תפריט סגור

תצפיתן / עדו סוקולובסקי

כשנכנסתי לחדר ההתייחדות הגאלי הייתה בתנוחה הרגילה שלה, שרועה על המיטה כשהיא שעונה על המרפק ומחייכת. בקרוב השמש תזרח על לנסלוט ורציתי להספיק להגיע לפורקן. הרמתי יד אל מעבר לכתף והורדתי את החולצה במשיכה חדה אחת. הגאלי השמיעה מין צווחה מוזרה. הבטתי בה בהשתוממות. היא הפנתה את ראשה הצידה וידה הפנויה כיסתה את פניה. נהדר, תקלה טכנית דווקא עכשיו.

"חזרי למצב עוררות," אמרתי בקול. היה רגע של המתנה ולאחריו היא חזרה למצבה הקודם. סיימתי להוריד את המכנסיים וניגשתי אליה. היא תפקדה באופן תקין, כרכה את זרועותיה סביבי ונאנחה בקול כשחדרתי אליה. בתוכנית שבחרתי הגאלי הייתה מאד אקטיבית והיא החלה להתפתל תחתיי ושפתיה חיפשו את שלי. דחקתי ממחשבותיי את התקלה שאירעה קודם והתחלתי להניע את האגן מהר יותר ויותר. הייתי די קרוב להגיע לסיפוק כאשר קולו הצורמני של צופר הָלַם באוזניי בלי שום אזהרה. עשיתי עוד כמה תנועות אגן אבל זה היה חסר טעם. הגאלי הפסיקה לנוע, הנרתיק שלה התייבש בבת אחת והעור שלה התקרר והפך לצמיגי ומוזר למגע. אחרי רגע של תסכול ויתרתי וקמתי מהמיטה. הגאלי החלה עכשיו להתקפל. הראש והידיים נבלעו בתוך הגוף. השדיים התרוקנו והפכו למשטח ישר והמתקן כולו החל לקבל צורה מלבנית. באנחה פניתי לעבר שולחן הציוד, כנראה שנגזר עליי להישאר לא מסופק בזמן הקרוב. החליפה הייתה מונחת על המתכת הכסופה. הבטתי בה, מצמצתי בעיניי לרגע וממש יכולתי להרגיש איך הזקפה שלי נעלמת בבת אחת. החליפה הייתה אדומה, חליפת קרינה. הפה שלי התייבש פתאום, אין תקלה מסוכנת יותר בתחנת חלל מאשר דליפה בכור הגרעיני. אפילו לא קרע במעטה החיצוני.

חטפתי את החליפה והשתחלתי לתוכה מהר ככל שיכולתי. קול לחישה בישר לי שכיסוי הראש ננעל במקומו. רצף של אותיות ומספרים הופיע לנגד עיניי על משקף החליפה. נשמתי לרווחה, כל ההודעות היו בצבע ירוק, אין כרגע קרינה בתוך התחנה. העפתי מבט אחרון לעבר הגאלי אבל עכשיו היא הייתה בסך הכול קופסה מרובעת על המיטה. אפילו הצבע שלה השתנה והפך לאפור דהוי. מישהו החליט כנראה לוודא שגם המשתמש הלהוט ביותר לא יישאר בחדר ההתייחדות בזמן אזעקה. הדלת החליקה ונפתחה ואני יצאתי אל המסדרון, ומייד קפצתי לאחור כאשר טאריק, בחליפת קרינה, חלף על פני בריצה. יכולתי לנחש שהאזעקה מצאה אותו בחדר הכושר, פניו מאחורי המשקף היו אדומים ושטופי זיעה. טאריק התעלם ממני והמשיך לרוץ במסדרון לעבר הכור שבחלקה האחורי של התחנה. ההודעות, עכשיו בצבע סגול, החלו להבהב מול עיניי. התעשתי ופניתי לכיוון ההפוך. לכל אחד בצוות יש תפקיד בזמן חירום, ותפקידי להיות עכשיו בחדר הבקרה.

כשהגעתי לחדר הבקרה יכולתי לראות את תרזה יושבת בכיסא הפיקוד ומקישה רצף של מספרים על לוח השליטה שלה. הצופר השתתק ותרזה הרימה את ראשה לעברי. במצב אחר אולי היה משהו משעשע במראה של הדמות הקטנה בחליפה האדומה, עם רעמת התלתלים שהקיפה בדרך כלל את ראשה ועכשיו נדחסה בתוך החליפה, כך שפניה הוקפו בענן שחור וקווצות שיער סוררות דבקו ללחייה. אבל המבט שנעצה בי גרם לי למהר ולהתיישב בעמדה שלי כך שלא אצטרך להסתכל לעברה.

"סוף-סוף," שמעתי את קולה באוזניות. "נחמד מצידך שהגעת כשיש תקלה בכור."

היה ברור שהתנצלויות והסברים לא יתקבלו בעין יפה כרגע. ללא מילים צנחתי לתוך מושב התצפיתן. התחלתי להניע את ידיי הנתונות בחליפה על פני לוח הבקרה ומייד לאחר מכן שמעתי את קולה הנוקשה של תרזה באוזניות החליפה. "תן לי תמונה של הכור," ציוותה ואחרי רגע קצר חזרה בחוסר סבלנות, "תמונה של הכור, יש לנו דליפה לכל הרוחות!"

המשכתי להקיש פקודות, ולאחר רגע ארוך של דממה מעיקה הפניתי את מבטי אליה. "אין לי תמונה," אמרתי.

"מה?"

"אין לי תמונה, אני מקבל מסך אפור בכל המצלמות באזור הכור."

"אתה התצפיתן פה! תעלה את הכור על המסך." תרזה לא ניסתה להסתיר את זעמה. הזיעה הצטברה על המצח שלי ובאופן אינסטינקטיבי ניסיתי למחות אותה. הכפפה החליקה על גבי המשקף. הרגשתי מטופש וחסר תועלת וניסיתי בקדחתנות לחשוב על פתרון.

"אנחנו בפתח של הכור," נשמע עכשיו קולה של גלאדיה בחלל החדר. "לפי מד הקרינה אין דליפה."

"גלאדיה וטאריק הגיעו," אמרתי בקול. מכיוון שלא הייתה לי תמונה להציג העליתי על המסך את הדמיית המחשב של הכור. שני אותות צהובים הבהבו ליד שרטוט הכניסה לכור. בתוך הכור הופיע סימן נוסף, באדום. "משהו קרה לסופיה," הוספתי. "היא בתוך הכור וסימני החיים שלה לא תקינים."

"אני עדיין מחכה לתמונות, גילי!"

"יש הודעה על תקלה בסיב האופטי," אמרתי. "אבל אולי בוריס יכול לעזור." הזדרזתי להוסיף.

"בוריס?"

