבקש חידוש מלאי טילי יירוט דגם שלושים ותשע." הרעד שהיה נשמע בקול אמִתי לא ניכר בשדר האלקטרוני של מערכות המחשב שבהן שולב יונתן. יידרש לשדר זמן מה להגיע לפיקוד טייסת 617 ולתשובה להגיע. מרגע שהספינות הדנביות הגיחו מהעל-חלל ועד לרגע זה יונתן והפח שלו לא משו ממקומם.

#

שוורץ ישב לפני שולחנה של גנרל לקשמי דֶווִי, מפקדת כוחות החלל של כדור הארץ, וחיכה שתגמור לעיין במסמכים. הוא בחן את קיר האגו שמאחוריה, שעוטר בתמונות שלה עם כל המי ומי של ממשלת כדור הארץ. הקיר שיקף את מה ששוורץ שמע על דווי וההתקדמות המטאורית שלה בכוחות החלל. היא נראתה כמעט ילדה בתמונה שלה מתחת לכנף מטוס ההפצצה ממסלול, במדים מבהיקים מלובן של טייסת בהצבה הראשונה שלה. בכל התמונות הקבוצתיות היא נראתה תמיד הצעירה ביותר, ובצדק. מפקדת טייסת ההפצצה הצעירה ביותר אי-פעם, מפקדת הגף הצעירה ביותר אי-פעם. היא ישבה בשורה הראשונה של הנוכחים בטקס חתימת הכניעה של האיחוד הדנבי, מבטה הנוקב כאילו ננעץ בו מתוך התמונה.

דווי פילסה את דרכה לפיקוד החיל בטייסות ההתקפה, לא בגייסות ההגנה של כדור הארץ. היא הייתה מבריקה וחסרת רחמים ושמה עורר אימה בקרב פקודים ואויבים כאחד. השמועות אמרו שנוכחותה בחתימת ההסכם שימשה איום לא מעודן על הדנבים לגבי הגורל המצפה להם. הזעזועים שחוללה כשנכנסה לתפקיד לפני חודשים הורגשו היטב בכוחות החלל.

לבסוף היא נשאה את עיניה. "אני מבינה שיש בעיה עם אחד הטייסים של 617."

"כן, המפקדת. אני לא יודע איך זה הגיע אלייך, המפקדת. שלחתי את התזכיר ל–"

"שלחת את התזכיר למפקד הלהק שלך, קולונל. הוא הגיע אלַי כי נגמרו הימים שבהם אפשר היה לקבור בעיות בשרשרת הפיקוד. הגיע הזמן שיידעו בחיל הזה שיש דין ויש דיין! וביזיונות כאלה," היא תופפה באצבעה על המסך שעליו הוצג התזכיר, "לא ייסבלו יותר."

שוורץ התנועע באי-נוחות בכיסאו והחליק קמט לא קיים במכנסיו. לבסוף הוא נשא את ראשו ונעץ מבט בקיר שמאחוריה, ואמר, "גנרל, זה מטופל ברמת הטייסת."

"קולונל, עם כל הכבוד, זה לא מטופל ברמת הטייסת. גם לא ברמת הלהק ולא ברמת החיל. זה לא מטופל." היא נשמה נשימה עמוקה, ואז אמרה בקול רגוע יותר, "סכם לי את הסיפור. התזכיר הזה מכיל רק דיווח על החצי שנה האחרונה."

"המפקדת," שוורץ מצא מפלט וביטחון בלשון הרשמית. "סגן משנה יונתן אלרואי הוסמך לטיסה והוצב בקו הטווח הארוך שלוש שנים לפני תום המלחמה הדנבית. בתום חצי שנת השירות שלו בקו התגלתה תקלה – אי-אפשר היה להשיב את התודעה שלו לגופו." דווי החלה לתופף באצבעותיה על השולחן והוא החיש את דיבורו. "איש לא הצליח לגלות את הסיבה בזמנו, וסגן משנה אלרואי התנדב להמשיך לשרת בקו. נעשו ניסיונות להוריד את התודעה שלו מפעם לפעם, אבל הם נכשלו. בתום המלחמה הרהת"ק שלו הוחזר פיזית לפיקוד ט"א בצדק והמוח שלו הורד למחשבי הבסיס. מאוחר יותר הוא הועבר למחשבי הפיקוד כאן על כדור הארץ."

