סטאר-וויז: חשב מסלול מחדש / מאת נופר שפלטר

״איפה אנחנו, וייס?״ שאל גרין.

״אנחנו אמורים להיות בגירית 12, קפטן,״ ענתה וייס.

״זה נראה לך כמו גירית 12?״

״אולי לקחנו פנייה לא נכונה."

״קפצנו לפי סטאר-וויז, לא?״

״כן אבל אתה יודע…״ ערן אמר.

״יודע מה? אני לא מבין, ביקשתי שתכוונו את הספינה לגירית 12 לפי המסלול של סטאר-וויז. במקום זה קפצנו לתוך חגורת אסטרואידים ונחתנו נחיתת חירום בכוכב, שעכשיו אתם אומרים לי שאין לכם מושג מי הוא ומה הוא. אני צריך לעשות הכול בעצמי בספינה הזאת? ערן, הסטאר-וויז הזה היה רעיון שלך. איך הגענו לפה לעזאזל?״

״סטאר-וויז הוא תוסף חדש יחסית למפת הניווט. ייקח לי זמן להבין מה בדיוק קרה. בהנחה שזה הדבר הראשון שאנחנו רוצים לטפל בו עכשיו, קפטן.״

״תוסף חדש יחסית? ייקח לך זמן להבין איך הוא גרם לספינה להתרסק? ערן, אתה מהנדס הספינה או ליצן החצר? מתי בדיוק אתה מתכנן לברר מה קרה, עוד חודש?״

ערן נעץ את מבטו במסך שלפניו ושתק.

וייס ניסתה לשנות את הנושא. ״שאברר איפה אנחנו נמצאים, קפטן?״

״כן, וייס. ערן, תבדוק את מצב הספינה והמנועים, וכשתסיים עם זה העדיפות הראשונה היא להבין איך הסטאר-וויז הזה סיבך אותנו ככה. אני בינתיים אראה אם אני מצליח להתחבר בחזרה לרשתות. אולי יהיה לנו מזל ונוכל להוציא אס-או-אס לפחות."

 

כשערן ירד מהספינה השאלה הראשונה שלו הייתה, ״יש כאן משהו שאפשר לאכול?״

״אכלת לפני הקפיצה האחרונה. איך אתה יכול להיות רעב כל הזמן?״ שאל גרין, שהסתכל בעצב בנזק שנגרם לגוף הספינה.

״אני רק מתעניין, אתה יודע. אם נישאר כאן תקופה, זה משהו ששווה לבדוק."

״אנחנו לא נשארים כאן תקופה," אמר גרין. "מה מצב המנוע? יש לנו מספיק דלק?״

ערן ענה, ״אז יש לי חדשות רעות, ויש לי חדשות יותר רעות. מה אתה רוצה לשמוע קודם?״

גרין נעץ בו מבט זועם, וערן המשיך בזריזות. ״המנוע בסדר, אבל למדחפים נגרם נזק משמעותי מהאסטרואידים בנחיתה, אז נצטרך לנסות לתקן אותם כאן. יש לנו מספיק דלק בשביל להמריא, אבל לא מספיק בשביל יותר מקפיצה אחת קצרה."

״כמה קצרה?״

״אחת־עשרה שנות אור אם הולכים לפי הנחיות יצרן. ארבע־עשרה אם אנחנו רוצים להסתכן ממש."

דממה.

״טוב."

שניהם ידעו שזה ממש לא טוב.

״שאתחיל לעבוד על המדחפים?״ ערן שאל.

״לא, קודם אני רוצה הסבר על סטאר-וויז. אמרת שהוא מוצא מסלולים מהירים וחסכוניים יותר מהמסלולים שאנחנו יכולים לחשב לבד עם המחשב."

״נכון."

״אז איך הגענו לכאן? כוכב לכת לא ידוע, מוקף בחגורת אסטרואידים לא ממופה, שהרסה לנו את המדחפים?״

״לא ברור, אולי יש איזה באג בתוכנית. בעיקרון היא לא אמורה להביא אותך למקום לא מיושב – כל הקטע שלה זה שהיא משתמשת במידע על מסלולי טיסה של ספינות אחרות בשביל כדי לחשב את המסלול הקצר והבטוח ביותר ליעד. אתה אמור לטוס רק במסלולים שאחרים טסו בהם בעבר."

״אז אם אין אפשרות להגיע למקום חדש דרך הסטאר-וויז, איך הגענו לכאן? זה לא נשמע לי הגיוני,״ אמר גרין.

