תפריט סגור

יומן התוכן

2 בנובמבר 2019
אני עומדת בקצה העולם ומסתכלת למטה. ושם, רחוק רחוק בין אבנים וסלעים על קרקע שחורה עקרה, מנצנץ הבקבוק שבתוכו התוכניה של מאורות. ואם לא אמצא דרך להגיע אליה, לא תהייה לנו תוכניה. הכול תלוי בי!

שישה בנובמבר 2019
טוב, כמה אפשר לעמוד ולהסתכל? תקעתי את היתד שלי במכות פטיש בסלע החזק, השחלתי את החבל, רתמתי את עצמי, והתחלתי לשלשל את עצמי למטה. ארד עד כמה שהחבל יספיק, ואאלתר משם. אני אביא את הבקבוק הזה, אפילו אם אצטרך להקריב לשם כך את חיי!

איזה מוזר שהשטוחיסטים צדקו בסופו של דבר, חשבתי. מאחורי חומת הקרח שבדרום אנטארקטיקה, באמת היה צוק שהוא קצה העולם השטוח שלנו. מעניין מה יש למטה.

13 בנובמבר 2019
וואו, זו הייתה ירידה ארוכה. אפילו לא מצאתי שום נקודה שאפשר לשבת ולעדכן בה את היומן ללא סכנת נפילה למטה, שמישהו ידע שאני עוד חיה. עדיין לא הגעתי לתחתית אל הבקבוק הנכסף, אבל הגעתי סוף סוף למערה שיכולתי להיכנס לתוכה, לאכול כמו שצריך ולא רק חטיפי אנרגיה כשאני תלויה באוויר, לישון קצת.

או הרבה. הרי לא ישנתי כבר כמה ימים כשירדתי בצוק, אז נרדמתי ככה על רצפת הסלע של המערה ליממה שלמה, וכשהתעוררתי הייתי מוקפת ביצורים קטנים אפורים עם אנטנות על הראש.
"ששש..." אחד מהם סימן לי.
עוד לא הספקתי לצרוח ואחד אחר לחש, "בני אדם אוהבים לצעוק, ואנחנו שונאים רעש."
"אוקי," לחשתי בחזרה. "מה אתם רוצים? אתם גרים פה?"
"לא," לחש הראשון. "המערה הזו היא פורטל שאנחנו משתמשים בו כדי להגיע מכוכב הלכת שלנו לזה שלכם."
"מצאנו אותך ישנה כבר לפני כמה שעות," לחש השני. "אז בדקנו מי את וראינו שאת בסגל של כנס מאורות."
"נכון," לחשתי. "אני בדרך להביא את התוכניה. אתם יכולים לעזור?"
"לא, אבל ראינו שהמנהלים מחפשים שמות לחדרים בכנס," לחש הראשון.
"באמת?" לחשתי.
"כן," הוא לחש. "הם פרסמו את זה ממש לא מזמן."
"אה, הייתי קצת מנותקת בירידה הזאת וכל זה," לחשתי.
"אז יש לנו רעיון בשביל אחד החדרים. ביקשו שם של דמות מוכרת מקבוצת שוליים."
"ויש לכם?"
"כן. קִירְטוּשְקָיָה בּוקְבּוּק."
"מי?" שאלתי. "בחיים לא שמעתי עליה."
"היא גיבורה מאוד ידועה בכוכב הלכת שלנו."
בהיתי בהם. הייתה לי הרגשה שהדמות אמורה להיות מוכרת גם בכדור הארץ. אבל חששתי להעליב את ידידי החדשים.
"אז תציעו להם," הצעתי.
"אין לנו חשבון בפייסבוק או בטוויטר," אמר אחד חדש.
"אז תעבירי להם את ההצעה החשובה שלנו," אמר אחד נוסף. "את בסגל, הם יקשיבו לך."
"בסדר," הסכמתי, "אבל אני לא מבטיחה שההצעה תתקבל."
"זו תהייה יופי של התחלת יחסים בינינו לביניכם," אמר הראשון. "נתראה בכנס!"
"אתם באים?" שאלתי.
"כן. נהייה בקוספליי של בני אדם. ביי!"
והם זינקו לתוך הקיר אחד אחרי השני ונעלמו. קמתי ונגעתי בקיר שהם עברו דרכו. האצבע שלי חדרה פנימה, אבל משכתי אותה בחזרה. אין לי זמן עכשיו לחקור עולמות חדשים. אני צריכה להגיע אל התוכניה!


בחזרה למעלה
נגישות