מאות מעריצים מחכים לדסטיני בטרמינל האח"מים של "שקיעה". הם נושאים שלטים, בלונים, פרחים, כרזות. רבים מהם אדומי עיניים ואף, חלקם עדיין מתייפחים. כשהיא מתקרבת, פוסעת בתוך שרשרת הדוקה של מאבטחים, בוקעת מפיהם צעקה – לא, זה דומה יותר לזמזום או המיה. הם הומים את שמה, שוב ושוב, כמו כבשים פועות שמחפשות את הרועה שלהן. חלקם עושים את צעדי ה"מי אמ'ור" לכבודה. היא מחייכת חיוך קפוא ומנופפת אליהם, לא באמת מביטה, לא באמת שומעת.

***

כותרת בניו יורק טיימס: "האם החייזרים בדרך?" כותרת משנה: "החללית אודסה, במסלול סביב פלוטו, קלטה השבוע צילומים של עצם זר המתקרב אל קצה מערכת השמש במהירות עצומה. על פי החישובים העצם צפוי להגיע אל כדור הארץ תוך חודש. מדענים מאמינים שמדובר בהוכחה, סוף-סוף, שאנחנו לא לבד ביקום."

מגישת חדשות בחדשות בי-בי-סי: "סוכנות החלל נאס"א אישרה היום שנוצר קשר ראשוני עם גזע חוצני. החייזרים, המכנים את עצמם קרינים, עדיין לומדים את שפתנו, אך מדעני נאס"א אישרו שככל הנראה פניהם לשלום, ושהטכנולוגיה שלהם מתקדמת מזו שלנו באלפי שנים…"

פרסומת בתחנת רדיו ישראלית: "הפלישה בדרך! הגנו על עצמכם ועל בני ביתכם מהחייזרים עם קמעות מיוחדים של הרב פינקלשטיין. כל קמע הוא אישי ובורך בידי הרב עצמו. רק 1,999 ש"ח, לא כולל מע"מ!"

***

מעריצה אחת מצליחה להשתחל דרך שורת המאבטחים ההדוקה, ונופלת לרגליה של דסטיני, מחבקת אותן בכוח. "אל תלכי!" היא מתייפחת. "אל תעזבי אותנו!"

דסטיני ממצמצת, כמו מתוך חלום, ומרימה סוף-סוף את ראשה, ומבחינה בשלטים. "אל תקחו לנו את דסטיני!" "קרינים – לכו הביתה!" "קחו אותי במקומה!" "בושה לעולם כולו!" "דסטיני – בהצלחה, אנחנו גאים בך!"

עיניה מתעכבות על השלט האחרון, והיא ממצמצת שוב. בהצלחה, הם גאים בה. ומחר, אחרי שישמיעו בכל התחנות והערוצים בעולם את שני האלבומים וחצי שלה, כולל אלבום האוסף, הם יעברו לחפש כוכבת פופ חדשה להעריץ. זה לא שהיא לא ציפתה לזה – היא תמיד ידעה שהקריירה שלה תהיה קצרה. היא פשוט דמיינה שהיא תיגמר כשהיא כשתשמין, או תזדקן, או תנקע רגל ולא תוכל יותר לרקוד את ה"מי אמ'ור" – אבל היא לא חשבה שזה יקרה ככה. בשיא הקריירה שלה, כשכל האינטרנט רוקד את "מי אמ'ור", כשכל שיר שלה הופך מיידית ללהיט, עם חוזה דוגמנות להלבשה תחתונה, ומספיק ראפרים שטורחים לציין כמה הם שונאים אותה מדי שבוע כדי להשאיר אותה בתודעה הציבורית. למה עכשיו? למה היא?

המאבטחים גוררים לבסוף את הנערה המתייפחת חזרה אל שורות הקהל. דסטיני מעיפה עוד מבט בשלט האחרון וממשיכה ללכת.