״לכן אני חושב שזה באג. סטאר-וויז חדש יחסית, ועובר עדכונים כל הזמן, לא כמו המפה המרכזית. יש מצב שהעדכון האחרון דפק משהו. יכול להיות אפילו שכבר הוציאו לו תיקון, אבל אנחנו מחוץ לטווח הרשתות, אז לא נוכל להוריד אותו. אנחנו די תקועים כאן."

״השאלה היא, איפה זה 'כאן',״ אמר גרין.

 

״אנחנו על כוכב באמברגו,״ אמרה וייס חצי שעה מאוחר יותר.

״זה לא הגיוני. אי־אפשר לנווט ספינות לכוכבים באמברגו,״ ענה גרין.

״אי־אפשר לנווט ספינות לכוכבים באמברגו אם מנווטים לפי המפה המרכזית. אולי הבאג בסטאר-וויז חשף למחשב את מסלולי הטיסה של ספינות שטסו לכאן לפני האמברגו, וככה הגענו לכאן. איפה זה כאן, אגב?״ שאל ערן בחשש.

״א-43. כוכבים באמברגו מקבלים רק ציון של 'א' ואז מספור רץ אז אין לי באמת מושג איך הכוכב הזה נקרא במקור,״ ענתה וייס.

״השם שלו לא משנה כהוא זה. כמה רחוק הכוכב הקרוב ביותר לכאן?״ שאל גרין.

״עשרים ושבע שנות אור."

וייס וערן ישבו בשקט בזמן שגרין הסתובב על הגשר, צעק וקילל.

 

כמה שעות מאוחר יותר ערן עדכן, ״הצלחתי להפעיל את סטאר-וויז מחדש, ולפי המפה שלו לכוכב הזה קוראים ארקון ויש בו עיר גדולה במרחק של בערך עשרה קילומטרים מכאן. אולי שווה לקפוץ לשם, לראות אם יש להם דלק. או אוכל?״

״איך איתך זה תמיד מגיע לאוכל? אמרתי לך, יש לנו מספיק אספקה לחצי השנה הקרובה,״ נבח גרין.

״כן, אבל זה מנות חירום. מותר לבנאדם לחפש משהו קצת יותר טוב לאכול בסביבה, לא?״

״למה השם הזה, ארקון, נשמע לי מוכר?״ שאלה וייס.

״זה היה כוכב תענוגות במאה הקודמת, יעד תיירות מטורף. היה לו סוף עצוב מאד,״ אמר גרין.

״מה זאת אומרת סוף עצוב?״ ערן שאל.

״נכון! הייתה כאן מגפה נוראית שמחקה את כל הכוכב,״ אמרה וייס.

״כמעט מדויק," אמר גרין. "הרחיבו את אחת הערים כאן לתוך אזור חדש שלא עבר מיפוי ביולוגי ראוי, כי הם מיהרו לבנות ולאכלס את השטח. הם עיגלו פינות. העובדים באו במגע עם אורגניזם מקומי כלשהו, אני כבר לא זוכר איזה, אבל בכל מקרה התוצאה הייתה מגפה שהתפשטה לחלקים גדולים של האוכלוסייה, ומועצת נתיבי הסחר החליטה לשים את הכוכב באמברגו ולמחוק אותו מהמפות. נטשו אותם לגורלם כדי לבלום את המחלה. יש מצב טוב שהעיר הזאת היא פשוט בית קברות אחד גדול, ובהחלט יכול להיות שהמגפה עדיין קיימת באזור,״ גרין אמר.

״איך אתה יודע כל כך הרבה על זה, קפטן?״ ערן שאל.

״למדתי עליהם באוניברסיטה בזמנו. וייס, בואי נשלח גשושית לשם, נראה מה מצב העיר. אם יש סיכוי שיש שם דלק…״

״אז שווה להסתכן ולבקר אותה.״ וייס הנהנה.

 

״טוב, זאת עיר לכל דבר ועניין, קפטן,״ אמרה וייס שצפתה בתמונות שהחלו להגיע מהגשושית. ״לא בית קברות, ולא מקום מת ונטוש."

״יש לאנשים כאן חיבה מוזרה לאופנה מלפני מאה שנה בערך,״ ערן אמר כשהוא מתמקד בתמונות. ״נראה כאילו כולם מחופשים לפורים."

״הם באמברגו בערך מאה שנים, אז זה לא בדיוק מפתיע. אני מניח שהם היו עסוקים מדי בהישרדות והתגברות על המגפה מכדי להשקיע בתצוגות אופנה, ערן,״ אמר גרין ביובש.