"כן. לכל רובוט שירות יש מצלמה. אם הוא יכול לגרום לאחד הרובוטים שלו להגיע לכור אני אוכל לתת לך תמונת מצב."

"בוריס, תגיע מייד לחדר הפיקוד!" תרזה פתחה את ערוץ התקשורת של איש הרובוטיקה אבל לא טרחה לנתק אותי ואני נאלצתי להקשיב בדממה.

"אני בחדר שלי," נשמע קולו של בוריס. "אסור לצאת, יש קרינה."

"תגיע הנה מייד."

"אי-אפשר, הדלת לא נפתחת."

שמעתי את תרזה נאנחת ואחר כך כנראה היא הקלידה קוד כלשהו על לוח הבקרה שלה. "הדלת שלך פתוחה עכשיו," אמרה. "תגיע בשיא המהירות לחדר הפיקוד."

"אנחנו בתא המעבר," נשמע קולו של טאריק.

"אל תיכנסו פנימה!" צעקה תרזה.

"הלוח מודיע שאין קרינה, סופיה במצוקה שם בפנים," אמרה גלאדיה.

"אתם לא נכנסים לפני שאני אדע מה קורה בכור."

בוריס נכנס מתנשף אל חדר הפיקוד. הסברתי לו את הבעיה ואת הפתרון שמצאתי. הוא היה מבולבל והיסס מעט, דבר שגרר כמה נזיפות זועמות מתרזה, אבל בסופו של דבר נמצא רובוט ניקיון קטן באזור הכור והצלחנו, בכוחות משותפים, להעלות על המסך הראשי בחדר הפיקוד תמונה של המסדרון המוביל לכור.

"טאריק, גלאדיה, צאו מחדר המעבר," אמרה תרזה. עבר רגע מתוח ולאחריו הראתה לנו המצלמה של הרובוט את שתי הדמויות בחליפות האדומות יוצאות מבעד לדלת החיצונית של הכור.

"עכשיו תתרחקו מהדלת. הדלת לא תיפתח אם תהיו קרובים מדי," אמרה תרזה.

כששניהם היו רחוקים מספיק כיוון בוריס את הרובוט אל הדלת. הרובוט הגיע לדלת הכור והיא נפתחה בפניו מייד. בכמה הקשות על לוח הבקרה הכניס בוריס את הרובוט לחדר המעבר. לפי הצל שהוטל פתאום על הקירות אפשר היה לדעת שהדלת החיצונית נסגרת מאחוריו. אחרי רגע הושלמה הנעילה ואז נפתחה הדלת הפנימית. הרובוט נכנס פנימה ונעצר.

"אוי, חרא," מלמלתי ובוריס תפס את ראשו בשתי ידיו וגנח בקול.

על המסך הגדול של חדר הפיקוד נראה חדר הבקרה הפנימי של הכור. זה היה חדר עגול כמעט לחלוטין שכל הקירות שבו כוסו במסכים או בלוחות בקרה. בדרך כלל הטכנאי יושב ליד שולחן קטן שנמצא בדיוק במרכז החדר. אבל עכשיו, רגליה מתנדנדות כמה סנטימטרים מעל השולחן, הייתה תלויה במרכז החדר גווייתה של סופיה. רצועת העיגון שלה הייתה מושחלת בתוך התופסן שבתקרה וכרוכה סביב צווארה. צמתה האדמונית נפלה על כתפה ועיניה הריקות הביטו היישר אל המצלמה.

"טאריק, גלאדיה," אמרה תרזה בקול איטי, "סופיה תלתה את עצמה מתקרת הכור. תיכנסו פנימה בבקשה ותורידו אותה."

"משהו כאן לא בסדר," מלמלתי. הגדלתי את התמונה ככל שיכולתי ומיקדתי אותה בידיה של סופיה. התמונה לא הייתה טובה במיוחד אבל אפשר היה לראות ציפורניים שבורות ודימום סביבן.

"אם היא תלתה את עצמה, למה היא ניסתה להשתחרר?" שאלתי בקול.

"אינסטינקט ההישרדות יותר חזק מכל דבר אחר כמעט," אמרה תרזה בעייפות.

לידי החל בוריס לייבב בתוך החליפה שלו. בלי לחכות לאישור הוא הושיט יד ושיחרר את הכיסוי מעל ראשו, ואז כשל החוצה מהחדר בדמעות. אחרי ששום גערה לא נשמעה מתרזה הורדתי גם אני את כיסוי הראש. בכל מצב אחר הייתי מרגיש הקלה. אין דליפה רדיואקטיבית מהכור. אבל הרגשתי כאילו סלע גדול מונח על החזה שלי. לא רק בגלל העובדה שסופיה מתה. משהו בכל המצב לא נראה לי הגיוני אבל לא יכולתי להניח עליו את האצבע.

 

מאחורי גבה של תרזה לנסלוט נראה כמו כדור חום גדול בתוך הריק השחור של החלל. בעוד כמה מאות שנים אולי הוא יהיה כחול. כחול כמו שהיה כדור הארץ פעם. התחנה שלנו היא רק השלב הראשון בתוכנית ההארצה של לנסלוט. הרובוטים של בוריס יורדים אל השטח ומשדרים משם נתונים. המצלמות שלי סוקרות כל שינוי קטן באטמוספרה הדחוסה של הכוכב. הנתונים מעובדים במחשב התחנה ונשלחים כולם אחת ליממה לארתור – תחנת האם הגדולה במרחק שבוע טיסה מפה. יממה של לנסלוט ארוכה בערך בשעה מיממה על פני כדור הארץ אבל החריגה קטנה מספיק כדי שאפשר יהיה לאכלס את לנסלוט יום אחד, ואנחנו בתחנה פועלים על פי השעון שלו.

אני יודע שלנסלוט לא באמת מרחף מול העיניים שלי כרגע. אחרי הכול, אני האחראי על המצלמות ואחראי על כך שהמסך הגדול בחדר הישיבות ייראה כמו חלון שמשקף את הנוף שבחוץ, ובכל זאת האשליה מאוד משכנעת. למעשה, כדי ליצור את הכבידה המלאכותית, התחנה מסתובבת במהירות כזאת שאם היו לנו חלונות אנשי הצוות היו מקבלים בחילה אם היו מביטים דרכם.

"קרע בסיב האופטי? היא נטרלה את המצלמות ליד הכור לפני שהתאבדה?" שאלה תרזה. היינו רק שנינו בחדר הישיבות. את הכור אייש עכשיו טאריק במקומה של סופיה. גלאדיה ובוריס היו בקפיטריה. כשעזבתי אותם בוריס מירר בבכי, ראשו שעון על אחד השולחנות, וגלאדיה ישבה לידו וניסתה לעודד אותו.

