ביקשו מאיתנו לכתוב על קץ האנושות, אבל בקטע טוב. כלומר, על קץ האנושות כמו שהכרנו אותה, לפני שהיא הפכה למשהו אחר לגמרי. המורה בכיתת אקולוגיה אמרה שהחיבורים שלנו ייכנסו למשהו שנקרא "כמוסת זמן", שזה מין ארכיון בתיבה חתומה, כדי שהדורות הבאים של האנושות יוכלו לקרוא ולהבין איך הם הגיעו לאן שהגיעו ומה היה לפניהם. אז אם אתם עוד בכלל שם, ואם אתם קוראים את זה, סביר להניח שמה שאתם מכירים היום מאוד שונה ממה שהיה לנו.
אבל עוד לא הצגתי את עצמי. שלום, קוראים לי אורן ואני בן חמש-עשרה. אני לא איזה סופר או משורר דגול, רק ילד בכיתה י' במאה ה-21. אולי היה עדיף באמת שהסופרים והמשוררים יכתבו על כל זה, אבל המורה אמרה שככה זה יוצא יותר "אותנטי". אז הנה מה שקרה לנו, ואני מקווה שזה יעזור לכם, איפה ואיך שלא תהיו.
הם הגיעו לפני שנתיים. האקדמיה ללשון עברית קראה להם "רַהַבְלִילִיִים", שזה צירוף של שתי מילים מהתנ"ך והתלמוד, משהו עם מפלצת ושדים קדומים. אנחנו פשוט קראנו להם "שבלולים". האקדמיה הייתה מפרסמת מדי פעם פוסט מעוצבן ברשתות החברתיות על זה שאנחנו צריכים להפסיק להשתמש במילה שבלולים, כי היא כבר תפוסה, והמורים בבית ספר וגם האנשים בחדשות הקפידו לקרוא להם רהבליליים, אבל בשבילנו הם פשוט היו השבלולים וזהו. שתדעו, שכל פעם שאני מדבר כאן על שבלולים, אני מתייחס אליהם. אם במקרה אני אדבר על שבלול אמיתי, אני אקרא לו חילזון.
בכל מקרה, השבלולים הגיעו לכאן לפני שנתיים מכוכב לכת באיזו גלקסיה ממש רחוקה. הייתה התרגשות גדולה בכל העולם, כי זה היה "המגע הראשון" של המין האנושי עם גזע חייזרים. אחותי הגדולה אומרת שצריך להוסיף "למיטב ידיעתנו", כי יכול להיות שכבר פגשנו חייזרים ולא ידענו כי הם היו דומים לבני אדם. יש בזה משהו, אבל בתכלס אם לא ידענו שהם חייזרים, אז זה ממילא לא נחשב. בקיצור, השבלולים חנו עם החללית העצומה שלהם באזור על הירח שנקרא "ים השלווה", שהוא בכלל לא ים ואין בו מים אלא יותר כמו מכתש ענק כזה. נאסא וסוכנות החלל האירופית והסינית ואולי גם ההודית (אני לא זוכר אם יש להם) דיווחו בהתרגשות שיש שם עצם זר שנראה כמו חללית, ויוצאים ממנה יצורים לא מזוהים.
אחרי כמה שעות של התרגשות ושמועות, המפקדת של חללית השבלולים יצרה קשר עם גופי תקשורת גדולים בכל המדינות בעולם, והעבירה מסר בהמון שפות, שביקש מבני כדור הארץ לעקוב אחרי מה שעומד לקרות על הירח. אז כולם כיוונו את הטלסקופים שלהם ואת המצלמות של הלוויינים מסביב לירח, וצילמו את מה שקרה שם.
ומה שקרה זה שהשבלולים הפציצו את הירח. ספציפית, הם שיגרו איזה טיל על שרשרת ההרים האפנינים – אלה שבירח, לא בכדור הארץ – והעלימו אותם תוך שנייה. היה הבזק גדול של אור, בלי יותר מדי בלגן, ואז ההרים פשוט נעלמו. שתבינו, השיא של ההרים האלה הוא בגובה של 5,400 מטר, והם באורך איזה 600 קילומטרים (בדקתי בוויקיפדיה). וכל זה נעלם בשבריר שנייה עם הנשק של השבלולים. אפילו בטלסקופים מהארץ אפשר היה לראות שכל מה שהיה שם נעלם, ממש מול העיניים שלנו.
זה היה מאוד מרשים, אין מה להגיד.