״להשקיע בתצוגות אופנה אולי לא, אבל האיש הזה הולך ברחוב עם קרוקס, מכנסי ברמודה בצבע ירוק זרחני ומשהו חום שאני לא בטוח אם הוא חולצה או גופייה, אבל בכל מקרה טוב הוא לא נראה. אנחנו יכולים לקחת את האוברולים המוכתמים שלנו ולגמרי להשתלב באוכלוסייה.״ ערן צחק.

״לא נוכל להגיע לעיר בקו ישר, בגלל הביצה הזאת באמצע הדרך. זה אומר בערך ארבעה־עשר קילומטרים של הליכה במה שכנראה יהיה שטח בוצי. ניקח את שארית היום להתארגן ונצא לשם מוקדם מחר בבוקר,״ אמר גרין כשהוא מתעלם במופגן מערן.

 

״מה אתה עושה, ערן, למה אתה לא הולך לישון מוקדם?״ וייס שאלה כמה שעות מאוחר יותר. ״יש לנו הליכה ארוכה מחר דרך הרבה ביצות ובוץ. לא כדאי שתלך לנוח? המדחפים יחכו. זה לא שיש לנו מספיק דלק בשביל לטוס מכאן בכל מקרה."

״גרין אמר שאני לא עוזב את הספינה עד שהמדחפים לא תקינים. גרין המניאק מתכנן להשאיר אותי כאן לבד, בתור עונש על הסטאר-וויז. כאילו עשיתי את זה בכוונה. ממש רציתי שנתרסק על כוכב באמצע שום מקום.״ ערן אמר תוך וחבט בין מילה למילה במתכת המעוותת של המדחף באמצעות פטיש גדול.

״קפטן גרין,״ וייס אמרה.

״מה?״ ערן אמר והפסיק לחבוט במדחף.

״קפטן גרין המניאק, לא גרין המניאק, בוא נהיה קורקטיים,״ וייס אמרה בחיוך.

ערן התחיל לצחוק.

״הוא כועס והוא מפחד, וזה מוציא את הצדדים הכי 'יפים' שלו. אין טעם לאכול את עצמך על זה. אף אחד, אפילו הקפטן, לא באמת חושב שאתה אשם בזה שאנחנו כאן. אבל יש כאן עיר, ויש בה אנשים, אז אנחנו לא לבד באמצע שום מקום, שזה גם משהו. עכשיו תביא עוד פטיש ותראה לי מה צריך ליישר ותעבוד בינתיים על הדברים שצריכים קצת יותר דיוק והבנה. ביחד נסיים עם זה בצ׳יק."

הם עבדו בשקט במשך כמה דקות ואז ערן שאל, ״את חושבת שיש שם מסעדות מעניינות?״

״אתה באמת כל הזמן רעב.״ וייס צחקה.

 

הכוכב היה מלא ביצות, שלרובן מעטה כתום או כחול-ירוק של רפש.

ציאנובקטריה, וייס חשבה לעצמה, מזן מקומי. לכל מקום שאנשים הגיעו הם הביאו איתם את הצמחים ובעלי החיים שלהם. זה כמובן היה נוח, פרקטי ומוכר, אבל היא תמיד תהתה מה היה גדל כאן אם בני אדם לא היו מתערבים. עצי המנגרוב ששתלו כאן התפשטו לכל עבר. לא היו באזור יתושים, רק זבובונים שעלו בעננות מכל שלולית שדרכו בה.

״תיזהרי מהשלולית הזאת. משהו אומר לי שהיא יותר עמוקה ממה שהיא נראית,״ אמר ערן.

הוא היה שקט ומכונס בעצמו לאורך כל הדרך. שניהם השתרכו קצת מאחורי הקפטן, שצעד החלטית קדימה.

״אתה בסדר? בקושי הוצאת מילה,״ שאלה וייס.

״אני בסדר – אני רק מתרכז בלהיות מועיל לשם שינוי,״ אמר ערן, והיא שמעה את הכעס בקולו. גרין היה נבזי כשהוא ראה שערן לא הספיק לתקן את המדחפים, למרות שווייס עזרה לו והם עבדו על זה עד השעות הקטנות של הלילה. בשלב מסוים וייס החליטה לשחרר את ערן ואת עצמה לישון, ולהתמודד עם הקפטן בבוקר למחרת. היא הצליחה לשכנע אותו לא להשאיר את ערן מאחור, אבל ההחלטה לא התקבלה בשקט או בנועם.

״הוא לא התכוון שאתה לא כזה באופן כללי, הוא פשוט בלחץ מכל הסיטואציה, אז יצא שהוא קצת בוטה יותר מהרגיל."

