תפריט סגור

יומן התוכן

2 בנובמבר 2019
אני עומדת בקצה העולם ומסתכלת למטה. ושם, רחוק רחוק בין אבנים וסלעים על קרקע שחורה עקרה, מנצנץ הבקבוק שבתוכו התוכניה של מאורות. ואם לא אמצא דרך להגיע אליה, לא תהייה לנו תוכניה. הכול תלוי בי!

שישה בנובמבר 2019
טוב, כמה אפשר לעמוד ולהסתכל? תקעתי את היתד שלי במכות פטיש בסלע החזק, השחלתי את החבל, רתמתי את עצמי, והתחלתי לשלשל את עצמי למטה. ארד עד כמה שהחבל יספיק, ואאלתר משם. אני אביא את הבקבוק הזה, אפילו אם אצטרך להקריב לשם כך את חיי!

איזה מוזר שהשטוחיסטים צדקו בסופו של דבר, חשבתי. מאחורי חומת הקרח שבדרום אנטארקטיקה, באמת היה צוק שהוא קצה העולם השטוח שלנו. מעניין מה יש למטה.


בחזרה למעלה
נגישות