"משהו כאן לא מסתדר," נאנחתי. נורת הבקרה בחדר הפיקוד הביאה אותי לעמדת שירות במסדרון המוביל אל הכור. מישהו פתח את המכסה וקרע במשיכה חזקה את הסיב האופטי.

"אני מניחה שהיא לא רצתה שנראה מה קורה ונציל אותה," אמרה תרזה.

"כולנו עברנו מבדקים פסיכולוגיים מקיפים," אמרתי. "רק אחד מאלף מגיע למשימה כזאת. אני לא ראיתי שום סימנים של דיכאון או עצבות אצל סופיה בזמן האחרון."

"וכמה פעמים יצא לך לראות אותה?" שאלה תרזה. "אתה תצפיתן אחד בתחנה במשמרת של שתים-עשרה שעות. בכור יש שלושה טכנאים שמתחלפים ביניהם כל שמונה שעות. כמה שעות בזמן האחרון יצא לך לבלות עם סופיה בקפיטריה? בחדרי המנוחה? כמה משפטים החלפתם?"

נעצתי את מבטי במתכת הכסופה של שולחן הישיבות. תרזה צדקה אבל לא התכוונתי לוותר ללא מאבק. "הכבל האופטי נתלש, לא נחתך בחפץ חד. את יודעת כמה כוח צריך בשביל זה?"

"כן. כוח של אדם נואש בסערת רגשות," אמרה תרזה. "מה המצלמות שלך מראות לך?"

"המצלמות?"

"כן המצלמות. אם מישהו פתח עמדת שירות במסדרון וקרע את הסיב המצלמות תיעדו אותו עד לאותו רגע, נכון או לא?"

"כן, אבל…" גמגמתי.

"אבל מה? "

"אבל זה היה בדיוק לפני תחילת המשמרת," אמרתי בקול חלוש, תרזה הטתה את ראשה.

"אז אתה רוצה לומר לי ש…"

"שזה היה בדיוק לפני מועד השליחה, כן. המחשב מתנקה אחרי ששולחים את הדיווח לארתור."

"וזה קורה בתחילת כל משמרת שלך. נכון?"

הרגשתי את פני מאדימים. בגלל ההלם לא עלה בדעתי לעצור את התהליך האוטומטי של שליחת המידע לתחנת האם. יכולתי להרגיש את מבטה של תרזה נח עלי כמו משקולת עשויה עופרת.

"אם המידע הגיע לארתור…" אמרה לבסוף תרזה באיטיות.

"שולחים לארתור רק את המידע שקשור לפני השטח של לנסלוט," קטעתי אותה. "השאר פשוט נמחק."

"מתוחכם מצידה," מלמלה תרזה. היא רכנה אליי, מרפקיה על השולחן אבל לא היה שמץ של אהדה במבטה. "בוא נדבר גלויות גילי, אתה חושד ברצח נכון?"

הנהנתי קדורנית.

"ובכן, הרוצח שלנו צריך להיכנס לתוך הכור, זה דורש קוד של טכנאי נכון? זה מוציא מכלל אפשרות אותך ואת בוריס. ואם אני ברשימת החשודים שלך אז כדאי שתדע שכמפקדת יש לי קוד גישה לכל אזור בתחנה. אין מצלמות באזור המגורים אבל אני ואתה ראינו אחד את השני בחדר הפיקוד מייד אחרי שנשמעה האזעקה אז שנינו לא חשודים. אי-אפשר להגיע כל כך מהר מהכור לחדר הפיקוד. בנוסף, הרוצח שלנו חזק מאד. הוא הצליח לחנוק את סופיה ואז לתלות אותה מהתקרה. אנחנו יודעים שגלאדיה לא חזקה מספיק בשביל זה, אז נשאר לנו טאריק."

הרמתי אליה את ראשי. "ראיתי את טאריק כשיצאתי מחדר ההתייחדות," אמרתי.

"בדיוק," קולה של תרזה היה פסקני. "אפילו אם הייתי מאמינה לתיאוריית הרצח שלך אתה בעצמך נותן אליבי לחשוד היחיד האפשרי." היא נשענה לאחור. "תפקדת יפה עם הרובוט ואני אציין את זה בדוח שלי. מצד שני, אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שנתת למידע יקר ערך ללכת לאיבוד, גם זה יופיע בדוח. עד שתחנת ארתור תקבל החלטה אני לא יכולה להסכים שתסתובב פה ותעכיר את האווירה בחשדות שווא. הם שולחים לנו מעבורת עם טכנאי כור חדש. המעבורת עוד לא יצאה, עדיין אפשר לבקש מהם שיביאו איתם גם תצפיתן."

הרמתי את מבטי ונענעתי בראשי לשלילה. שנינו ידענו היטב שאם אבקש שחרור מהמשימה לא אוכל לחזור לחלל לעולם. כולם יגלו הבנה כמובן, אבל אני אהיה תמיד איש הצוות שהתמוטט תחת הלחץ. רק עכשיו הבנתי שהשיחה הזו הייתה בעצם תחקיר שמפקדת אמורה לעשות עם כל איש צוות אחרי אירוע חריג בתחנה. מה תרזה תרשום בדוח אחרי השיחה בינינו? שההלם ערער את מצבי הנפשי? שאני מרגיש אשמה בגלל שנתתי לנתונים להימחק ולכן ממציא תיאוריות על רצח?

"אני צריך לחזור לעמדה שלי," מלמלתי וקמתי.

"בסדר גמור." תרזה הנהנה. היא החליקה באצבעה על לוח הבקרה הנייד שלה, לנסלוט נעלם מהמסך הגדול ובמקומו הופיעה דמותה של גלאדיה על המסך.

"גלאדיה, תורך. אני מחכה לך בחדר הישיבות."

"אני מעדיפה שלא," ענתה גלאדיה, הבטתי בתרזה וראיתי שהיא מופתעת כמוני. "בוריס עדיין במצב לא טוב," המשיכה גלאדיה. "אחרי מה שקרה אני לא רוצה לעזוב אותו לבד."

תרזה התמתחה במקומה. "אני מגיעה אליכם," אמרה ויצאה מהחדר. אחרי רגע של היסוס יצאתי גם אני ופניתי לכיוון חדר הפיקוד. ברגע שתרזה נעלמה מאחורי פינת הפרוזדור הסתובבתי והתחלתי לצעוד לאזור המגורים. אם שתי הנשים יהיו עם בוריס בחדר הקפיטריה וטאריק במשמרת בכור יש חלון הזדמנויות קצר שבו אני יכול לעשות כמה דברים בלי פיקוח, והתכוונתי לנצל אותו.