״את נורא נחמדה, וייס, אבל מתי תפסיקי להתנצל בשמו, להגן עליו? הוא נהיה חתיכת מניאק רציני מאז שהוא קפטן, ודי בלתי נסבל לעבוד בשבילו."

וייס שתקה לרגע.

״תראה, לא אני ולא אתה יכולים לשנות אותו. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לתפקד על הצד הטוב ביותר בהתחשב במצב, ולקוות שהוא יקבל קידום או העברה לתפקיד אחר."

״או לבקש העברה בעצמנו. ביקשתי אופציות, וייס. בחופשה האחרונה שלי מילאתי את הניירת וביקשתי אופציות העברה. אני מצטער, אבל אני לא יכול איתו יותר, עד כמה שכיף לי לעבוד איתך. אני אומר לך שוב, ההתנהגות שלו לא קשורה ללחץ של נחיתת חירום בכוכב לא ידוע. הוא תמיד ככה, תמיד כועס וקטנוני ונבזי."

״אתם מוכנים להרים רגליים? אני רוצה להגיע לעיר הזאת מוקדם מספיק כדי שלא נצטרך לחזור בחושך דרך הביצות,״ גרין צעק מלפנים.

ערן ווייס החליפו מבטים, ואז הגבירו קצב.

 

העיר שאליה הגיעו הייתה ירוקה ושקטה יותר מכל הערים שבהן ביקרו בעבר. נראה היה שמישהו הקים פארק או גינה בכל פינת רחוב, והרבה מהבניינים היו מוקפים בגינות גדולות.

״הנדל״ן כנראה זול פה,״ העיר ערן.

״או שהם מאד אוהבים צמחייה. תראה, כמעט כל בניין מעוטר בקיר חי. תסתכל על זה שם, הגבוה עם מיליון הפרחים הצהובים,״ וייס אמרה והצביעה.

״מרתק. תחפשו אנשים שנראים רציניים, מישהו בחליפה או מדים,״ גרין אמר.

״קצת קשה לדעת מה נחשב לחליפה או מדים כאן, עם כל הלבוש ההזוי הזה. מלא אנשים מסתובבים ברחוב עם פיג׳מות,״ ערן העיר.

״נראה לי שהפיג׳מות זה מדים,״ וייס אמרה. ״רק לא ברור למה הם כאלה צבעוניים ומה בדיוק מצביע על הדרגה שלהם. אתה חושב שאלו עם המדים האדומים הם המפקדים? יש הרבה פחות מהם."

״אני חושב שאלו עם המדים הצהובים הם המפקדים, לפי הסגנון של המדים. הייתה סדרה פופולרית ברשתות דאז, על עולם אוטופי עתידני, ואנשים שם לבשו מדים דומים לאלו. המפקדים לבשו צהוב, רופאים לבשו כחול ואין לי מושג מה זה האדומים. לא ממש התעמקתי ברזי הסדרה כשעבדתי על התואר שלי,״ ענה גרין.

״איזה תואר זה היה, קפטן?״ שאל ערן.

״תואר טוב. עכשיו מספיק לקשקש ובואו נמצא אחד עם מדים צהובים שנראה שאפשר לדבר איתו."

 

הם הסתובבו בעיר בחיפוש אחרי מישהו כזה יותר זמן משתכננו. לא היו הרבה אנשים במדים צהובים ברחוב, ורובם היו מוקפים בקבוצות של אנשים במדים אחרים, כך שגרין לא רצה להסתכן ולגשת אליהם.

ערן הציע שיחפשו אזור עם דוכני אוכל או מסעדות, וגרין התחיל לצעוק עליו אבל וייס עצרה בעדו ואמרה שזה דווקא רעיון טוב.

״מפקדים נוטים לאכול לבד, קפטן. תחשוב על עצמך בספינה. גם כשהיינו צוות גדול יותר, לפני הקיצוצים, תמיד אכלת לבדך."

גרין כחכח בגרונו, והנהן לווייס.

״בואו נמצא אזור עם מסעדות."

 

״יש משהו ממש מוזר במקום הזה, אני רק לא יודע מה זה,״ ערן אמר כשהוא מסתכל מסביב בריכוז.

הם הצליחו להגיע לאזור שבו אנשים ישבו לאכול, בעיקר בחוץ, ליד שולחנות, אבל לא ממש הצליחו להבין איך להיכנס למתחם הגדול שממנו נראה שרובם הביאו את האוכל שלהם.

״אני חושב שהגענו מהצד הלא נכון של הבניין,״ גרין אמר.