***

דברי הנשיא האמריקני, נאום מיוחד לאומה: "חברַי האמריקנים, אנו נמצאים בתקופה המרגשת ביותר בתולדות המין האנושי. התקופה חסרת התקדים והמופלאה ביותר. היום אנחנו עושים היסטוריה. היום נלחץ את ידם של בני גזע אחר, ולעולם לא נהיה עוד לבד."

פרשן פוליטי, סי-אן-סי, סין: "הנה, הם יורדים מהספינות… איזה רגע היסטורי. כמו שאפשר לראות, לקרינים יש צורה ייחודית ביותר, גוף ירוק, ארבע ידיים, שני ראשים… הו, המנהיג מושיט שתיים מהידיים שלו… הוא לוחץ את ידו של מזכ"ל האו"ם!"

דרשה של כומר קתולי, גאלוויי, אירלנד: "הקרינים אומרים שהם באים בשלום. שהם מציעים לנו טכנולוגיה מתקדמת, תרופות לכל המחלות שלנו, קץ לרעב עלי אדמות. אני אומר שזהו מבחן לאמונתנו! אל תתנו אמונכם בנביאי שקר! אל תלכו לגן העדן של השוטים! שימו את מבטחכם באל! רק בחזרתו של אדוננו ישו יתגשם חזון העיר המבהיקה על הגבעה!"

***

כשהם מגיעים לחדר ההמתנה המיוחד, דסטיני מצווה על המאבטחים לעזוב אותה לנפשה עם שתים-עשרה המזוודות שלה, ומתחילה לחפור בהן בהיסטריה. היא זכרה את קרם הלחות לשׂער? והבייביליס? והרולים? היא לקחה מספיק? מי יודע מתי יוכלו להביא לה משלוח מכדור הארץ, אם בכלל. הקרינים אמורים לחיות… מאוד מאוד רחוק משם. היא לא יודעת כמה רחוק בדיוק, כי היא לא הבינה את ההסבר על שנות אור. אבל היא בטוחה שהיא תצטרך הרבה מאוד אספקה. אין סיכוי שהקרינים מחזיקים את השמפו שלה. אפילו אין להם שׂער. שלא לדבר על נעליים. המחשבה שלא תוכל לקנות זוג נעליים חדש עד יום מותה גורמת לה לרצות לפרוץ בבכי. אולי לא מאוחר מדי להתחרט? הם לא יכריחו אותה, לא כשכל העיתונים וערוצי הבידור מעורבים בעניין… היא כוכבת הפופ הכי מתוקה באמריקה! יש לה אפילו פסלון של התואר הזה באחת המזוודות, ורוד מבריק. מועדון המעריצים הכין אותו בשבילה אחרי שהיא לא זכתה בפרסי המוסיקה הרגילים.

אבל אם היא תישאר, איזה מין חיים יהיו לה? היא תהיה הפחדנית שסירבה להקריב את עצמה למען כל הדברים האלו שהקרינים הבטיחו, טכנולוגיה ותרופות לכל מחלה וגידולים שצומחים בכל מקום. היא תהפוך מהכי מתוקה להכי מחוקה תוך לילה. כולם ישנאו אותה. אף אחד לא ירקוד את ה"מי אמ'ור".

היא מחפשת פודרה כדי לתקן את הדמעות, מגלה שארזה רק 14 סוגים ושכחה את הסוג החביב עליה בבית, ופורצת שוב בבכי.

***

כתב ברשת סי-אן-אן: "כן, ג'ייק, אני לא חושב שמישהו ציפה שלקרינים לא יהיו דרישות כלשהן, אבל אף אחד לא ציפה לדרישה כזו, שנדמה כאילו היא לקוחה מסרט מדע בדיוני זול של שנות החמישים… בתמורה למאגרי המידע, הביולוגיה והטכנולוגיה שלהם, כמו גם הפעלתם ולימוד השימוש בהם, הקרינים מבקשים אישה מבנות כדור הארץ, לקחת אִתם לכוכב שלהם…"

כתובת גרפיטי על קיר בברלין: "קחו אותי אתכם, קרינים! אני רוצה אתכם! אתם יכולים לעשות עליי ניסויים!"