 

כשהגעתי לקפיטריה שעות לאחר מכן פגשתי שם את טאריק. ידעתי שבוריס ישן עכשיו בחדרו וגלאדיה נמצאת בכור. שני הטכנאים ייאלצו לעבוד בתורנויות של שתים-עשרה שעות עד שתגיע המעבורת. יהיה על המעבורת טכנאי חדש ואולי יבוא אתו תצפיתן שיחליף אותי. ניסיתי לדמיין את הטיסה במעבורת ביחד עם ארון פלסטיק מלא חנקן נוזלי שבו מאוחסנת גופתה של סופיה. החלטתי שעדיף לי לא למשוך את תשומת ליבה של תרזה בזמן הקרוב.

"לך לישון, טאריק, עשית שתי משמרות ברצף," אמרתי.

הוא הקדיר את מצחו, "רק אחת," ענה.

"מה? אז המשמרת שלפני זאת של סופיה הייתה של גלאדיה? זה אומר שהיא תהיה ערה עשרים וארבע שעות ברציפות בסוף המשמרת. היא לא הלכה בכלל לישון מאז ש…"

"הסתכלת בכלל בנתונים כשהיית בחדר הפיקוד?" רטן טאריק והפנה את ראשו ממני. "סופיה החליפה את גלאדיה. היא עמדה לסיים משמרת ואני הייתי אמור להחליף אותה רבע שעה אחרי שהיא… שהאזעקה התחילה לפעול. בדיוק סיימתי אימון בחדר הכושר. מה שהייתי צריך כל הזמן הזה זאת מקלחת." הוא החזיר את מבטו אליי. "אל תדאג, התקלחתי בחדר לפני שבאתי הנה."

הבנתי שאני מביט בטאריק בפה פעור ואילצתי את עצמי לסגור אותו. הייתי כל כך בטוח שסופיה התאבדה בתחילת המשמרת שלה שלא עלה בדעתי לבדוק. התיישבתי בכיסא מול טאריק.

"טאריק," שאלתי, "מה בעצם גרם לאזעקה לפעול?"

הוא הביט בי בזעף. "ההתאבדות של סופיה," אמר ביובש.

נאנחתי. "אני יודע את זה. השאלה שלי היא מה האירוע שמפעיל את האזעקה. כמה זמן היא הייתה תלויה שם לפני שהאזעקה התחילה?"

טאריק כיווץ את פיו. "האזעקה פועלת כשאין טכנאי בכור. יש שם חיישן שמודד פעימות לב, נשימות ועוד כל מיני שטויות. ברגע שאין סימני חיים של טכנאי בכור החיישן מפעיל אזעקה. בגלל זה אסור לטכנאי במשמרת לעזוב את הכור אפילו לרגע." הוא זקף את ראשו. "לא כולנו יכולים לעשות הפסקה באמצע המשמרת כמוך."

הרהרתי בדבר. סופיה לא יכלה לצאת מהכור כדי לחבל בסיב האופטי במסדרון כי האזעקה הייתה מתחילה לפעול מייד. כדי שהגרסה של תרזה תהיה הגיונית סופיה הייתה אמורה לתלוש את הכבל, להחליף את גלאדיה במשמרת, לחכות כמעט שמונה שעות ואז להתאבד. מצד שני אלו היו בדיוק השעות שבהן לא הייתי בעמדה. האמת היא שבכל מקרה תקלה בסיב אופטי בתוך התחנה היא עניין משני. העבודה שלי היא אחת – לתעד בקפדנות את פני השטח של לנסלוט. בעיות במצלמות הפנימיות הן בעדיפות נמוכה.

הדלת נפתחה ובוריס הופיע בפתח. אני וטאריק הזדקפנו בכיסאות שלנו ביחד. בוריס סקר אותנו בעיניים מכווצות ואז הרים את ידו כשכף היד מופנית מטה.

"אתם יכולים לשבת," אמר. "אני לא עשוי מחרסינה."

"התגובה שלך מובנת בהחלט," אמרתי.

"נכון. גם חוסר התגובה של כולכם מובן בהחלט," אמר בוריס ביובש. הוא התיישב ליד השולחן אבל במרחק מה ממני ומטאריק.

"מה זה אמור להביע?" שאל טאריק.

"שום דבר. אתם אנשי צוות מאומנים. אחת מאיתנו התאבדה ואתם ממשיכים לתפקד. כל הכבוד באמת, אני מקנא בכם," אמר בוריס ועיניו נעוצות בקיר הקפיטריה.

"זה בגלל שאנחנו מכונות חסרות רגש," אמר טאריק, "כמו הרובוטים שלך."

הזעם הציף את פניו של בוריס והוא הסיט את ראשו לכיוון הקיר הרחק מטאריק. הרגשתי שעליי לומר משהו כדי להקל על האווירה.

"בוריס," שאלתי, "דיברת כבר עם תרזה?" הוא הפנה אליי מבט, פניו עדיין קודרים, הזדרזתי להסביר. "תרזה מראיינת כל אחד ואחת עכשיו. אם היא תחשוב שאתה לא כשיר היא תבקש שיביאו מארתור מומחה רובוטיקה במקומך." אחרי שלא זכיתי לשום תגובה הוספתי, "או שאולי זה מה שאתה רוצה."

גיחוך עלה על פניו של טאריק. "בטח, מי לא רוצה לחזור לכדור הארץ? מי לא רוצה לגור באולם ענק עם דרגשים מהרצפה עד התקרה? כמה זמן הקציבו אצלכם לשירותים? כי אצלנו זה היה חמש דקות. אם נשארת יותר שילמת קנס."

הנהנתי בהסכמה. "באולם שבו גרתי התור לחדר ההתייחדות היה כל כך ארוך שהיו גברים ונשים שהידרדרו ליחסים פרימיטיביים כמו פעם," אמרתי.

"מגעיל." בוריס עיווה את פניו.

"אז כדאי שתצא מהבועה שלך לפני שתרזה שולחת את הדוח," אמר טאריק.

בוריס שב והפנה את מבטו בהפגנתיות לעבר הקיר. החלטתי שהקדשתי לו מספיק תשומת לב והגיע הזמן לדבר על הבעיות שלי.

"יכול להיות שישלחו גם לי מחליף," אמרתי. ראיתי שהשגתי את תשומת הלב של שניהם והסברתי להם באריכות על התמונות שאבדו. טאריק נענע בראשו לשלילה.

"אני לא רואה מה הבעיה פה," אמר. "אז היא תלשה את הסיב האופטי והתאבדה כמה שעות אחר כך. מה זה משנה אם יש או אין תמונות שלה מהמסדרון?"

"יש…" התחיל בוריס ואז השתתק. "יש לי דברים לעשות," אמר לבסוף. הוא קם ויצא מהחדר. אני וטאריק החלפנו מבטים.

"מה לדעתך הסיפור שלו?" שאלתי.

"פרח עדין," סינן טאריק בבוז. נזכרתי בהבעת הכעס שעלתה על פני בוריס כשטאריק הזכיר רובוטים ומחשבה עלתה בראשי. באותו רגע שמעתי זמזום באוזנייה הפנימית שלי.