״אולי פשוט נפנה לאחד האנשים במדים שיושבים כאן לבד? יש כאן כמה כאלה,״ אמרה וייס והחוותה כלפיהם.

״כן, רק מה אני אגיד לו? 'סליחה אדוני, אתה יודע אם יש תחנת חלל באזור?' זה ייראה מאוד רציני, הוא בכלל לא יצחק לי בפרצוף,״ אמר גרין.

״סליחה גבירתי, את יודעת אם יש תחנת חלל באזור?״

ערן פנה לאישה עם רעמת שׂיער לבנה ומדים צהובים שישבה לאכול מרק לבדה, כשעל השולחן מסביבה פזורים שלושה טאבלטים.

״תחנת חלל?״ היא ענתה בפליאה.

״או תחנת עגינה. או אולי תחנת תדלוק לספינות. זה לא ממש משנה לנו.״ ערן הסביר.

״תחנת תדלוק לספינות? אתם לא מפה? ארקון באמברגו מעל מאה שנים, למה שנחזיק תחנת תדלוק לספינות?״ היא שאלה כשהיא צוחקת.

״האמת שאנחנו לא מפה,״ וייס אמרה. ״התרסקנו לכוכב הזה בטעות, ואנחנו נשמח לעזוב ולהשאיר אתכם באמברגו אבל אין לנו מספיק דלק…״

״אני קפטן גרין,״ גרין הציג את עצמו כשהוא הודף הצידה את ערן ומושיט את ידו ללחיצה. ״אלו אנשי הצוות שלי, וייס וערן. אני מצטער שאנחנו מפריעים לך בארוחת הצהריים, אבל נשמח אם תוכלי להפנות אותנו למקום כלשהו שבו נוכל לרכוש דלק."

״נעים להכיר, קפטן, וייס, ערן.״ האישה קמה ולחצה את ידיהם. ״אני אדמירל קימה. לרכוש דלק? אין לנו כאן כסף, וכמו שכבר אמרתי אין בארקון תחנת תדלוק לספינות, אז לא נראה לי שאוכל לעזור לכם."

״אין לכם כסף? למה אין לכם כסף?״ גרין התעניין.

״למה שיהיה לנו כסף? זה סתם בירוקרטיה. זה לא שאנחנו סוחרים עם מישהו אחר, או שמישהו בא לכאן."

״הבנתי מה מוזר לי כאן! אין פה פרסומות!״ ערן התפרץ.

״למה שיהיו כאן פרסומות?״

״כדי שתדעו מה לקנות,״ ערן אמר.

״אין לנו כסף."

״אז איך אתם קונים דברים?״

״אנחנו לא. אנחנו פשוט מכינים את מה שאנחנו צריכים וחולקים אותו. ואם כבר לחלוק, תרצו להצטרף אליי לארוחת צהריים?״

״האמת שאנחנו די ממהרים, אדמירל. רק רצינו דלק,״ אמר גרין.

״אבל נשמח להצטרף אלייך ולשמוע עוד על ארקון,״ קטע אותו ערן.

״בשמחה, תפסו כסאות ואני אלך להביא לנו אוכל,״ אמרה אדמירל קימה.

״אני אצטרף אלייך,״ אמר ערן בשמחה.

״אנחנו צריכים לחזור לספינה,״ גרין סינן בכעס.

״למה? אם חסר לכם דלק, זה לא שאתם יכולים לצאת מפה. ארקון כוכב פריפריאלי, ואין שום נתיב סחר שעובר קרוב לפה. אין לי מושג איך הגעתם לכאן, קפטן, אבל אני יכולה להבטיח לך שאתם הולכים להישאר,״ אמרה האדמירל בחביבות והובילה את ערן לכניסה לאזור ההסעדה.

 

״נהדר. אנחנו תקועים בכוכב הארור הזה,״ אמר גרין אחרי שהאדמירל התרחקה.

״חשבתי שדווקא תעריך את זה, קפטן. המחקר שלך לא עסק בסוציולוגיה של חברות טרום-קפיטליסטיות? ארקון נשמע כמו המקום בשבילך."

״מאוד מצחיק, וייס. את יודעת טוב מאוד שאני כבר שנים לא עוסק במחקר. ויתרתי על זה לגמרי כשמוניתי לקצין שני ב'סיקסק', כשעוד היה תפקיד כזה. לפני הקיצוץ,״ גרין אמר. הוא הכניס את ידיו עמוק לכיסים והתחיל לפסוע הלוך ושוב כשמבטו נעוץ בקרקע.