אחרי זה המפקדת השבלולית העבירה שוב מסר לתקשורת, הפעם בקול שלה שעבר דרך איזה מכשיר שהפך אותו לדיבור אנושי, ואמרה בהמון המון שפות:
"שלום לכם, בני כדור הארץ! אנא דעו כי פנינו לשלום, אך אם תנסו לתקוף אותנו, לא נהסס להגיב. ראיתם זה עתה הדגמה שמבהירה כי יש בידינו טכנולוגיה מתקדמת פי כמה וכמה מזו שיש לכם, בני אנוש, ולא נהסס להשמיד את מי שיתנגד לנו. אל חשש, אנחנו מעדיפים לנצל את הטכנולוגיות שלנו כדי להציל את כדור הארץ שלכם, ונשמח לשיתוף פעולה! עם זאת, אם אתם מעדיפים לא לשתף פעולה, נשמח אם תאמרו זאת לנציגים שלנו, כדי שנוכל להשמיד אתכם במהירות וללא כאבים, לטובת כל הצדדים. תודה!"
לא יכולנו להתווכח עם ההיגיון הזה.
בשלב הבא, החללית של השבלולים נחתה בוושינגטון, בארצות הברית – כי האמריקאים תמיד חייבים להיות ראשונים בקטעים האלה של החייזרים – ונציגי השבלולים נפגשו עם משלחת של בכירים מהצבא האמריקאי והבית הלבן. היו מצלמות בכל מקום ששידרו הכול. כשהם יצאו מהחללית, ראינו שהם קצת דומים לבני אדם, אבל גם שונים. היו להם שתי ידיים ושתי רגליים, שהיו יכולות להתארך ולהתקצר כמו משושים של שבלול (לכן קראנו להם ככה). היו להם מין זימים בלחיים ובצוואר, ומסתבר שהם יכלו לנשום חמצן כמו בני אדם, אבל מדי פעם הרטיבו את הזימים במים עם מסכה מיוחדת שהייתה מורכבת להם על הראש, עם צינורות שיוצאים ממנה. היה מאוד מוזר לראות את נשיאת ארצות הברית לוחצת יד – או משוש – של המפקדת השבלולית. שאלתי את עצמי אם ה"יד" של השבלולית נמעכה לה ביד והוציאה מים, כמו חשופיות כשדורכים עליהן.
גם העיניים שלהם היו יכולות להתארך ולהתקצר כמו משושים, אבל לפחות בהתחלה הם האריכו או קיצרו את האיברים שלהם ככה שייראו כמה שיותר דומים לבני אדם. אחר כך, כשלמדנו להכיר אותם יותר טוב, הם הסבירו שהחליטו לעשות את זה כי הם חקרו את ההיסטוריה האנושית, והגיעו למסקנה שלבני אדם יש לנטייה לפחד מיצורים שלא נראים כמוהם, או לזלזל בהם ולחשוב שהם נחותים. הם אמרו שמבחינתם, אנחנו אלה שנחותים מהם מבחינת אינטליגנציה וטכנולוגיה, אז לא היה אכפת להם לבוא לקראתנו ו"לעשות כאילו" הם דומים לבני אדם, ולתרגם את השפה שלהם לשלנו, כדי שלא ניבהל מדי. חשבתי לעצמי שזה קצת כמו שאמא שלי אומרת לחתול "מיאו מיאו" כדי "לדבר" איתו. והוא באמת עונה ב"מיאו". אבל בניגוד לשבלולים, אנחנו לא באמת מבינים מה המיאו הזה אומר.
בקיצור, אחרי המפגש הראשון דברים התחילו להתגלגל די מהר. השבלולים הסבירו לנו שהם עורכים תצפיות על כדור הארץ כבר עשרות שנים, והם שמו לב לכל מיני תהליכים מאוד מסוכנים. בהתחלה הם חשבו שהמין האנושי ישמיד את עצמו עם פצצות אטום או עם לוחמה ביולוגית, כמו וירוס קטלני או משהו כזה, אבל זה לא קרה, ובמשך הזמן לא רק שלא הצלחנו להשמיד את עצמנו, אלא התחלנו להשמיד הרבה מינים אחרים של בעלי חיים בקצב מסחרר. המנהיגים של המדינות שלנו ניסו להסביר להם שאנחנו עושים מאמצים להאט את ההתחממות הגלובלית ואת הפגיעה בסביבה, אבל השבלולים הראו למדענים שלנו כל מיני הוכחות מדעיות לזה שכל המאמצים שאנחנו עושים לא ממש יעזרו, והשינויים שקורים עכשיו יהיו בלתי הפיכים ויביאו לזה שתוך איזה מאה שנה לא תהיה אפשרות לקיים חיים על פני כדור הארץ. ואז כולנו נאכל אותה, לא רק דובי הקוטב וכל הטיגריסים המסכנים שהכחדנו.