"את זה אני כבר יודעת, קולונל שוורץ," קולה של דווי היה שקט, ונשא בחובו איום. "מה שלא ברור מהדיווח שלך הוא מה קרה בעשרים השנים שעברו מאז."

"ובכן… אה… המפקדת… הוא נלחם."

"הוא נלחם?!" היא רכנה קדימה, ושוורץ נסוג לאחור בכיסאו לנוכח מבטה. "נלחם?! עשרים ושלוש שנים מזוינות הוא נלחם?! במלחמה שכבר נגמרה?!"

שוורץ התכווץ מעט. "הוא לא ממש יכול לעשות שום דבר אחר, המפקדת. כל הניסיונות להריץ את המוח שלו בסביבה שאינה של הרהת"ק היו מסוכנים. הקרבות סיפקו לו עניין ותעסוקה. זה הדבר הרחום ביותר."

"רחום? קולונל שוורץ, אם אתה היית צריך להילחם עשרים שנה במלחמה שנגמרה, היית חושב שזה רחום?"

"אה, הוא לא יודע שהמלחמה נגמרה."

"הוא לא יודע שהמלחמה נגמרה?" הגנרלית לכסנה אליו את מבטה. "אתה רוצה אולי להסביר את ההצהרה הזאת?"

שוורץ נעץ מבט בשולחן ואמר, "אנחנו משחקים עם הזיכרון שלו. מוחקים אותו מדי פעם. מבחינתו הוא עדיין בחודשים הראשונים של ההצבה שלו."

גנרל דווי שקעה בכיסאה והשתתקה לזמן מה. קולונל שוורץ לא העז אפילו לנשום עמוק. לבסוף נשאה את מבטה.

"דעתך הכנה, קולונל, מה הסיכויים של הילד המסכן הזה?"

"אני לא יודע. אני… ראית את הדו"ח שלי. מאז שהתמניתי לפיקוד על הטייסת עשינו מאמצים חדשים." הוא פגש את מבטה. "הבאנו באמת את האנשים הכי טובים. אף אחד מהם לא נותן יותר מעשרים אחוז סיכוי להוצאה של המוח שלו לסביבה אחרת בלי שייגרם לו נזק חמור."

דווי נאנחה. "קולונל, צריך לגמור את העסק הזה." היא השתתקה שוב לכמה שניות, ואז הנהנה. "בסדר. כך או אחרת זה עומד להיגמר. תעביר לי את כל החומר שקשור לאלרואי. תקבל פקודות בהמשך החודש."

 

שבועיים לאחר מכן עמדה דווי בחדר המבצעים של טייסת ט"א 617. מלבדה נכחו בו רק שוורץ ושפרד.

"קולונל, קפטן, הכול מוכן?"

"כן, המפקדת," ענו לה כאיש אחד.

"אז תתחילו."

"המפקדת," פנתה אליה שפרד. "את בטוחה שזה הפתרון? אנחנו לא חייבים לעשות את זה. פרופסור מְבּקי מאוניברסיטת קייפטאון עוד לא חזר אלי. יש לו גישה חדשה – "

"קפטן, אני מעריכה את המאמצים שלך. עשית עבודה מדהימה. אבל צריך להכיר במציאות – האיש הזה לא חוזר. בחרתי לכבד את המסירות שלו, את הקורבן שלו. זה מה שאני הייתי רוצה במקומו. אם את מעדיפה לעזוב את חדר הבקרה, אני אבין."

שפרד בלעה את רוקה. "לא, המפקדת. אני יכולה לעשות את זה." היא הורתה למחשב להריץ את ההדמיה החדשה.