״לא דיברנו על זה אף פעם, קפטן. אני פשוט זוכרת כשהגעתי ל'סיקסק' שאמרו לי שיש לך דוקטורט בסוציולוגיה, ותמיד תהיתי למה אתה קצין על ספינת משא ולא חוקר באיזו אוניברסיטה."

״זה לא סיפור מעניין. אין הרבה תקנים לפרופסורים בתחום, ולא היו לי את הקשרים הנדרשים בשביל שאוכל להשיג תקן בשום אוניברסיטה או מכון מחקר. יכול להיות שאם הייתי ממשיך לעבוד בתור עוזר מחקר, אם הייתי ממשיך לחקור ולפרסם, אז מתישהו היה נפתח לי תקן, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי לחכות. היו לי חובות שהייתי צריך לכסות, והחיים בערים אוניברסיטאיות בלי מלגה היו מעבר למה שיכולתי להרשות לעצמי. קפיטליזם הרג את המחקר הטרום-קפיטליסטי שלי. מצחיק, נכון?״

״דווקא נשמע לי די עצוב,״ אמרה וייס בשקט. היא ניסתה לייצור קשר עין עם גרין, אבל הוא הוא המשיך להסיט את מבטו.

״אף פעם לא רציתי את התפקיד הזה, והתגלגלתי אליו במקרה. תמיד חשבתי שארוויח קצת כסף מטיסה או שתיים ואז אחזור לתחום המחקר, אבל מסתבר שזה לא עובד ככה במציאות. לא אהבתי להיות אחראי תקשורת בספינה, אבל הייתי טוב מספיק בזה בשביל שאקבל מינוי לקצין שני, והיה לי ברור שאם לא אקח את זה אז עוד שנה, שנתיים גג, לא תהיה לי עבודה. דבר ראשון שקיצצו זה אחראי תקשורת, בטיחות ורפואה. חשבתי שאהנה יותר במשרה ניהולית, אבל… את תמיד רצית להיות קצינה ראשונה על ספינה?״ הוא שאל את וייס. היא לא ענתה עד שהוא לא הרים את מבטו אליה.

״תמיד רציתי להיות קפטן, וזה שלב בדרך. בחרתי בספינות משא כי מתקדמים בהן יותר מהר, ואם עושים רושם טוב אפשר לעבור מהן לספינות נוסעים די בקלות בהמשך."

״הייתי אומר שיש לך סיכוי טוב להחליף אותי, וכנראה אפילו לעשות עבודה טובה יותר אם אי־פעם נוכל לחזור לנתיבי הסחר, אבל האמת היא שגם אם נצליח לחזור איכשהו די בטוח שיפטרו את שנינו."

״כן״, וייס אמרה, ״חשבתי על זה."

״ככה זה יהיה מעכשיו. כל דבר קטן יהיה עילה לפיטורין, בין אם הוא נעשה בזדון ובין אם לא. כל הצוותים יהיו צוותי גרעין בלבד, כמו שלנו. אין להם בעיה שנעבוד משמרות כפולות, וייס, שנסכן את עצמנו, שנעשה פי שניים יותר עבודה בעבור אותה משכורת. שננסה לעגל פינות עם כלים כמו סטאר-וויז במקום להחזיק נווט מוסמך או לשלם על מנוי לשירות ניווט מקצועי. אין יום שאני לא חושב על זה ורותח. אבל אמרתי יותר מדי,״ אמר גרין והשתתק.

״להפך, קפטן. דיברת איתי כמו בן אדם בפעם הראשונה,״ אמרה וייס בחיוך. ״חבל שלא ניהלנו שיחה כזאת קודם, אבל הנה ערן והאדמירל חוזרים, אז כדאי שנחליף נושא."

 

הם ישבו יחד לשולחן וחלקו ארוחת צהריים גדולה. ערן התעקש לטעום כל מנה אפשרית, וייס וגרין בעיקר שיחקו עם האוכל שלהם, ואדמירל קימה ענתה על שאלות לגבי הכוכב.

״הו, לא, לא באמת הייתה מגפה. דור המייסדים של ארקון החדש החליט שאנחנו צריכים להוציא את עצמנו לחלוטין מנתיבי הסחר, וזאת הייתה הדרך היחידה לעשות את זה – לומר לאנשים שהייתה כאן מגפה חשוכת מרפא שמחקה את כל האוכלוסייה והפכה את ארקון ללא ראוי למגורי אדם. אי־אפשר היה לחיות כאן עם כל התיירים האלה יותר. הם הפכו את ארקון לכוכב עשיר, אבל גם לכוכב מאוד יקר. התושבים המקוריים לא יכלו להרשות לעצמם לגור בארקון יותר, והם התחילו לעזוב בגלים. אז התחילה התנועה של ארקון החדש – עולם אוטופי, עצמאי, ומנותק.״

״אז הם פשוט הודיעו על מגפה והכניסו את הכוכב לאמברגו?״ שאל גרין.

