יומן התוכן

"אני לא מבינה מה הבעיה, פשוט תלך לחפש מקום פורה, מעניין, מרתק, עם מגוון דברים תבוניים שיכולים לעבור בין עולמות, ואז תביא אותם להתנדב בכנס." "אבל התאומים..." היא לא נתנה לי לסיים. היא הביטה בי בעיניה העמוקות, הנפלאות, שכל סודות הייקום חבויים בהם, ואמרה, "אני אדאג להם. לך לעזור ל-מ'. אנחנו לא רוצים עוד אירוע נצנצים איום, נכון?" שושנה אומרת, אז אני עושה. תליתי שלט "נא לפנות אלי אחרי חנוכה", ויצאתי לקושש מתנדבים בעולמות מיוערים. רק כשהפעלתי את קפסולת השעתוק שלי הבנתי ששוב שושנה הצליחה לגרום לי לעשות את כל העבודה בזמן שהיא נשארת בבית ו"מפקחת" מרחוק. אוף.

יער טרופי אני יודע שהכנסים הקטנים הם המקום שבו האגודה יכולה לעשות ניסויים בדברים חדשים, ואני יודע שמאורות במיוחד היה לאורך השנים כנס שבו עשינו חידושים, אבל למה תמיד אני כלבלב הניסויים שלהם? זה לא יכול להיות מישהו אחר פעם? הקטע החדש שלהם הוא, כמובן, אייג'נט איי-איי. התקינו אותו במכונת הזמן של האגודה כדי, ככה אמרו לי, "למנוע את הבעיות שהיו בשנים קודמות". אה-הא, בטח. אין סיכוי שזה ייכשל. אז המשימה הראשונה הייתה להביא נציג של גזע מעולם שמכוסה ברובו ביער טרופי. אמרתי לבן (ככה הם קראו לו, הטענה היא שזה קשור ל"בינה מלאכותית" אבל שושנה טוענת שזה בגלל שהוא בטוח שהוא יודע יותר טוב מכולם ולא מוכן לשמוע עצות)  שאני צריך להגיע לעולם עם יער טרופי. חמש דקות אחר כך הדלת נפתחה ואני כמעט התעוורתי בגלל האור בחוץ. הרכבתי משקפי שמש ויצאתי. עד האופק כל מה שראיתי היה צינורות פלסטיק צבעוניים שבראשם היו מה שנראו כמו שקיות כסופות גדולות מבריקות. זה מה שהסביר את האור, הן החזירו את אור השמש ביעילות מדהימה. סביב הצינורות התפתלו גדילים של נוזל שלא הצלחתי להבין אם הוא עולה מהאדמה או יורד מהשקיות. כששמתי עליו אצבע, הוא היה דביק. ניסיתי להתרחק מהצינור, אבל לא הצלחתי לשחרר את היד. משכתי את היד חזק יותר, והיא עדיין לא זזה. בסוף השענתי את הרגל על אבן קרובה ופשוט משכתי עם כל המשקל שלי. הנוזל הדביק נמתח עוד ועוד, עד שהחוט נקרע בבת אחת ואני נפלתי על התחת. כשקירבתי את האצבע לאף, היה לה ריח מתוק. שקלתי לנסות לטעום את הנוזל, אבל מי יודע מה הוא היה עושה לי. ולא רציתי שהאצבע תידבק לי ללשון. חזרתי למכונת הזמן כשהיד מורמת ואני מצביע למעלה כאילו אני בכיתה ב' ורוצה לענות על שאלה, אבל זו הייתה הדרך היחידה להבטיח שהיא לא תידבק לשום דבר. "אה... בן?" אמרתי כשנכנסתי חזרה למכונת הזמן. "לאן הבאת אותי?" "כפי שביקשת, לעולם של יער טרופית." "אני אמרתי יער טרופי. לא טרופית." "אתה צודק, אני מתנצל, ככל הנראה לא שמעתי נכון. אתה רוצה שאנסה מחדש?" זה היה הדבר האחרון שרציתי אז פשוט אמרתי לו לקחת אותי הביתה. אחרי שחזרנו ורחצתי ידיים הלכתי לדבר על זה עם הצוות הטכני. הם התנצלו מעומק הלב, אבל היה להם הסבר. "מסתבר שהסט שעליו אימנו אותו היה מוטה באופן לא פרופורציונלי לפרסומות משנות השמונים, אז הוא שמע קצת לא נכון." הם הבטיחו לתקן, אבל אני לא יודע עד כמה אני סומך על זה.