#

שלושה הבהובים העידו על ספינות שהגיחו מהעל-חלל. סיירות, לפי נתוני המחשב. יונתן בחן בחשש את נתוני התאוצה שלהן. בניגוד לקבוצת הקרב הקודמת הן לא ניסו להתארגן במבנה אלא החלו להאיץ ברגע שחזרו למרחב הרגיל. הוא בחן את מלאי הנשק שלו ודאגתו גברה. פיקוד ט"א הודיע שישלחו לו בקרוב בן זוג חדש ותחמושת, אבל חללית המטען עדיין לא הגיעה. הוא שקל את האפשרויות העומדות בפניו ותכנת את כלי הנשק הקינטיים האחרונים שלו להיכנס לפעולה בעוד חצי שעה. ככל שהחלליות הדנביות יהיו מהירות יותר יידרש להן יותר זמן לסטות ממסלולן. בעוד חצי שעה יעשה את דרכו נחיל קטן של סלעים לעבר שתיים מהן. אם החישובים שלו נכונים, אחת תיפגע. אם הוא הכיר מספיק את נהלי המפקדים הדנבים ואם יתמזל לו המזל, השנייה תיקלע לשדות המוקשים שהשאיר עבור קבוצת הקרב הקודמת. הוא הפעיל את מנוע הפח ונע למקום שממנו יוכל ליירט את הספינה השלישית.

יונתן שיגר את טילי היירוט שלו מעמדתו החדשה פחות או יותר באותה שנייה שבה ניצתו מנועי הנשק הקינטי. אף-על-פי שלא נותר לו נשק רב, מערכות ההגנה של הפח הספיקו מול הספינה האחת שבקרבתו, והיא עלתה בלהבות ההיתוך של אחד הטילים. הוא צפה בעגמה בטילי היירוט האחרים שחלפו על פני המקום שבו הייתה קודם חללית וכעת נותר בו שדה שברים הולך ומתרחב. לבו נחמץ בקרבו מכיוון שלא הייתה כל אפשרות להשיב אותם. הוא משך בכתפיו הווירטואליות והפנה את תשומת לבו לפיסת החלל שבה נמצאו שתי הספינות האחרות.

מופע הפירוטכניקה היה מרשים, בעיקר כשיונתן צפה בחתימת הדופלר של הנשק הקינטי. לקיצונית משתי הסיירות לא היה סיכוי – שלוש קבוצות של סלעים מונעים סגרו עליה. יונתן שיער שהיא הפכה לאבק. לספינה האחרת היה יותר זמן לזהות את הנשק הקינטי המתקרב, והיא פנתה בזווית רחבה. יונתן חייך בקדרות. מסלולה הוביל אותה אל עבר שדה המוקשים.

הוא בקושי הספיק להתענג על ניצחונו כשהאזעקה הופעלה מחדש – ספינה נוספת יצאה מהעל-חלל. המחשב זיהה אותה כנושאת. האינסטינקט הורה ליונתן לנשום עמוק, אבל לא היו לו ריאות.

"פיקוד ט"א, כאן 617 שלוש," שידר כעבור שנייה או שתיים. "נושאת יצאה כרגע מעל-חלל בגזרה שלי. מיקום מדויק בנתונים המצורפים. נשק קינטי מוצה, טילי יירוט מוצו. יוצר מגע." כעבור כמה שניות הוסיף, "אחרינו המבול."

בחלל אי-אפשר היה לשמוע את המנוע האדיר של הרהט"ק, אבל מערכות הנשק והמחשוב רטטו ורעדו כאילו הושלכו לפח אשפה וטולטלו עד כלות נשמתן. הן לא התפרקו. יונתן קבע את מבטו בנושאת, לכל רוחב הספקטרום. מצפה לה הפתעה.

#

שפרד נעצה מבט בדף הבית של הניו יורק טיימס על הנייד שלה.

הכותרת השלישית מלמעלה בטור השמאלי הייתה "הלך לעולמו אחרון פצועי המלחמה הדנבית". מתחתיה נכתב:

יונתן אלרואי, שנפצע במלחמה הדנבית לפני 23 שנים, מת היום אחרי שנותר בתרדמת מאז פציעתו. אלרואי היה טייס "פח" (רהת"ק) בטייסת 617 של פיקוד הטווח הארוך. לאחר מותו הוענק לו עיטור השירות המצטיין של כדור הארץ. נולד בישראל.

תגיות: עולמי, מלחמה, דנב, מדע/טכנולוגיה.

—

סיפור זה נערך על ידי רמי שלהבת.

–

אהוד מימון עורך את אתר האגודה הישראלית למדע בדיוני לפנטסיה ואת "היֹה יהיה", אסופת הסיפורים של האגודה, ומפרסם בלוג בנושאי מדע בדיוני.