״פשוט זה לא היה. ארקון היה מלא בתיירים ולקח זמן ולא מעט פירוטכניקה בשביל לשכנע אותם שבאמת יש כאן מגפה קטלנית וכדאי שייקחו את הספינות שלהם ויטוסו מפה. בשלב הזה מועצת המייסדים כבר הבינה שעדיף לפרוץ את המפות ולסמן בעצמנו את ארקון ככוכב באמברגו מאשר לנסות לעבור את כל הפרוצדורה הבירוקרטית הכרוכה ברישום רשמי. גם ככה היה להם קשה מאוד בהתחלה – לקח לאנשים זמן להתרגל לחיות בלי כסף, אבל בסוף הגענו לאיפה שאנחנו היום."

״בתור תושבת כוכב שנמצא באמברגו מעל מאה שנים את יודעת הרבה על נתיבי סחר ומפות כוכבים,״ אמר גרין בחשדנות. ״איך ידעת שארקון כוכב פריפריאלי למשל? נתיבי המסחר משתנים כל הזמן, ועם השנים יכול להיות שהם התקרבו לכאן."

״קודם כול, אני אדמירל, ולא תושבת מן השורה. ודבר שני, בגלל המצב הייחודי שלנו אנחנו שולחים לוויין קטן החוצה כל כמה שנים, לוודא שאנחנו נשארים מבודדים וששום נתיב סחר לא גלש לכיוונינו, חלילה,״ אמרה אדמירל קימה. ״במקרה, זה התחום שעליו אני אחראית. לא רק זה, כמובן. אנחנו ממפים את חגורת האסטרואידים, ועוזרים בחיזוי מזג האוויר. האמת שקיבלתי אתמול דיווח על אסטרואיד גדול שנחת לא רחוק מכאן, ובדיוק התחלתי להכין דוח למועצה למה לא צפינו את הנפילה שלו. אחרי השיחה איתכם, די ברור לי למה לא חזינו אותה. זאת הייתה הספינה שלכם ולא אסטרואיד."

״רגע, רגע! אם אתם שולחים לוויינים, זה אומר שעוד יש לכם תחנת שיגור פעילה, ודלק! אנחנו יכולים לצאת מכאן,״ אמר גרין ופנה לווייס בחיוך.

״הו לא, קפטן. חוששתני שלא זה המצב. הדלק נועד ללוויינים שלנו, והאספקה שלו מוגבלת מאוד. המועצה לעולם לא תאשר לכם לגעת בו, עד כמה שלא תרצו לצאת מכאן,״ אדמירל קימה אמרה.

״רגע, אדמירל, אני בטוח שיש לזה פתרון. אם אתם מוציאים לוויין רק אחת לכמה שנים, אולי נוכל לשאול מכם את הדלק, להשלים את המשלוח שלנו, ולחזור לכאן מאוחר יותר עם מטען דלק במקומו?״ ערן הציע.

״איזה רעיון טוב!״ אמרה וייס. ״רק שאני לא בטוחה שאפשר יהיה לתכנת את ארקון כיעד לקפיצה, בגלל שהוא באמברגו."

״כל עוד לא נוריד עדכון לסטאר-ווייז כשחזור לטווח הרשתות אנחנו אמורים להיות מסוגלים לחזור לכאן. זה לא צריך להיות מסובך מדי לדאוג לזה,״ אמר ערן.

״אני לא חושבת שאתם מבינים כמה חשוב לנו לשמור על האמברגו הזה. זה שהתרסקתם כאן בטעות, ניחא, אבל אני ממש לא רואה את המועצה מאשרת לכם להתחיל לבצע טיסות הלוך ושוב. מה גם שלהבנתי ה'סטאר-וויז' הזה יוסיף אותנו למפות שלו ברגע שתחזרו לאזור נתיבי הסחר ותוכלו להתחבר לרשתות הציבוריות שוב. זה ממש לא בא בחשבון,״ השיבה אדמירל קימה.

״אני בטוח שהדרך של ערן לדאוג שלא יֵרד עדכון לסטאר-וויז שימנע את החזרה שלנו לכאן גם תדאג שסטאר-וויז לא יעדכן אחרים בנתוני הטיסה שלנו, נכון?״ גרין שאל.