טוקבקיסט אוסטרלי, על הכתבה "המגע הראשון של עידן חדש": "אני ידעתי כל הזמן שהם באו לקחת את הנשים שלנו ואף אחד לא הקשיב לי!!!! תועבה! אני אומר שייקחו את כל השטויות האלו שהם הביאו אִתם ויעופו בחזרה לגלקסיה שלהם, מי צריך אותם בכלל!!! המין האנושי הסתדר מצוין גם בלעדיהם, אישה אחת אני רוצה לראות שתבוא איתם מרצון!!!!"

***

"סליחה, גברת דסטיני," אחד המאבטחים מציץ מבעד לדלת. "יש כאן מישהי לראות אותך, היא מתעקשת –"

"זוז כבר, גוש שרירים!" הוא נהדף הצדה, ובפתח עומדת אלייזה, רקדנית הליווי הוותיקה ביותר שלה, והחברה הכי טובה. היא פורצת בבכי, ומטילה את עצמה לזרועותיה של דסטיני המופתעת.

דסטיני נותנת לה רגע להירגע ואז מתרחקת כמטחווי זרוע ומביטה באלייזה בביקורתיות. השׂער הארוך, השחור-חלק שלה – כל הרקדניות של דסטיני ברונטיות כדי להדגיש כמה היא בעצמה בלונדינית – פרוע לגמרי, והדמעות שנראות כל כך בבירור על הפנים שלה הרסו את האיפור. אפילו החולצה והחצאית לא מתאימות זו לזו. "חום ושחור, אלייזה, באמת?" היא נוזפת. "יש לך מוניטין לשמור עליו! וכפכפי אצבע?! ומה זה השׂער הזה? בואי, בואי, שבי." היא שולפת את אחת המברשות מהתיק.

אבל אלייזה לא זזה. "דסטיני… את חייבת להגיד להם לא!" היא מתייפחת. "את לא יכולה ללכת!"

דסטיני נחרדת כשהיא מרגישה את הדמעות מטפסות שוב. היא שותקת, מכריחה את אלייזה להתיישב, ומתחילה להעביר את המברשת בשׂער השחור החלק בלי רחם. היא חוזרת בראש על כל הכוריאוגרפיה של "מי אמ'ור", ועל המילים של כמה שירים פחות ידועים, "רוצה שתהיה שלי, מותק", "קח אותי להרפתקאות", ו"את מי אתה אוהב יותר?"

בסוף היא נרגעת, וגם אלייזה. "אני לא מבינה למה זאת צריכה להיות דווקא את," אומרת אלייזה.

גם דסטיני לא יודעת. אף אחד לא הסביר לה, לא למה דווקא היא נבחרה ולא מה בדיוק הקרינים רוצים ממנה. היא שאלה שוב ושוב, משך כל השבוע האחרון, אבל כל מי ששאלה אותו התחמק מתשובה. היא חושדת שאף אחד חוץ מהקרינים עצמם לא יודע.

"כאילו, מה הקטע?" אומרת אלייזה. "את לא איזה שגרירה או פוליטיקאית או משוררת. את אפילו לא שרה בעצמך את רוב השירים שלך!"

"ששש!" נוזפת בה דסטיני ומביטה בחרדה סביבם. "מה אם מישהו ישמע אותך?"

"מה זה משנה עכשיו?" מייבבת אלייזה. "גם ככה את עוזבת! הקריירה שלי נגמרה!"

דסטיני מגלגלת עיניים. מתאים לאלייזה לחשוב רק על הקריירה שלה, כשדסטיני עצמה עוזבת לגורל לא ידוע בכוכב שאין בו אפילו תכשיר שׂער אחד לרפואה. אבל היא גם יודעת שאלייזה באמת תתגעגע אליה.