"גילי, תגיע בדחיפות לחדר הפיקוד." נשמע קולה של תרזה באוזני.

"תרזה קוראת לי," אמרתי לטאריק וקמתי על רגליי.

 

"דיברתי עם ארתור," אמרה תרזה מייד כשנכנסתי לחדר הפיקוד. "מומחה המחשוב שלהם אומר לי שהמידע אף פעם לא נמחק לגמרי מהמחשב. הוא רק מסומן כאילו הוא נמחק ואז המידע החדש נכתב עליו."

עמדתי ולטשתי בה עיניים כשהדלת החליקה הצידה ובוריס נכנס דרך הפתח. ככל הנראה תרזה קראה גם לו.

"בוריס," אמרה תרזה, "אתה וגילי תשחזרו מה שאתם יכולים מהזיכרון של המחשב לפני שכולו יתמלא במידע החדש."

גם לבוריס נדרש זמן לעכל את המידע החדש. יכולתי לראות את עיניה של תרזה הופכות צרות.

"קדימה, בוריס, בוא לעמדה שלי, זה יהיה הכי נוח," אמרתי והחוויתי לעבר כיסא התצפיתן. בוריס נראה כמי שניעור מחלום, הוא הזדקף ואז הלך איתי לעמדה.

שעתיים לאחר מכן הבטנו אני ובוריס במסך הקטן ואז הפניתי את ראשי לאחור. תרזה עדיין ישבה בעמדת הפיקוד והייתה שקועה בהעברת נתונים לתחנת ארתור. מלאכה מייגעת כי היה עליה להמתין עשר דקות בכל פעם בין כל תשדורת אל התחנה וממנה.

"תרזה," כחכחתי בגרוני, "מצאנו משהו."

"תעלו על המסך הראשי."

"עדיף שתבואי הנה," אמרתי, ובוריס הנהן.

תרזה הטתה את ראשה בשאלה אבל קמה וניגשה לעמדת התצפית. שנינו זזנו לצדדים והראינו לה את מה שהצלחנו להציל מזיכרון המחשב. דמות בחליפת קרינה נכנסת למסדרון וניגשת לעמדת השירות ואז המסך מחשיך. לא היה צריך להגיד דבר. היה ברור לכול הנוכחים בחדר שיש רק איש צוות אחד בתחנה שיכול להיות האיש בחליפה הזאת. אף אחד חוץ מטאריק אינו גבוה ורחב כתפיים עד כדי כך.

"זה לא ייתכן," מלמלתי "ראיתי אותו כשיצאתי מהחדר."

"וזה היה קצת אחרי שהאזעקה הופעלה, נכון?" שאלה תרזה. הנהנתי בתשובה.

"ובכן," אמרה תרזה באיטיות, "אתה בעצמך ציינת שהציפורניים שלה היו שבורות כאילו נאבקה להשתחרר מהרצועה. האזעקה מופעלת רק אם אין אותות חיים בכור. אמרת גם שהוא הזיע והפנים שלו היו אדומים, זה הגיוני שתחשוב שהוא בא מחדר הכושר אבל אולי הוא פשוט היה אחרי מאבק קשה."

קימטתי את מצחי. בכל החודשים שבהם הייתי בתחנה לא התקרבתי במיוחד לטאריק, או, אם לומר את האמת, לאף אחד מאנשי הצוות האחרים. ובכל זאת התקשיתי לחשוב על טאריק משאיר את סופיה תלויה מהתקרה כשהיא נחנקת בייסורים ואז רץ במהירות לאזור המגורים רק כדי שאראה אותו ואספק לו אליבי. ומה בכלל היה לו נגד סופיה שגרם לו לנהוג כך?

"המעבורת עוד לא יצאה," אמרה תרזה לבסוף. "אני מתכוונת לשלוח שדר בהול לתחנת ארתור. בעוד שבוע יהיה פה כוח משטרתי, עד אז אתם שניכם לא מוציאים מילה בנושא, מובן? וזה כולל גם את גלאדיה."

הבטתי בבוריס ושנינו הנהנו בלי מילים. מכל אנשי הצוות בתחנה טאריק הוא גדל הגוף ביותר והוא מבלה בחדר הכושר יותר מכל אחד אחר. אם הוא יבין שאנחנו יודעים את האמת יהיה קשה מאוד להכניע אותו גם אם ארבעתנו ביחד נתנפל עליו. וגם אם נכניע אותו זאת תהיה רק התחלה של שבוע ארוך וקשה שבו נצטרך למצוא דרך לשמור עליו עד שהעזרה תגיע. הדבר החכם ביותר הוא להעמיד פנים שאנחנו מאמינים שסופיה התאבדה. בעוד שבוע, כאשר יגיע כוח השיטור, הם כבר יבררו מה בדיוק היה לו נגדה. ידעתי שזהו רגש אסור אבל לא יכולתי להימנע מקמצוץ של שביעות רצון עצמית. בסופו של דבר הצדק היה איתי.

 

תחנת ההארצה של לנסלוט מרחפת מעל נקודה קבועה על פני העולם. אחת לתקופה תרזה מפסיקה את הסיבוב של התחנה סביב עצמה, מפעילה את המנועים ומנווטת אותנו למיקום חדש בזמן שכולנו מאבטחים את עצמנו באמצעות רצועות העיגון לתופסנים הקבועים בכל רחבי התחנה. המשמרות שלי הן בשעות היום, כאשר השמש מאירה על אותו חלק של לנסלוט שמעליו אנחנו נמצאים. למרבה המזל המשמרות של טאריק כמעט חופפות לאלו שלי ולכן היה לי קל להימנע מלפגוש אותו. פגשתי בקפיטריה לא אחת את גלאדיה, שכנראה לקחה לה למשימה לעודד את בוריס. מהשיחות ביניהם למדתי שתרזה ביקשה מומחה רובוטיקה אחר אבל לא היה אף אחד זמין בתחנת ארתור והם אמרו לתרזה שהיא תיאלץ להסתדר עם הצוות הקיים. עד כמה שבוריס היה שבור ממותה של סופיה, נראה היה שהידיעה הזאת גרמה לו שביעות רצון משונה. כשנכנסתי לקפיטריה יומיים אחרי מותה של סופיה ישבו הוא וגלאדיה זה מול זה ליד אחד השולחנות. בוריס היה שקוע בהסבר ארוך וגלאדיה ישבה ושתתה את דבריו בצמא.