המדענים מכל המדינות אישרו את מה שהם אמרו. היו כמה שהתנגדו בהתחלה ואמרו שאנחנו לא יודעים עליהם מספיק בשביל לסמוך עליהם. אבל לפי הדיווחים בחדשות, המתנגדים נפגשו בנפרד עם נציגי השבלולים ואני לא בדיוק יודע מה היה שם, אבל כנראה שהם נראו להם יותר אמינים בפגישה פנים אל פנים, כי אחרי זה הם לא התנגדו יותר.
בשלב הבא קרו כמה דברים מעניינים. השבלולים הצליחו איכשהו לכבות את שרֵפות הענק באוסטרליה, ולהציל את מעט הקואלות שעוד נשארו שם. בקוטב הצפוני והדרומי הם הצליחו להחזיר כמה קרחונים שכבר נמסו כמעט לגמרי לגודל המקורי שלהם, ככה שאוכלוסיית כלבי הים ודובי הקוטב התחילה להתאושש. היה גם איזה מפל ממש ענק בדרום אפריקה, אני חושב שקוראים לו "אליזבת" או "ויקטוריה" – בכל מקרה אחת ממלכות אנגליה – שהתייבש לגמרי, ואחרי שהשבלולים טיפלו בו, המפל הענק הזה חזר לזרום.
השבלולים גם הציעו לנו אנרגיה שמבוססת על היתוך קר, מה שהמדענים שלנו אמרו שהוא לא אפשרי אבל מסתבר שכן, ובכל העולם המדינות התחילו לייצר מכוניות ומטוסים וכל מיני כלי רכב שמונעים במה-שמו של ההיתוך הקר, במקום להשתמש בנפט. אז יצרני הנפט במדינות שייצרו המון נפט והרוויחו מזה המון כסף, כמו סעודיה ורוסיה וארצות הברית, די התנגדו וטענו שהטכנולוגיה של ההיתוך הקר מסוכנת מדי. אבל השבלולים נפגשו עם יצרני הנפט, וכנראה שהם הסבירו להם ממש טוב איך זה עובד, כי אחרי זה הם לא התנגדו יותר.
קרו עוד המון דברים בהמשך, אבל אני רוצה לספר לכם בעיקר על שניים, כי הם הכי עקרוניים מבחינתי: הדבר החשוב הראשון שקרה זה שהשבלולים שינו לכולנו את תוכנית הלימודים. בבתי הספר הפסיקו ללמוד כל נושא אחר ולמדו רק אקולוגיה. כלומר למדנו גם קצת ביולוגיה, זואולוגיה, קוסמולוגיה ואבולוציה, אבל המטרה בגדול הייתה שנבין מה עבר על היקום ועל כדור הארץ במיליוני השנים האחרונות ואיך קרה שדווקא אנחנו, בני האדם, קצת קלקלנו את כל העסק. במשך השנתיים מאז שהם פה, השבלולים הצליחו לבקר בכל בתי הספר בעולם ולוודא שזאת תוכנית הלימודים. גם המבוגרים נשלחו לקורסים שבהם נציגי השבלולים העבירו באופן אישי שיעורים בנושא. בגדול, מה שהם הסבירו הולך ככה:
היקום קיים כבר ארבעה-עשר מיליארד שנים.
כדור הארץ קיים כבר ארבעה וחצי מיליארד שנים.
צורות חיים קיימות על פני כדור הארץ כבר ארבעה מיליארד שנים.
בני אדם קיימים כבר מאה וחמישים אלף שנים. במאה וחמישים אלף שנים האלה, הצלחנו לשרוד לא רע, אבל במאה האחרונה כבר הגזמנו לגמרי. כי…
במאה השנים האחרונות אוכלוסיית בני האדם בעולם גדלה מ-2.5 מיליארד ל-7.5 מיליארד. שזה פי שלוש ודי פסיכי, אם חושבים על זה. ואם נמשיך ככה, לא יישארו מספיק משאבים בשביל כולם. אנחנו סוג של מין פולש, שמבחינה ביולוגית נורא מזיק לסביבה כי במקום להשתלב ולהגיע לאיזשהו איזון עם צורות החיים האחרות, אנחנו פשוט משתלטים ודוחפים הצידה את צורות החיים האחרות. הבעיה היא שכבר לא נשאר כל כך הרבה "הצידה".
והתוצאה היא שהמון מינים של בעלי חיים נכחדים כי הרסנו להם את בתי הגידול, והתעשיות שלנו פולטות יותר מדי חומרים מזהמים לאוויר ולמים וליבשה, והטמפרטורות עולות ובעוד חמישים או מאה שנים זה יהיה הרבה יותר גרוע. ובחיי, מי שראה את הסרטונים של דובי הקוטב גוועים ברעב והקנגרואים והקואלות נשרפים למוות ולא בכה – אין לו לב.