"את יודעת, זאת ההזדמנות שלך," מזכירה לה דסטיני. "את הרקדנית שלי כבר שלוש שנים. יראיינו אותך בכל מקום. את רק צריכה להגיד שאת רוצה להתחיל קריירת סולו, כי זה מה שאני הייתי רוצה בשבילך…"

"אני לא רוצה קריירת סולו," אלייזה מייבבת. "אני לא רוצה לצבוע לבלונד."

"אולי עכשיו, כשאני עוזבת, ברונטיות שוב יהיו אין?" אומרת דסטיני.

פניה של אלייזה מתבהרות מעט. "את חושבת?"

"ברור," מבטיחה לה דסטיני, ובינה לבינה חושבת שמישהו יהיה חייב להכריח את את אלייזה לצבוע לבלונד במוקדם או במאוחר.

"אבל דסטי…" אלייזה קמה מהכיסא, ומביטה בה בעיניים הבהירות והגדולות שלה. "מה אם הם יהפכו אותך לעבד וייתנו לך לעבוד במכרות פחם או יהלומים או כוכבים שלהם?"

דסטיני מביטה בציפורניה המטופחות. "לא נראה לי. אם הם היו רוצים מישהי שתעבוד קשה הם בטח היו מבקשים, נו, את יודעת, אחת מהזמרות הלסביות האלו."

אלייזה מהססת. "ומה אם הם רוצים ממך… את יודעת…"

המחשבה הזו כבר עלתה בראשה של דסטיני, כמובן. היא מושכת בכתפיה. "עשיתי כבר סקס עם דברים יותר גרועים מחייזרים ירוקים עם ארבע זרועות. נראה לי."

"דסטיני!" אלייזה מזועזעת. "ומה אם הם… סתם… לא יודעת, רוצים לחקור ולענות אותך?"

דסטיני מזעיפה פנים לרגע, ואז מחייכת. "נו, באמת, ליזי, מה הם יכולים לעשות שיהיה יותר גרוע משעווה חמה בכל הגוף?"

"זה נכון," מודה אלייזה.

"אולי אצל הקרינים הבנות לא מורידות שׂער?" דסטיני מחייכת.

"איכס!" אלייזה מעווה את פניה.

"מה?" דסטיני מעפעפת אליה. "האנשים החשובים מהמשרד של הנשיא אמרו לי בפירוש, תעשי כל מה שאת יכולה כדי להשתלב."

אלייזה צוחקת. "אני אפילו לא בטוחה שיש להם בנות. כולם נראים אותו דבר. אבל אני עדיין רוצה לדעת למה הם בחרו דווקא אותך."

"גם אני." דסטיני מביטה במעבורת של הקרינים הנשקפת מחלון חדר ההמתנה. "אני חושבת שאני אדע עוד מעט."

אלייזה מושכת באפה שוב. "באמת אין שום דבר שאני יכולה לעשות?"

דסטיני מחייכת אליה. "רוצה לעשות לי מניקור?"

***

סטנדאפיסט בהופעת אורח בתכנית בוקר, ספרד: "אוקיי, אז – עשרות אלפי נשים בכל העולם מתייצבות לדגל, מוכנות להיות הקדושות המעונות של המין האנושי. ואנחנו מדברים סופרות, פרופסוריות, מדעניות, שרות בממשלות. ומה הקרינים בוחרים? מישהי שהדבר הכי מעמיק שאי פעם יצא לה מהפה זה 'אני כמו פרפר בכף ידך, מותק, אם לא תאהב אותי אני אעוף רחוק, מי אמ'ור.' אז אני אומר, אחת מארבע אפשרויות: אחת, הקרינים סובלים מטעם נוראי בנשים; שתיים, הקרינים רדודים כמו כולנו; שלוש, הקרינים הם גזע חירש; ארבע, כל התשובות נכונות…"