"כל כוכב זה סיפור אחר. בשביל להבין את המשימות של רובוט על לנסלוט צריך להיות פה חודשים בתחנה, כמוני," הסביר בוריס בהתלהבות. "מה שאתם רואים, רובוטים של ניקיון או הרובוט הרפואי? זה סטנדרטי, אותו הדבר בכל התחנות, אין עם זה בעיה. אבל זה סיפור אחר לשלוח רובוט לפלנטה עם אטמוספרה כמו שיש על לנסלוט, לתכנת אותו מראש שיביא את הממצאים שאנחנו רוצים שהוא יביא – כי אי-אפשר לתקשר אתו כשהוא שם למטה, בגלל כל החשמל הסטטי שגורמות הסערות – ואז הוא צריך להמריא בחזרה ולמצוא את הדרך לתחנה. את חושבת שכל אחד יכול לעשות את זה?"

קצת נמאס לי מהרברבנות של בוריס. התיישבתי על כיסא במרחק מה משניהם ושאלתי בקול עייף, "ומה לגבי התקלות ברובוטים שבתחנה? למה בכל פעם שאני עושה תנועה מהירה הגאלי צועקת ומסובבת אליי את הגב? אולי תתקן את זה כבר? זה מסוג הדברים הסטנדרטיים, נכון?"

שניהם הביטו בי במורת רוח וגלאדיה אמרה, "אני באמת מתפלאת שאתה במצב רוח ללכת לחדר ההתייחדות. אני לא הייתי בחדר מאז… מאז שסופיה התאבדה."

אני ובוריס החלפנו מבטים מהירים ואז אמרתי, "האמת היא שגם אני לא. זה קרה לי בדיוק לפני שסופיה התאבדה, הייתי אז בחדר ההתייחדות. אתמול הלכתי לבדוק את זה. בכל פעם שעשיתי תנועה חדה הגאלי הגיבה באותו אופן: צעקה והפנתה אליי את הגב."

"זאת לא תקלה," אמר בוריס בקול מאומץ. אחרי ששנינו הבטנו בו הוא זקף את ראשו ואמר "הגאלי והאדגר הם רובוטים אנושיים. זאת אומרת שהם אמורים לחקות דפוסי התנהגות קיימים. יש אנשים שאוהבים סקס אגרסיבי. אם הגאלי חושבת שזה מה שאתה רוצה היא תתנהג כאילו היא אישה שנמצאת תחת איום."

"ואיך זה קשור לסקס?" שאלתי.

"אצל רוב האנשים זה באמת לא קשור," אמר בוריס "אבל יש כמה…" והוא סינן משהו שנשמע כמו קללה בשפה לא מובנת.

"מעניין למה בכלל קוראים לה 'גאלי'," אמרה לפתע גלאדיה בקול מהורהר.

"זה קיצור של גָלָתֵיאה," ענה בוריס. "זה שם יווני עתיק. אדגר? זה סתם שם."

"אז אם אני ארים יד כאילו אני מתכוון להכות את האדגר, הוא גם יצעק ויסובב אליי את הגב?" שאלתי.

"בשביל זה אתה צריך להיכנס קודם לחדר ההתייחדות של הנשים," אמר בוריס והבליע חיוך.

"ומה הבעיה עם זה?" שאלה גלאדיה.

אני ובוריס החלפנו מבטים, אחר כך משכתי בכתפיי ואמרתי, "על כדור הארץ, באולמות שיש שם, היית נכנסת לשירותים של הגברים?"

"לא," ענתה גלאדיה. "אבל היו לי שני אבות שגידלו אותי לפני שהייתי גדולה מספיק לעבור לאולם. לא גדלתי עם אימא אף פעם."

"בסדר," ניסיתי לא להיות חסר סבלנות, "אז בשביל לגדל אותך הם קיבלו מגורים פרטיים. ברור שהיה להם משתלם לחיות ככה. אבל תהיי בטוחה שבחדר ההתייחדות הם הלכו לחדר של הגאלי, לא של האדגר."

גלאדיה זקפה את ראשה, גבותיה התרוממו מעט והיא אמרה, "איך אתה יכול לדעת את זה?"

"נו, באמת." גיחכתי. "מה יש להם לעשות בחדר של האדגר?" חיוך דק החל להופיע על שפתיה של גלאדיה והרגשתי את הזעם עולה בתוכי. "הו באמת, אל תספרי לי ש…"

הפניתי את מבטי לעבר בוריס והמילים גוועו על שפתיי. אני תצפיתן, אני רגיל להביט בדברים. יכולתי לראות את העיניים המורחבות, את החיוורון שעלה על פניו ואת המאמץ המהיר שעשה כדי לעטות הבעת פנים אדישה. משהו בדבריה של גלאדיה גרם לבוריס לסערת רגשות. בעודי מעכל את המידע החדש הזה אמרה גלאדיה, "אני יכולה להרגיע אותך, הם לא הלכו לחדר של האדגר." וכשהנהנתי לאישור היא הוסיפה, "וגם לא לחדר של הגאלי. היה להם אחד את השני וזה הספיק."

נענעתי בראשי בחוסר אמון. "ונתנו להם לגדל ילדה קטנה? זה חוקי בכלל?"

"אתה יודע שפעם כל ההורים היו מקיימים יחסים ביניהם נכון?" שאלה גלאדיה.

"בסדר," אמר בוריס, "אבל אז לא היו להם רובוטים כמו היום. חוץ מזה את מדברת על אישה וגבר, אמא ואבא. לא אבא ואבא."

"וגם אם זה אישה וגבר," הוספתי, "מי יעדיף אישה אם יש לו גאלי?"

גלאדיה זקפה את סנטרה. היא קמה ממקומה וניגשה אליי, היה משהו מוזר בהתנהגותה. אחרי רגע הבנתי שהיא עושה חיקוי של גאלי, מנענעת את האגן שלה ומטה את ראשה בחיוך.

"מה בדיוק כל כך נורא באישה אמיתית, גילי?" שאלה.

"אה, גלאדיה, תעזבי את המסכן בשקט," מלמל בוריס.

"היה לנו אירוע קשה מאד בתחנה," אמרתי בקול רשמי. "יכול להיות שזה משפיע על כל אחד בדרך אחרת. את חייבת להתעשת ולהפסיק עם זה." לתדהמתי גלאדיה הגיבה בכך שכרכה את זרועותיה סביב צווארי. הרגשתי את הסומק מציף את פני. יכולתי ממש להרגיש את נשימתה והתחושה הייתה בלתי נסבלת. גלאדיה הסבה את מבטה אל בוריס וקרצה. בוריס נראה נבוך אבל גם משועשע במידת מה. האם ייתכן שגלאדיה מנסה לגרום לי לדחוף אותה בכוח? לאנשי צוות בתחנה אסור בתכלית האיסור להיות אלימים זה כלפי זה. אולי גלאדיה רוצה שאתן לה תירוץ לדווח עליי? התכופפתי בבת אחת והידיים שלה החליקו מעל עורפי. ברגע שהייתי חופשי הסתובבתי ויצאתי מהחדר. יכולתי לשמוע את שניהם צוחקים כשהדלת נסגרה.