ערן הנהן והוסיף, ״אחרי שנחזור לכאן עם הדלק נסיר את סטאר-וויז לגמרי, ואז אפילו אם נבחר להתקין אותה מחדש היא לא תכיל את נתוני הטיסה לכאן."

״מניין לנו שתחזרו לכאן בכלל? אתם ספינת משא שמשלמים לה על הגעה בזמן עם הסחורה. סביר להניח שתיקחו את הדלק ולא תחזרו לפה אף פעם.״

״אנחנו נשאיר את הסחורה שלנו כאן, כבטוחה לזה שנחזור. בנוסף לזה, אני אשאר כאן בעצמי, כבטוחה נוספת,״ אמר קפטן גרין.

״קפטן, לא! ממש אין בזה צורך!״ וייס קראה.

״האדמירל העלתה חששות קונקרטיים שצריך לתת להם מענה. סחורה אפשר להשאיר מאחור ולהחליף בקלות. אני מקווה שקפטן קצת יותר קשה לנטוש, לא משנה מה דעתך עליו.״ קפטן גרין הסתכל לעבר ערן.

ערן נראה המום ואמר, ״קפטן, זה ייקח לנו כמה שנים במונחים של זמן מקומי לטוס מכאן ולחזור. לא שווה לשקול פתרון אחר?״

״אם הפתרון שלי מקובל על האדמירל והמועצה, אז לא. וייס תיקח את הפיקוד במקומי, ואני בטוח ששניכם תסתדרו מצוין ביחד,״ ענה קפטן גרין, ואז פנה לאדמירל.

״אני כמובן אשמח להצטרף לקהילה שבניתם כאן, אפילו באופן זמני. אומנם אין כאן דרישה לקפטנים של ספינות משא, אבל אני מוכן לעבוד בכל עבודה שתמצאו לנכון עד שה'סיקסק' תחזור לאסוף אותי."

״זאת לא החלטה שלי, קפטן גרין, אלא של המועצה. כולכם כמובן מוזמנים להישאר כאן כאורחים עד שאציג את ההצעה שלך בפניהם, קפטן, ואראה מה הם חושבים עליה. בהתאם להסדר שנגיע אליו, אני מניחה שימצאו לך או לכולם תעסוקה הולמת,״ האדמירל אמרה. ״בינתיים, מישהו רוצה פרוסת עוגת שוקולד או משהו?״

״אני רוצה לדבר לרגע עם הקפטן בפרטיות, אם זה בסדר מבחינתך, אדמירל,״ אמרה וייס.

האדמירל הנהנה והיא וערן הלכו להביא קינוח והשאירו אותם לבד.

״קפטן, מה אתה עושה? ערן צודק, ייקח לנו לפחות חמש שנים לחזור לכאן ובינתיים מה תעשה? תשטוף כלים? תכסח את הדשא?״ וייס אמרה.

״מה רע בזה? האלטרנטיבה היא ששלושתנו נשאר תקועים כאן לנצח, אומללים. כך במקרה הכי גרוע אני אהיה אומלל, ואת יודעת עכשיו שזה לא שהייתי מאושר כל כך כקפטן גם ככה. כולי תקווה שאחרי שכל זה יסתיים הבוסים יראו שאת ראויה לקידום, ואני אוכל…״

״להישאר כאן ולכתוב מחקר על החברה הפוסט-קפיטליסטית שהם בנו בכוכב הזה,״ וייס אמרה בחצי חיוך.

״אני לא יודע אם יש להם אוניברסיטאות או עניין במחקר מהסוג הזה כאן בכלל, אבל אני מודה שמעניין אותי לראות ולחוות על בשרי חיים בחברה מהסוג שחקרתי כל כך הרבה שנים. על פניו נראה שאם הם יקבלו את ההצעה שלי, זה יהיה טוב לכולנו, לא?״ קפטן גרין שאל.

וייס חשבה על זה קצת, הנהנה ואז התחילה לצחוק.

״מה כל כך מצחיק?״ קפטן גרין שאל בעלבון.

״עכשיו קלטתי שבגלל התקלה הזאת בסטאר-וויז שנינו עשינו חישוב מסלול מחדש,״ אמרה וייס, ושניהם צחקו.

—-

נופר שפלטר היא בוגרת תואר שני בספרות אנגלית מאוניברסיטת בר אילן. משלבת בכתיבתה בז'אנר המדע בדיוני ופנטסיה את חוויותיה כתוכניתנית, ואת השנים שגדלה בקנדה וניו זילנד. בחזרה לפרויקט הסיפורים