מחטניים
שלחו אותי הפעם לעולם של יערות מחטניים. כשהצבעתי אל החלון והערתי שמרכז פריזמה מוקף באורנים, אמרו לי שאלה יערות מחטניים אחרים. הם נוצצים. יש לעצים שם מחטים שעשויות איזה שהוא גביש, ששובר את האור ומחזיר אותו בצבעים יפהפיים והם רוצים לקשט בהן את המתחם. כי למה לא, אם יש לך את מכונת הזמן של האגודה שמנוהלת על ידי "אייג'נט" וכלבלב שיעשה הכול בשביל הכנס. אז נכנסתי למכונה ויצאנו לדרך.
אני חייב להודות, זה היה מדהים, עד הרגע שהעצים ניסו להרוג אותי. דרך החלון של מכונת הזמן ראיתי יער מהם. תחשבו על עצי חג מולד קלאסיים, אבל עם מחטים שזוהרות בכל צבעי הקשת ועוד כמה צבעים שלא נמצאים על שום קשת שאני ראיתי אי-פעם. נמשך עוד ועוד לכיוון האופק. כשאני נחתתי השעה הייתה קצת אחרי הזריחה, אז הכול היה מוטה לכיוון האדום-כתום. פתחתי את הדלת, וכמעט איבדתי עין. מסתבר שהעצים האלה הם ציידים. את זה "בן" לא טרח להגיד לי, כי כרגיל הוא יודע יותר טוב מכולם.
מה שקורה הוא שהעצים יורים את המחטים שלהם על החיות שביערות, וכשהן מתות על רצפת היער הן מזינות את שורשי העצים. בגלל זה המחטים עשויות מבנה גבישי קשיח. בעולם הזה אתה משוריין, או שאתה מת. אני לא משוריין. אני גם לא מת. בינתיים, נראה לאן ישלחו אותי בפעם הבאה.
אחרי שניסיתי שוב לפתוח את הדלת וחטפתי עוד מטח של מחטים הגעתי למסקנה שהעצים רגישים לתנועה ויורים על כל מה שזז ביער. שאלתי את "בן" איך הכי יעיל לאסוף את המחטים, והעצה שלו הייתה לצאת לסיבוב בחוץ ולתת לעצים לירות עליי ואז אני פשוט אהיה מכוסה מחטים. אני מניח שהייתי צריך לכלול בפרומפט את העובדה אני צריך להיות בחיים ולא פצוע בסוף התהליך כי הוא לא חשב על זה. אבל זה נתן לי רעיון.
קפצנו לפרק ישן של "דוקטור הו" ולקחתי בהשאלה את K9. בדרך חזרה למכונת הזמן עצרתי בסופר וקניתי כמה צנצנות של מרמייט. כשחזרנו לעולם המחטני, כיסיתי את K9 בשכבה עבה של מרמייט, ושלחתי אותו לסיבוב בחוץ. כצפוי, הוא חזר מכוסה במחטים שיספיקו לקשט את כל המתחם וגם את המגלשה של המפלצת שליד אם א' ו-ע' יחליטו שזו תהיה פרסומת טובה לכנס.
השארתי אותו מכוסה במרמייט ומחטים באמצע חדר הסגל. שהם ינקו אותו ויאספו את המחטים, אפילו לי יש גבולות וגירוד מרמייט מכלב מכני הוא אחד מהם.