בלב הולם הלכתי לכיוון חדר הפיקוד. עד כמה שהייתי נרעש מהתנהגותה של גלאדיה שמעתי מספיק דברים בקפיטריה בשביל לרצות לבדוק את המצלמות שלי, אותן מצלמות שהתקנתי בחשאי באזור המגורים.

 

"המעבורת אמורה להגיע בעוד שעה," אמרה תרזה. "כשזה יקרה, אנחנו ניתן לאנשי החוק לעשות את עבודתם. אמורים להגיע שני טכנאי כור חדשים ולא, גילי, אל תדאג – אף אחד לא נשלח להחליף אותך."

"ומה לגבי בוריס?" שאלתי והנדתי בראשי לכיוונו של בוריס שישב לצידי.

היינו שלושתנו בחדר הישיבות. טאריק בדיוק סיים משמרת וגלאדיה החליפה אותו בכור. בוריס ואני כבר סיכמנו בינינו שעדיף שלא להזכיר את התקרית בקפיטריה באוזני תרזה, היו מספיק זעזועים בתחנה בזמן האחרון.

"זהו נושא שנוגע לי ולבוריס בלבד," הצליפה תרזה. "אבל אם אתה מעוניין לדעת אז נכון לעכשיו בוריס נשאר פה."

"תגיד, בוריס," אמרתי, "למה אתה לא חשבת להציל את המידע שנמחק מהמחשב. הרי כאיש רובוטיקה זה בדיוק התחום שלך, נכון?"

"הייתי בהלם מהמוות של סופיה," אמר בוריס במבט אטום.

"אתה בטוח? כי אני חושב שניסית לתת לי את הפתרון ואז תפסת את עצמך ברגע האחרון."

"מתי זה היה?" שאלה תרזה.

"כשהיינו שלושתנו בקפיטריה. אני, בוריס וטאריק."

בעיתוי שאין מוצלח ממנו החליקה דלת חדר הישיבות ונפתחה. טאריק צעד פנימה.

"זאת ישיבה סגורה טאריק," אמרה תרזה. "חזור לאזור המגורים."

"אני ביקשתי שהוא יבוא," אמרתי.

"ועל חשבון זמן המנוחה שלי," הוסיף טאריק, "אז כדאי שתהיה לך סיבה טובה."

העברתי את מבטי על פני שלושתם. טאריק נראה עייף וקצר רוח, תרזה הייתה כעוסה ואילו בוריס הביט בי בראש מוטה ועיניים מצומצמות.

בידי היה לוח בקרה נייד, שהחזקתי מתחת לשולחן כך שאיש לא יוכל לראות אותו. הקלדתי פקודה ותמונתו של לנסלוט התחלפה בתמונת המסדרון המוביל לכור. תרזה חבטה בזעם על השולחן ואילו טאריק מצמץ בעיניו כאשר ראה את הדמות המגודלת צועדת במסדרון אל פתח השירות לפני שהמסך החשיך.

"מה.. זה לא.. זה… אני לא," גמגם טאריק.

"זה לא אתה, זה מה שהתכוונת לומר נכון?" שאלתי.

"גילי, אתה מבין כמה חמור המעשה שלך?" אמרה תרזה בקול מתכתי.

"ומה לגבי המעשה שלך?" השבתי לה. העליתי על המסך סרטון חדש.

"זה חדר ההתייחדות," אמרתי. "חבל שלא חשבתי לשים מצלמה גם בפנים." המצלמה שלי הייתה מוצבת גבוה ורעמת התלתלים של תרזה הייתה במרכז התמונה. היא הביטה ימינה ושמאלה במסדרון ואז נכנסה לחדר. הבטתי בטאריק שבהה במסך בחוסר הבנה. "זה חדר ההתייחדות של הגאלי," הסברתי. אחרי רגע של תדהמה עלה גיחוך על פניו של טאריק.

"אתה רוצה להגיד לי שהמפקדת המהוללת שלנו היא…"

"צילום באזור המגורים הוא עבֵרה חמורה." תרזה ניסתה להישמע סמכותית אבל הרעד בקולה הסגיר אותה. הבטתי בבוריס, עיניו רשפו בזעם לעבר תרזה וחשבתי שהגיע הזמן להניח את הקלפים על השולחן.

"אתה חשבת שזה היה טאריק, נכון?" אמרתי לבוריס. "חשבת שמי שמרביץ לגאלי היקרה שלך חייב להיות גבר. מסתבר שהמפקדת שלנו צברה בתפקיד שלה הרבה תסכולים ולחצים והיא הייתה צריכה לפרוק אותם, רצוי על מישהו שלא ידבר."

"אז מה… אז איך…?" גמגם טאריק. תרזה הצטנפה על כיסאה ונעצה מבט ברגליה.

נשענתי לאחור. "זה פשוט מאוד, טאריק. תרזה שלנו לא השתמשה בגאלי ליחסי מין. היא הייתה הולכת לחדר ההתייחדות כדי לפרוק את האגרסיות שלה על בובה. בובה שמתוכננת להגיב כמו אישה מהדור הישן. בגלל זה האדגר לא מתאים. הוא לא בוכה ולא מבקש רחמים אם מרביצים לו, הוא עלול אפילו להחזיר. בוריס גילה שמישהו מתעלל ברובוטית שלו וזה הטריף עליו את דעתו. באופן טבעי הוא חשד בך."

בוריס הפנה את ראשו אלַי באיטיות. "אתה חושב שאתה חכם גדול, נכון?" אמר. "אתה אפילו לא מבין לאיזה עומק של רגשות גאלי יכולה להגיע. מה אפשר ללמד אותה ומה," הוא חיפש את המילה הנכונה, "מה היא יכולה ללמד אותך על עצמך."

"בגלל זה קראתי לך לכאן," אמרתי לטאריק. "צריך מישהו שיהיה חזק מספיק בשביל להתגבר על בוריס אם הוא יחליט לעשות משהו לא חכם."

"כמו שאמרתי," אמר בוריס. "אתה רק חושב שאתה חכם גדול."