מים זוהי אמת ידועה לכול שהתפקיד הכי מבאס בהתנדבות בכנס הוא לסחוב שישיות מים לחדרי הרצאות. אז האגודה החליטה שצריך לנצל את "בן" כדי לפתור את הבעיה הזו, ולנסות את זה במאורות. ישבתי עם שושנה וא' לוגיסטיקה שלנו ועם הצוות הטכני שאחראי על בן. הבטיחו לנו שאימנו אותו מחדש על סט של פתרונות הנדסיים חדשניים, עם הטיה לטובת בוטניקה כדי להתאים לנושא הכנס. ואז ניסחנו יחד פרומפט שלדעת כולנו היה חסין מטעויות. למחרת כשהגענו למתחם ראינו את הפתרון שלו. מה שנראו כמו שורשים התפרסו מהברז במטבחון לתוך חדרי ההרצאות. אני חייב להודות שזה נראה מאוד אלגנטי – כבלים ירוקים שנמתחו לאורך המפגש של הקירות והרצפה עד שעלו לגובה המותניים בערך ליד עמדת המרצה בכל חדר. התחלנו לעשות ניסויים. קפצנו עליהם, דרכנו עליהם, דרסנו אותם עם עגלות. שפכנו עליהם כל משקה שיכולנו להעלות על הדעת כדי לוודא ששום דבר לא יחלחל פנימה, כי אף פעם אי-אפשר לדעת מה הקהל מביא איתו מהבית. אני ראיתי פעם מה קרה כשנשפכה למישהו כוס של חליטת גרניום-היביסקוס בניחוח ברגמוט על הרצפה מאחורי האשכול-פיס. בואו רק נגיד שבורות המוות שם לא נוצרו במקרה ולא נתעכב על זה יותר מדי. אני חייב להודות שזה היה מרשים. עד שניסיתי למלא את בקבוק המים שלי מאחד מהם. אני שמח לבשר שהחבורות בגב כמר כמעט נעלמו, אבל את הבקבוק שלי עדיין לא מצאנו. אני חושב שהוא בטח איפה שהוא בבית הזקנים מעבר לרחוב הנטקה. מסתבר ש"תדאג שיהיה לחץ טוב" הוא לא פרומפט מספיק טוב אם יש בינה מלאכותית שהדגש שלה הוא על להעלות מים לגובה של סקוויה. המזל הוא שהברז ברח לי מהיד כי אחרת אני חושד שזרם המים היה קודח חורים בקיר. אחרי שגמרנו לייבש את האולם, ישבנו לנסות לחשוב איך אפשר לפתור את הבעיה. אני חושב שזו הייתה טעות מצידי להציע פשוט להשתמש בעגלות להעביר את השישיות מהאפסנאות לחדרים, כי ראיתי את הניצוץ בעיניים של אחד האנשים הטכניים ואני די בטוח ששמעתי את המילים "בוסטון דיינמיקס" נזרקות לדיון. אם הם הולכים לתת לבן גוף רובוטי, אני מתפטר. ונוסע לילונייף.

מחטניים שלחו אותי הפעם לעולם של יערות מחטניים. כשהצבעתי אל החלון והערתי שמרכז פריזמה מוקף באורנים, אמרו לי שאלה יערות מחטניים אחרים. הם נוצצים. יש לעצים שם מחטים שעשויות איזה שהוא גביש, ששובר את האור ומחזיר אותו בצבעים יפהפיים והם רוצים לקשט בהן את המתחם. כי למה לא, אם יש לך את מכונת הזמן של האגודה שמנוהלת על ידי "אייג'נט" וכלבלב שיעשה הכול בשביל הכנס. אז נכנסתי למכונה ויצאנו לדרך. אני חייב להודות, זה היה מדהים, עד הרגע שהעצים ניסו להרוג אותי. דרך החלון של מכונת הזמן ראיתי יער מהם. תחשבו על עצי חג מולד קלאסיים, אבל עם מחטים שזוהרות בכל צבעי הקשת ועוד כמה צבעים שלא נמצאים על שום קשת שאני ראיתי אי-פעם. נמשך עוד ועוד לכיוון האופק. כשאני נחתתי השעה הייתה קצת אחרי הזריחה, אז הכול היה מוטה לכיוון האדום-כתום. פתחתי את הדלת, וכמעט איבדתי עין. מסתבר שהעצים האלה הם ציידים. את זה "בן" לא טרח להגיד לי, כי כרגיל הוא יודע יותר טוב מכולם. מה שקורה הוא שהעצים יורים את המחטים שלהם על החיות שביערות, וכשהן מתות על רצפת היער הן מזינות את שורשי העצים. בגלל זה המחטים עשויות מבנה גבישי קשיח. בעולם הזה אתה משוריין, או שאתה מת. אני לא משוריין. אני גם לא מת. בינתיים, נראה לאן ישלחו אותי בפעם הבאה. אחרי שניסיתי שוב לפתוח את הדלת וחטפתי עוד מטח של מחטים הגעתי למסקנה שהעצים רגישים לתנועה ויורים על כל מה שזז ביער. שאלתי את "בן" איך הכי יעיל לאסוף את המחטים, והעצה שלו הייתה לצאת לסיבוב בחוץ ולתת לעצים לירות עליי ואז אני פשוט אהיה מכוסה מחטים. אני מניח שהייתי צריך לכלול בפרומפט את העובדה אני צריך להיות בחיים ולא פצוע בסוף התהליך כי הוא לא חשב על זה. אבל זה נתן לי רעיון. קפצנו לפרק ישן של "דוקטור הו" ולקחתי בהשאלה את K9. בדרך חזרה למכונת הזמן עצרתי בסופר וקניתי כמה צנצנות של מרמייט. כשחזרנו לעולם המחטני, כיסיתי את K9 בשכבה עבה של מרמייט, ושלחתי אותו לסיבוב בחוץ. כצפוי, הוא חזר מכוסה במחטים שיספיקו לקשט את כל המתחם וגם את המגלשה של המפלצת שליד אם א' ו-ע' יחליטו שזו תהיה פרסומת טובה לכנס. השארתי אותו מכוסה במרמייט ומחטים באמצע חדר הסגל. שהם ינקו אותו ויאספו את המחטים, אפילו לי יש גבולות וגירוד מרמייט מכלב מכני הוא אחד מהם.