רי"ש עבור רובירלי / יואב לנדסמן « כנס מאורות
רי"ש עבור רובירלי / יואב לנדסמן
.

קטע מתוך הבלוג של ג'יקט

מקום: תחנת החלל קטאקליב
זמן: 713880.19

הבוקר המפקדת קריתג'ס השאירה ברשימת המטלות שלי לקבל את פניהם של השגרירים החדשים שהגיעו לקראת הקונגרס. מניסיון המפגש הקודם עם חייזרים ציפיתי לחוויה קשה, אבל שום רובירלי לא צריך לעבור מה שאני עברתי היום. אולי רובירלים שחיים על פני הקרקע.

חבשתי את המתרגם האוניברסלי על אחד מגדילי הדיבור, ענדתי את טבעות ההליום החגיגיות על מותניי וחגרתי את בן זוגי האילם, שארבע גפיו כבר החלו לפרפר בערנות. החלטתי לבקר את האורחים המכובדים לפי סדר המפלסים מהמרכז החוצה כדי לשמור את הכבידה הגבוהה לסוף. אני שונאת כבידה גבוהה.

במפלס של השגריר האוואנואי היו קירות חלקלקים וכהים, והתאורה הייתה קלושה. האוואנואים ביקשו למלא אותו במים, אבל לא היה מספיק זמן לארגן את זה. לעזאזל, לפני שנה אפילו עוד לא ידענו על קיומם! ריחפתי במעברים כשאהבת חיי מנפנף ומסתחרר במרץ מאחורי ומניע אותי. הוא כל כך יעיל! לאחר חיפוש קצר מצאתי את כבוד השגריר, ממלא לחלוטין את המעבר, שוטוניו הדקיקים אוחזים בקירות ומושכים אותו לכיווני באיטיות. הוא היה שקוף כמעט לחלוטין, ואני די בטוחה שהבועות התפוחות שצפו בפנים היו איברים כלשהם. הבהבתי לו את הכרזת הכבוד ומסר ה"ברוכים הבאים" הרשמי ששיננתי, וחיכיתי לתגובתו. הרגשתי שהמתרגם פולט גלי קול, וקיוויתי שהוא יעבוד. האוואנואי נעצר, אחז בי בכמה שוטונים זריזים, ולפני שהספקתי לאטום את זימיי העביר אותי לצדו השני ישר דרך הציטופלסמה שלו! אני מקווה שפשוט הפרעתי לו לעבור ושזה לא היה איזה מעשה סוטה כלשהו. אני צריכה לקרוא יותר על המנהגים שלהם, אם מישהו בכלל תיעד אותם.

בעזרת נפשי התאומה עברתי במהירות למפלס הבא. הכבידה כאן הייתה נוראה וניפחתי את טבעות ההליום כדי לשפר את הציפה שלי. לרגע קטן הזדחלה למוחי המחשבה לנסות להלך באמצעות זוגי האהוב, אבל רק רובירלים קרקעיים עושים דברים נלוזים כאלה לבני זוגם. אני אוהבת אותו ולעולם לא אשתמש בו באופן כזה.

מצאתי שלושה מהסולרים בחדר ההסבה של המפלס ההוא, והתקרבתי בריחוף אל זה שלפי מערכת המידע היה השגריר. התגובה הראשונה שלו הייתה לעוות את אברי החישה שלו ולנפנף בגפיו העליונות לעברי. פלטתי קריאת בהלה, וריצוד צבעוני האיר את כל החדר בגווני ורוד ותת-אדום. הסולרי הפסיק להכות באוויר ובהה בי. כמה מביך. ריווחתי את זימיי ונרגעתי. הפעם דיברתי באופן הרהוט ביותר שיכולתי ואפילו אילתרתי קצת בניסוחים הפיוטיים של מסר קבלת הפנים.

כמו האוואנואי גם הם נותרו הלומים, ושנייה אחר כך החלו להתעוות ולנשוף פרצי אוויר בקולות רמים ולרקוע ברצפה בפרסות העור שלהם. לעזאזל, בכלל לא הזמנו אותם כששלחנו את ההזמנה למערכת סול, ועכשיו קריתג'ס תהרוג אותי אם בטעות פגעתי במערכת העצבים שלהם.

ירדתי למפלס ההיקפי. הכבידה שם כל כך חזקה שטבעות ההליום הכאיבו לגופי, ויקירי הנמיך את ציר הסחרור שלו כדי לייצר קצת דחף כלפי מעלה. פגשתי את השגריר החונמנטי כמעט מיד, הוא גרר בזנבו העבה את הגולם הע-נ-ק-י מאחוריו, הגולם שממנו עתיד לבקוע צאצא בקרוב. יש מצב שהחונמנטים הם היצורים היחידים שבוקעים בגודלם המרבי, ובמהלך חייהם מכלים את גופם כדי לייצר פקעות נוספות, תוך שהם הולכים וקטנים. גם מולו פצחתי במסר הרשמי של קבלת הפנים, הפעם ממרחק בטוח. כך לפחות חשבתי. היצור הגמלוני הנמוך, בעל האיברים הכבדים והמסורבלים למראה, נעמד על קצהּ של אחת מגפיו (ששנייה קודם יכולתי להישבע שהיא ראשו) בשיווי משקל מדהים, זינק באוויר בסחרור, פרש לרווחה את גופו המחומש והחל לבצע מחול חינני שכמעט והשכיח ממני את לחץ המשקל במותניי. זה היה כל כך יפה שהנחתי שמדובר במחוות תודה. איך יכולתי לדעת שמיד אחר כך הוא ידביק אותי לקיר בקורים שהותזו מאיבר כלשהו בגופו וישאיר אותי להמתין לבקיעה? מזל שבאו לחלץ אותי.

אחרי התקרית המפקדת קראה לי לבירור ובו גיליתי שני דברים: אל"ף, משמרת לילה החליפו את אוצר המילים של המתרגם האוניברסלי שלי כי הם חשבו שזה מצחיק; בי"ת, הריקוד של החונמנטי באמת היה מחוות תודה.

זה הבהיר לי סופית עד כמה נמאס לי מהמקום הזה. מחר בבוקר, אם הכבוד העצמי שלי בכלל ירשה לי לצאת מהמיטה, אני חותמת ויתור ומצטרפת לשבטים הקרקעיים. כנראה ששותפי לחיים יצטרך ללמוד ללכת.

.

——————-

.

יואב לנדסמן, מכור לחלל. בהשכלתו ובמקצועו הוא מהנדס חלל, ובשאר הזמן כותב בלוג על חלל, מרצה על חלל, ומדי פעם גם כותב סיפורים על חלל. בעונות הסתיו הוא מנהל פרוייקטי כתיבה לכנסים.

.


תגובות

  1. מאת דורית:

    הסיפור היחיד שהשארתי לעצמי כהפתעה. היה שווה.

  2. מאת אביאל:

    לא הגיוני!
    הצעד הנכון היה דווקא להתחיל מהכבידה הגדולה ביותר כשהכי רעננים, ומשם לעבור פנימה, כדי שהכבידה תפחת כשנעשים עייפים יותר!
    :P

  3. מאת חגי:

    הוי, מעולה! רוצה עוד מהרפתקאותיה של ג'יקט

כתיבת תגובה