הדלת מאחורי טאריק נפתחה ולפני שהספקתי להגיב האדגר נכנס פנימה ורצועת עיגון בידו. בתנועה אחת מהירה הוא כרך את הרצועה סביב צווארו של טאריק ומשך בכוח. עיניו של טאריק יצאו מחוריהן ופניו האדימו. קפצתי לעזור לו לפני שהבנתי את הטעות שלי, ואז כבר היה בוריס בקצה המרוחק של החדר. תרזה פלטה פקודה בקול ואזעקה החלה לפעול. סבתי על עקביי וסגרתי את הפער אל בוריס בכמה צעדים מהירים. בוריס מצידו נמלט ממני והמשיך להקיש פקודות בקדחתנות על לוח נייד. הצלחתי ללכוד אותו בפינה ואז לפתע הוא השליך אליי את הלוח. אחזתי בלוח בשתי ידיי ושברתי אותו בכוח על הברך שלי. יכולתי לשמוע מאחוריי את טאריק נופל על רצפת החדר כשהרובוט שחרר את אחיזתו. בוריס חייך בערמומיות ואמר, "בדיוק מספיק זמן כדי שאספיק להעביר לשליטה קולית," ואז הוסיף בקול רם, "הרוג את גיליסון!" הפניתי מבט לאחור והספקתי לראות את כל מאה ותשעים הסנטימטרים של האדגר מזנקים אליי ואחרי שנייה אחזו הידיים המלאכותיות בגרוני. בלי לחשוב בעטתי במפשעתו של הרובוט. להפתעתי הוא השמיע קול גניחה והתכופף. מאחוריי השמיע בוריס קללה ואז אמר "בטל התנהגות אנושית."

הזכרתי לעצמי שבוריס הוא המטרה שלי ולא הרובוט ופניתי לרדוף אחריו מסביב לשולחן הישיבות הארוך. כמעט והשגתי אותו כשידו של הרובוט נכרכה סביב צווארי והרימה אותי אל על. הלחץ על גרוני היה בלתי נסבל והראייה שלי החלה להתערפל כאשר בוריס צעק לפתע: "אל תיתן לה לצאת!" ואז אמר בקול רשמי יותר, "אל תיתן לתרזה לצאת מהחדר." הרובוט עזב אותי ונפלתי על הרצפה, נאבק להכניס אוויר לריאותיי המעונות. מזווית העין יכולתי לראות את הרובוט אוחז בשיערותיה של תרזה שכמעט והצליחה להימלט מהחדר. הוא הרים אותה ונשא אותה פנימה.

"תוריד אותי, חתיכת אידיוט!" צעקה תרזה. "אתה לא מבין שזה אבוד? המעבורת תהיה פה עוד פחות משעה."

בוריס חלף על פני ונעמד מול תרזה, סוקר אותה במבטו. אחרי רגע הרים את ידו והכה בכוח בפניה של תרזה שפלטה גניחת כאב.

"איך ההרגשה עכשיו, מנוולת סדיסטית אחת?" שאל בלחישה. הבטתי בטאריק, הוא שכב על הרצפה ללא תנועה. התרוממתי על רגליי באיטיות, מקווה שבוריס לא ישים לב. הוא עמד מול תרזה והניף שוב את ידו כדי להכות אותה ואני הרמתי כיסא והשלכתי אותו בכל הכוח. הכיסא פגע בכתפו של בוריס, הוא פלט צעקת כאב והתנודד על מקומו אבל לא נפל. הוא עקף את תרזה והרובוט וניגש לדלת בעודו אוחז בכתפו.

"להתראות, מטומטמים," אמר בפתח. "אף אחד מכם לא יתעסק איתה יותר."

הוא פתח את פיו לומר עוד משהו כשרצועת עיגון שחורה נכרכה סביב צווארו. גלאדיה הייתה מאחוריו והיא משכה ברצועה בשתי ידיה. ברכיו של בוריס התקפלו והוא נפל קדימה. גלאדיה תקעה את ברכה בגבו של בוריס והגבירה את לחצה.

"זה מספיק, גלאדיה," אמרתי אחרי רגע. "גלאדיה, את יכולה להפסיק. גלאדיה, הוא חסר הכרה. גלאדיה, תפסיקי כבר לעזאזל!"

היו כמה דקות מתוחות עד שהגיע הרובוט הרפואי והחזיר את טאריק להכרתו. אחרי שטאריק, משתעל וגונח, הצליח לקום על רגליו, שחררנו בכוחות משותפים את תרזה מלפיתתו של הרובוט שעמד ללא נוע. גלאדיה לא עזרה הרבה. אחרי שבוריס מת היא עמדה בהבעה קפואה ולא הגיבה כשדיברתי אליה. בסופו של דבר הצליחה תרזה, סתורת שיער וחיוורת, לכבות את האזעקה. עמדנו ארבעתנו והבטנו בגופתו של בוריס השרועה על הרצפה.

"אני מציעה," כחכחה תרזה בגרונה, "אני מציעה שנסכים על גרסה אחת משותפת ומהר. בוריס השתגע והחליט להרוג את כולנו כי הוא התאהב בגאלי. לא הייתה לנו ברֵרה והרגנו אותו תוך כדי מאבק. זאת האמת."

"אבל לא כל האמת," אמר טאריק.

"אם נספר את כל האמת נצטרך לומר שגלאדיה הרגה את בוריס כשכבר לא היווה סכנה," אמרה תרזה ביובש. "אתה רוצה שייקחו מכאן את גלאדיה?" טאריק הניד בראשו לשלילה.

"אז כדאי שנשמור גם את כל השאר בינינו," אמרה תרזה. כולנו ידענו למה היא התכוונה אבל לא אמרנו דבר.

"אני לא… אני עדיין לא מבין למה הוא רצה שסופיה תמות." אמר טאריק.

נאנחתי. "הוא התכוון להרוג אותך, טאריק." אמרתי. "הוא תכנת את האדגר להיכנס לכור בתחילת המשמרת שלך ולהרוג את מי שהוא ימצא שם. הניחוש שלי? הוא התבלבל בין שעות כדור ארץ לשעות של לנסלוט. המשמרת של סופיה נגמרה קצת אחרי השעה שהוא נתן לאדגר. אתה היית אמור היית להיות תלוי מהתקרה שם, לא היא."

"והרובוט?" שאל טאריק. "איך הוא חזר לחדר ההתייחדות בלי שנראה אותו?"

"בתוך רובוט הניקיון," אמרתי. "כשהוא מקופל לתצורת קופסה. הכור לא נפתח לאף איש צוות שאיננו טכנאי, אבל כל רובוט יכול להיכנס ולצאת בלי שום פיקוח."

באותו רגע נשמע צפצוף חד. תרזה זקפה את ראשה. "המעבורת," אמרה ומיהרה לעבר חדר הפיקוד.

"אני אהיה בכור," אמר טאריק. "תיתנו אתם הסברים לשוטרים." והוא כשל לעבר חלקה האחורי של התחנה. נותרנו רק אני וגלאדיה ליד הגופה. גלאדיה, שעמדה עד עכשיו בלי נוע, הרימה לפתע את רגלה ובעטה בכוח בגופתו של בוריס.

הבטתי בה באהדה. "הוא הרג את החברה שלך," אמרתי. "טבעי שתהיי מלאת זעם."

"אוי, גילי," אמרה גלאדיה. "לפעמים אתה כזה עיוור."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות