יער טרופי
אני יודע שהכנסים הקטנים הם המקום שבו האגודה יכולה לעשות ניסויים בדברים חדשים, ואני יודע שמאורות במיוחד היה לאורך השנים כנס שבו עשינו חידושים, אבל למה תמיד אני כלבלב הניסויים שלהם? זה לא יכול להיות מישהו אחר פעם? הקטע החדש שלהם הוא, כמובן, אייג'נט איי-איי. התקינו אותו במכונת הזמן של האגודה כדי, ככה אמרו לי, "למנוע את הבעיות שהיו בשנים קודמות". אה-הא, בטח. אין סיכוי שזה ייכשל.
אז המשימה הראשונה הייתה להביא נציג של גזע מעולם שמכוסה ברובו ביער טרופי. אמרתי לבן (ככה הם קראו לו, הטענה היא שזה קשור ל"בינה מלאכותית" אבל שושנה טוענת שזה בגלל שהוא בטוח שהוא יודע יותר טוב מכולם ולא מוכן לשמוע עצות) שאני צריך להגיע לעולם עם יער טרופי. חמש דקות אחר כך הדלת נפתחה ואני כמעט התעוורתי בגלל האור בחוץ. הרכבתי משקפי שמש ויצאתי.
עד האופק כל מה שראיתי היה צינורות פלסטיק צבעוניים שבראשם היו מה שנראו כמו שקיות כסופות גדולות מבריקות. זה מה שהסביר את האור, הן החזירו את אור השמש ביעילות מדהימה. סביב הצינורות התפתלו גדילים של נוזל שלא הצלחתי להבין אם הוא עולה מהאדמה או יורד מהשקיות. כששמתי עליו אצבע, הוא היה דביק. ניסיתי להתרחק מהצינור, אבל לא הצלחתי לשחרר את היד. משכתי את היד חזק יותר, והיא עדיין לא זזה. בסוף השענתי את הרגל על אבן קרובה ופשוט משכתי עם כל המשקל שלי. הנוזל הדביק נמתח עוד ועוד, עד שהחוט נקרע בבת אחת ואני נפלתי על התחת. כשקירבתי את האצבע לאף, היה לה ריח מתוק. שקלתי לנסות לטעום את הנוזל, אבל מי יודע מה הוא היה עושה לי. ולא רציתי שהאצבע תידבק לי ללשון.
חזרתי למכונת הזמן כשהיד מורמת ואני מצביע למעלה כאילו אני בכיתה ב' ורוצה לענות על שאלה, אבל זו הייתה הדרך היחידה להבטיח שהיא לא תידבק לשום דבר.
"אה… בן?" אמרתי כשנכנסתי חזרה למכונת הזמן. "לאן הבאת אותי?"
"כפי שביקשת, לעולם של יער טרופית."
"אני אמרתי יער טרופי. לא טרופית."
"אתה צודק, אני מתנצל, ככל הנראה לא שמעתי נכון. אתה רוצה שאנסה מחדש?"
זה היה הדבר האחרון שרציתי אז פשוט אמרתי לו לקחת אותי הביתה.
אחרי שחזרנו ורחצתי ידיים הלכתי לדבר על זה עם הצוות הטכני. הם התנצלו מעומק הלב, אבל היה להם הסבר. "מסתבר שהסט שעליו אימנו אותו היה מוטה באופן לא פרופורציונלי לפרסומות משנות השמונים, אז הוא שמע קצת לא נכון."
הם הבטיחו לתקן, אבל אני לא יודע עד כמה אני סומך על זה.