לבעלים של סוכנות תיירות, העבודה יכולה להיות גם כיף. כשרק פתחה את הסוכנות שלה, צ'עד החליטה שהיא אף פעם לא תתרגל לעבוד רק מול מסך. פעם במחזור, לפחות, היא מצטרפת לאחד מהטיולים שהסוכנות מארגנת, חווה את האטרקציות ביחד עם הלקוחות, לומדת אילו דברים כבר לא מלהיבים ואיפה ישנן הזדמנויות חדשות, ובעיקר איפה יש לה סוכני משנה שמנסים לרמות אותה בחשבוניות.
אחד המסלולים האהובים על צ'עד הוא הטיול המאורגן לרצועת אוריון הקלאסית. הריגוש המוכר של "ביטלג'וז הולך להתפוצץ בכל רגע" בכל פעם מחדש, השַיִט הרגוע בין ערפיליות, מכוני השיזוף של סיריוס (ומכוני השתלת העור והכיטין שמאחוריהם, שהם בכלל-בכלל לא עושק תיירים אם מצליחים למכור אותם כחוויה נוספת של הטיול), הביצות של דנב, פארק אוריון, כולן אטרקציות ידועות ומוכרות שאף פעם לא נמאסות אם מביטים בהן דרך שלושים עיניים פעורות של סגיטרי צעיר. אבל אם יש מקום אחד שבגללו צ'עד אוהבת להתלוות דווקא לטיול הזה, הוא…
"הלו, גיברת, את רוצה לקנות או להסתכל?" נשמעו המילים דרך שתלי התרגום של צ'עד. "זה לא מוזיאון כאן."
צ'עד הביטה במוכר, עומד בקושי על שתי רגליים ומחזיק פיסת בד צבעונית. היא ניסתה לחשוב מה גרם לו לחשוב שהיא תהיה מעוניינת לרכוש פיסת בד שיכולה לכסות לה בקושי שני מחושים, ובסוף הפטירה, "אז אני אלך למוזיאון," יצאה מהחנות, והלכה להצטרף לשאר הקבוצה בבניין הגדול והמשולש שעמד לידה. למין הדומיננטי שהתפתח בכוכב הלכת הזה יש טווח מאד מוזר של קרינה נראית, וצ'עד כבר יודעת שלא משנה לאיזה מוזיאון שלהם היא תיכנס, היא תראה בעיקר קירות מונוכרומטיים, אבל בשביל הלקוחות שלה עדיין מדובר באחת מהאטרקציות המרכזיות בכוכב הלכת הזה. ובכל מקרה, אחרי כל ביקור במוזיאון, אפשר לגשת לאטרקציה האמיתית של כוכב הלכת הזה – חנות המזכרות.
צ'עד נעמדה ליד המדריך, בזמן שקרא לכל חברי הקבוצה להתאסף לידו לקראת האטרקציה הבאה. "תושבי כוכב הלכת הזה," אמר להם, "לא נחשבים אזרחים חשובים במיוחד של הגלקסיה. גופם הפיזי מוגבל מאוד. אבל," הוא עצר והמתין למלוא תשומת הלב של הקבוצה, וצ'עד בתוכה, "ישנו תחום אחד שבהם הם מובילים."
מדריך הקבוצה הרים את מוט השיגור הנפתח שלו באוויר, מסוכך על הקבוצה מפני המשקעים שנפוצים באזור זה של כוכב הלכת, ולחץ על הכפתור. נוף המוזיאון האפור הבהב, ואז התחלף בנוף צבעוני הרבה יותר, וגם…
"מה זה?" נשמעה אנחה מצד שתיים מחברות הקבוצה שהיו הראשונות לנשום אחרי השיגור. "האוויר כאן, האוויר…" הן עצרו לנשום נשימה עמוקה, "הוא כל כך… עשיר."
"כן, זוהי המומחיות של כוכב הלכת הזה," אמר המדריך. "התושבים שלו קוראים לו 'שוק'."
"ומה עושים ב'שוק' הזה?" שאל אחד התיירים, וצ'עד נזכרה בכך שהוא העביר את רוב התדריכים לפני הנסיעה שקוע במסך האישי שלו.
"בשוק מבצעים הליך שנקרא 'קניות'," נשמע קולה של צעירה שהתחבאה במרכז הקבוצה. "לכל חפץ כאן יש אחראי, אפשר להעביר אליו סכום קבוע של אמצעי תשלום ובתמורה לקבל לרשותך את החפץ. הם אוהבים כאן במיוחד אמצעי תשלום מעיסה צמחית דקה ועשירה בפיגמנטים," היא אמרה בגאווה של מי שהקשיבה.
"הם קוראים לזה לקנות ולשלם," צ'עד חייכה אל הצעירה, "אני אדגים לכם." צ'עד הלכה אל אחד הדוכנים בסביבת הקבוצה ופנתה אל התושב שעמד מצידו השני. היא שלפה פיסה כחולה מנרתיק הטיולים שלה ומסרה אותה לתושב, שעמד ביציבות מפתיעה על שתי רגליו. "שלום לך, אני רוצה לקנות –" היא הביטה על חברי הקבוצה, מעבירה בראשה את הדרישות התזונתיות של כולם "– עשרים בננות, בבקשה."
