מים
זוהי אמת ידועה לכול שהתפקיד הכי מבאס בהתנדבות בכנס הוא לסחוב שישיות מים לחדרי הרצאות. אז האגודה החליטה שצריך לנצל את "בן" כדי לפתור את הבעיה הזו, ולנסות את זה במאורות. ישבתי עם שושנה וא' לוגיסטיקה שלנו ועם הצוות הטכני שאחראי על בן. הבטיחו לנו שאימנו אותו מחדש על סט של פתרונות הנדסיים חדשניים, עם הטיה לטובת בוטניקה כדי להתאים לנושא הכנס. ואז ניסחנו יחד פרומפט שלדעת כולנו היה חסין מטעויות.
למחרת כשהגענו למתחם ראינו את הפתרון שלו. מה שנראו כמו שורשים התפרסו מהברז במטבחון לתוך חדרי ההרצאות. אני חייב להודות שזה נראה מאוד אלגנטי – כבלים ירוקים שנמתחו לאורך המפגש של הקירות והרצפה עד שעלו לגובה המותניים בערך ליד עמדת המרצה בכל חדר. התחלנו לעשות ניסויים. קפצנו עליהם, דרכנו עליהם, דרסנו אותם עם עגלות. שפכנו עליהם כל משקה שיכולנו להעלות על הדעת כדי לוודא ששום דבר לא יחלחל פנימה, כי אף פעם אי-אפשר לדעת מה הקהל מביא איתו מהבית. אני ראיתי פעם מה קרה כשנשפכה למישהו כוס של חליטת גרניום-היביסקוס בניחוח ברגמוט על הרצפה מאחורי האשכול-פיס. בואו רק נגיד שבורות המוות שם לא נוצרו במקרה ולא נתעכב על זה יותר מדי.
אני חייב להודות שזה היה מרשים. עד שניסיתי למלא את בקבוק המים שלי מאחד מהם. אני שמח לבשר שהחבורות בגב כמר כמעט נעלמו, אבל את הבקבוק שלי עדיין לא מצאנו. אני חושב שהוא בטח איפה שהוא בבית הזקנים מעבר לרחוב הנטקה. מסתבר ש"תדאג שיהיה לחץ טוב" הוא לא פרומפט מספיק טוב אם יש בינה מלאכותית שהדגש שלה הוא על להעלות מים לגובה של סקוויה. המזל הוא שהברז ברח לי מהיד כי אחרת אני חושד שזרם המים היה קודח חורים בקיר.
אחרי שגמרנו לייבש את האולם, ישבנו לנסות לחשוב איך אפשר לפתור את הבעיה. אני חושב שזו הייתה טעות מצידי להציע פשוט להשתמש בעגלות להעביר את השישיות מהאפסנאות לחדרים, כי ראיתי את הניצוץ בעיניים של אחד האנשים הטכניים ואני די בטוח ששמעתי את המילים "בוסטון דיינמיקס" נזרקות לדיון. אם הם הולכים לתת לבן גוף רובוטי, אני מתפטר. ונוסע לילונייף.