מארחת בטוק שואו ברזילאי, לפאנל האורחים: "לפני שנתעכב על הבחירה הבעייתית עצמה – כלומר, על השאלה עד כמה זמרת פופ שטחית בת 25 יכולה לייצג אותנו מול גזע חדש שאנחנו בקושי יודעים עליו משהו – האם זה אתי לבחור מישהי שבכלל לא הציגה את עצמה כמועמדת, ולצפות ממנה ללכת אל הקרינים כצאן לטבח?"

מכתבה של מנהלת "פאם", ארגון פמיניסטי, אל הבית הלבן: "יום שחור הוא זה בו מצפים מאישה צעירה, באביב חייה, להקריב את חייה למען מטרה לא ידועה ולא ברורה. היה מבזה לראות את הלחץ שהופעל על דסטיני, בהפצרות ובתחנונים, להיעתר לפנייתם של הקרינים. ואם לקרינים היתה מנהיגה, והיא הייתה בוחרת בבראד פיט להתלוות אליה לכוכב שלה, אתם חושבים שזה היה עובר בשתיקה…?"

***

דסטיני מסיימת להתאפר מול המראה, טופחת על פניה בפודרה השנייה הכי חביבה עליה. היא מביטה בשביעות רצון בבבואתה. שמלת המיני הקצרצרה, שחושפת את הרגליים המהממות שלה. נעלי עקב נוצצות, מבריקות. תכשיטי כסף אמיתי, שרשרת וצמידים וטבעות ועגיל עם ציפוי ורוד בגבה ובאף. השׂער הבלונדיני שלה גולש על הכתפיים. היא עדיין בוחנת את בבואתה כשהדפיקה בדלת מגיעה. היא פותחת אותה. הקרין שנשלח לאסוף אותה עומד בכניסה, שני הראשים שלו מכונסים מעט במה שהיא מפרשת כביישנות. היא מחייכת אליו בעידוד. "יאללה, נזוז?"

הוא מהנהן בשני ראשיו, ובדיוק כשהיא תוהה לעצמה איך הוא ירים את כל המזוודות שלה, שמה עולה מהרחבה הגדולה שמחוץ לחדר ההמתנה. היא מציצה מחלון החדר. עוד ועוד מעריצים התאספו מחוץ לטרמינל, קרוב לשלושת אלפים עכשיו. מה הם עושים? הם באמת חושבים שהם עוד יכולים לשנות את דעתה, או את דעתו של מישהו אחר? שילכו כבר הביתה…

לפתע, צלילי הפתיחה של ה"מי אמ'ור" עולים מרמקולים בכל רחבי הנמל, בעוצמה מחרישת אוזניים. דסטיני מביטה, המומה, כשאלפי המעריצים מסתדרים בשורות כדי לרקוד את הריקוד. שני צעדים לימין, שניים לשמאל, קפיצה, יד ימין זזה למעלה ולמטה, יד שמאל זזה ימינה ושמאלה, סיבוב ראש, קפיצה, שניים לימין, שניים לשמאל, סיבובי הולה-הופ, קפיצה…

המעריצים, שורות שורות, חוזרים על התנועות בתיאום כמעט מושלם, ודסטיני מקווה שמישהו מצלם את זה ושהם ישברו איזה שיא גינס. ואז, בדיוק באמצע המחווה שהמעריצים שלה מכנים "שרביט קסמים מסתובב", תנועה בזווית העין מושכת את תשומת לבה, ודסטיני מבינה שגם הקרין לצידה נע, מנסה לחקות את התנועות. הוא משפיל את ראשיו שוב כשהוא מבחין שהיא מביטה בו, אבל היא מחייכת אליו.