התושב – מוכר, היא נזכרה בהגדרת התפקיד שלו – מתח למעלה את איבר הדיבור שלו וחשף את איברי הלעיסה שבתוכו. צ'עד נאלצה לבלוע מעט מיץ עיכול ולהיזכר שבכוכב לכת זה זוהי הבעה ידידותית. "בשמחה," הוא אמר, והושיט לה חבילה של חומר צמחי ססגוני. צ'עד העבירה יחידה אחת לכל אחד מחברי הקבוצה – מלבד כרררזק, שהיה אלרגי ליסוד התשעה־עשר – והשאירה יחידה אחת אצלה. היא עברה עליה עם ששת איברי החישה העיקריים שלה, מתענגת על שפע החומרים הנדיפים שנמצאים בחפץ כל כך קטן, ואז הכניסה אותה במהירות לשק העיכול שלה.
"אנחנו הולכים להיפגש כאן בחזרה עוד כחמישים יחידות זמן," נשמע קולו של המדריך. "אתם מוזמנים לקנות כל מה שאתם רוצים, ניתן לפנות אלי בקישור על־חלל אישי אם אתם רוצים עזרה בזיהוי. רק עצה אחת – בחלק מהדוכנים כאן תמצאו פיסות צמחיות ארוגות בצורות שונות, תושבי העולם הזה משתמשים בהן לכיסוי גופם מסיבות אסתטיות. מומלץ לא לאכול אותן לעיניהם."
זמנה של הקבוצה לעבור ליעדם הבא בטיול הגיע, והמדריך ריכז את חברי הקבוצה במרכזו של בסיס השהייה שלהם וסיכם. "אנחנו הולכים להשתגר עכשיו לנמל החלל," הוא אמר, "לקראת הטיסה שלנו לצפייה בכוכב הטבעות. אני מקווה שסיימתם לארוז את כל החפצים החדשים שלכם ביקומי הכיס האישיים. עכשיו, אם תתקרבו כולכם אליי…"
"אני חושבת שהגיע הזמן למילת אזהרה," אמרה צ'עד כשהמדריך הכין את הקואורדינטות לשיגור.
"תודה, צ'עד," הוא עצר את השיגור ופנה לקבוצה. "אני יודע שאתם מכירים נמלי חלל במקומות אחרים. אבל כאן, בכוכב הזה, יש להם גרסה מאד מיוחדת של נמל חלל. אתם זוכרים שביקרנו כאן בשוק, ובקניון, ובסופרמרקט, וליד כל אטרקציה אחרת הייתה גם חנות?"
צלילים של הסכמה נשמעו מהקבוצה, יחד עם העלאת זיכרונות שמחים וכאובים.
"אני יודע שחלק מכם סבלו מהצפה חושית בחלק מהמקומות. אז אני מזהיר אתכם מראש, עוד לא הרגשתם כלום."
המדריך לחץ על הכפתור והקבוצה שוגרה אל נמל החלל. כשהסתיים השיגור, צ'עד הרגישה כאילו עברה התקפה מיידית על כלל איברי החישה שלה. היו שם אורות בוהקים, באורכי גל מוזרים ופועמים, ודמויות מוזרות הוקרנו ונעו על גבי הקירות. היו שם רעידות של האוויר, שהגיעו מכל כיוון ובעוצמות שונות ומשונות, הרמוניות חוזרות על עצמן שהתאבכו אחת עם השנייה לבליל קולי, ששתלי התרגום שלה תרגמו שוב ושוב למילה "וויסקי". היו שם חומרים נדיפים שהגיעו מכמה מקומות בבת אחת – לא, מכל המקומות בבת אחת. היו שם נחילים של תיירים ותושבי כוכב הלכת כאחד, שזרמו ממקור רב חושי אחד לשני. צ'עד התקדמה מהר ותפסה באחד מצעירי הקבוצה, שכמעט ואיבד את שיווי משקלו עקב העומס החושי. הרחק ממקום ההתממשות שלהם, צ'עד ראתה את הסמלים המקובלים לעלייה אל ספינות חלל – אבל כל כך רחוק, וכל כך הרבה מוקדים חושיים היו בדרך לשם. צ'עד נזכרה, לפתע, עד כמה היא מיטיבה להדחיק את החלק הזה אחרי כל טיול מאורגן.
המדריך נתן לקבוצה מספר רגעים להתרגל אל העומס החושי, ואז פנה אליהם ואמר: "לזה, הדבר האחרון שנראה מכוכב הלכת הזה, הם קוראים 'דיוטי פרי'."
~~~
איתי שלמקוביץ הוא מהנדס מזון במקצועו וחובב ותיק של מדע בדיוני ופנטסיה. סיפוריו התפרסמו בעבר בכתבי העת ״חלומות באספמיה״ ו״בלי פאניקה״ ו״היֹה יהיה״.