"אני מצטער," הוא אומר במהירות. "אני יודע שזה לא הוגן לא לשתף את האחרים, כולנו חיכינו לזה כל כך הרבה זמן, אבל… את יכולה בבקשה להסביר לי את הסיבוב?"

דסטיני ממצמצת. "אה… כן. בטח. אתה רק צריך ליישר את הרגל, ואז לקפוץ ככה –" היא מדגימה.

ארבע עיניים עוקבות אחריה בלהיטות. "כמו שחשדתי, מרכז הכובד שלנו לא יאפשר לנו לעשות את התנועה הזו. ניסינו להשתמש בהתקן אנטי-גרוויטציה מקומי, אבל אי-אפשר להספיק להוריד אותו לפני התנועה הבאה… יש לך רעיון אחר?"

"אהה… מה?"

"ובקטע הזה, כשצריך להפיל את הראש למטה, זה בסדר אם במקום לנער את השׂער ננער את הראש השני?"

"אהה…"

"מה את חושבת שצריך לעשות עם היד השלישית והרביעית?"

"אני…"

דסטיני בוהה בו לרגע, באלם מוחלט, ואז משיבה את מבטה אל משטח הנחיתה. המעבורת של הקרינים פתוחה, והם עומדים, כולם, על גשרים דקים סביבה, ומנסים לחקות את המון הרוקדים. הם לא מסתדרים עם הקפיצות, מזיזים שתיים או שלוש ידיים במקום אחת, לא מסוגלים לנענע את האגן בסיבוב, ושני הראשים שלהם מתנגשים זה בזה. אבל ניכר שהם מתאמצים מאוד.

דסטיני פורצת בצחוק כל כך חזק שהיא נאלצת לבעוט מעליה את נעלי העקבים הנוצצות כדי שלא תיפול. לא, היא לא פולטיקאית, או שגרירה, או משוררת, או אפילו זמרת טובה במיוחד. אבל היא יודעת לרקוד את ה"מי אמ'ור". וכשהיא תסיים אִתם, גם הם יֵדעו.

***

מעריץ של דסטיני, ריאיון בשדה התעופה: "ראיתם את הקרינים רוקדים אִתנו את ה"מי אמ'ור"? ראיתם?! זאת ההוכחה! המוזיקה של דסטיני כל כך מדהימה שהיא חוצה את כל היקום, מדברת לכל המינים והסוגים של היצורים! אני לא מאמין שהעולם היה מוכן לוותר על נכס כזה!"

פרשן מדעי, רשת סקיי: "מהתמונות הראשונות שהגיעו אלינו, ניתן לראות שדסטיני מתקשרת אִתם בעזרת התקני נשימה מיוחדים שמסננים עבורה את אוויר הכוכב שלהם… אפשר לראות שהיא במצב רוח מרומם ובבריאות טובה. מהתמונות נראה שמיליוני קרינים מתאספים סביבה, ו… אהה…. למען האמת אין לנו ממש מושג למה כולם חוזרים על התנועות האלו. ייתכן שתמונות נוספות שיגיעו בהמשך יבהירו לנו האם מדובר בתקשורת קרינית כלשהי, או שמא במופע לכבודה של המהגרת החדשה מכדור הארץ…"

 

"הגורל של דסטיני" / אלייזה מתיסון, מקום ראשון במצעד הלהיטים

זה היה הגורל

הגורל של דסטיני

הוא קרא לה ללכת

הוא קרא לה לבוא

היא והוא והיא והוא

החלל הוא מראה

משתקפת, מבהיקה

בין הירחים והכוכבים והשמשות

זה היה הגורל

הגורל של דסטיני

לרקוד.

 

—

רותם ברוכין היא במאית, מחזאית וכותבת. בין מחזותיה "פרפר, לב, קפה" ו"אפשר לרפא את זה" המוצג בימים אלה במרכז הגאה בגן מאיר בתל אביב. היא זכתה בפרס גפן לשנת 2007 על סיפורה "במראה".