אז מסתבר שמשהו דומה קרה בכוכב הלכת של השבלולים. האקדמיה ללשון עברית נתנה לכוכב הלכת שלהם את השם "רהבלילאי", על משקל "שבתאי", אבל אנחנו פשוט קוראים לו "השבלוליה". אז בשבלוליה היה גם פיצוץ אוכלוסין והכחדת מינים אחרים של בעלי חיים ועלייה בטמפרטורות ומדבור מואץ וכל החרא הזה, והם הראו לנו תמונות של פני השטח בשבלוליה, והאמת, זה נראה ממש עצוב ומדכא. הכול יבש וחשוף, ככה שהשבלולים היו חייבים להתגורר בתוך כיפות שקופות כאלה שבתוכן הם שכפלו לעצמם כל הזמן מים ואוכל. הם נאלצו לעבוד ממש קשה על טכנולוגיות שיאפשרו להם להמשיך לחיות, אבל בכל מה שקשור להחייאת כוכב הלכת שלהם, כבר לא כל כך היה עם מה לעבוד. אז שבלוליה היא היום גוש סלע מת, שהחיים היחידים שיש עליו זה בכיפות המבודדות האלה שבהם גרים השבלולים.
בשלב מסוים הם החליטו שהגיע הזמן לחפש מקום אחר לגור בו. וזה מביא אותי לדבר החשוב השני שרציתי לספר עליו.
השבלולים התחילו לעבוד על טכנולוגיות מסע בחלל. הודות למשהו שנקרא קיפול זמן-חלל, הם הצליחו לעבור מרחקים ממש גדולים. מסתבר שרוב היצורים היו מתים בקיפול כזה, כי זה מותח את כל הגוף לרמה של ממש תאים בודדים – כאילו כל הגוף שלכם מגולגל כמו פלסטלינה, עד שהוא מגיע לעובי דקיק כמו ספגטי – ובני אדם היו נמעכים למוות הרבה לפני שהיו מגיעים לשלב הספגטי. אבל השבלולים סופר-סופר-גמישים, וכל הגוף שלהם יכול להתמתח לרמת התאים הבודדים, אפילו המוח שלהם, שזה ממש מגניב.
וככה הם מצאו את גלקסיית שביל החלב, שהיא הגלקסיה שלנו, והתחילו בתצפיות על כדור הארץ. הם הגיעו לשתי מסקנות חשובות: אחת, שבני אדם הם היצורים הכי המתקדמים פה מבחינת אינטליגנציה, ושתיים, שבני אדם הם היצורים הכי מטומטמים מבחינת שימור הטבע והסביבה. ודווקא אלה שמשפיעים הכי הרבה על איך שדברים מתנהלים – כלומר פוליטיקאים וראשי ממשלות וגם תעשיינים או סתם אנשים שיש להם המון כסף ולכן קובעים דברים – הם האנשים הכי מזיקים. ודווקא אלה שנמצאים בשוליים, כל מיני עמותות וארגונים ומתנדבים, שעושים דברים בכלל בלי כסף ומנסים לעזור ולשקם ולהסביר לפני שיהיה מאוחר מדי – כמעט אף אחד לא מקשיב להם.
אז השבלולים החליטו שיהיה הרבה יותר טוב אם בני האדם יזוזו הצידה, עד שהם, כלומר השבלולים, יצליחו לסדר את כדור הארץ ככה שלא תהיה התחממות גלובלית והכחדה מוגזמת של מינים והרבה בלגנים אחרים שעשינו בטבע. הם נפגשו שוב עם המנהיגים של כל המדינות בעולם, והדגימו להם את טכנולוגיית המזעור שלהם. מה שזה אומר בתכלס זה שהם יכולים להקטין מאוד כל דבר, גם יצורים חיים. הם סיכמו עם המנהיגים שלנו שהם יקטינו את כל בני האדם לגודל של היונקים הכי קטנים שיש בטבע, כמו חדף או ירבוע ננסי, ויעבירו אותנו לשוליים של כדור הארץ, כלומר לקטבים. הם יבנו בשבילנו כיפות אטומות כאלה כמו שהיו להם בשבלוליה, ויקטינו גם את רוב הבתים והתשתיות וכל היתר, כדי שנוכל להמשיך לחיות כמו שהיינו רגילים. זה בשלב הראשון. בשלב השני, כשכדור הארץ יהיה מסודר, הם יוכלו להחזיר אותנו לגודל המקורי.
היו כמה תנועות לאומיות וארגונים חברתיים שהתנגדו זה בהתחלה, כי הם אמרו שאי-אפשר לזרוק לפח עשרות מיליוני שנות אבולוציה ולא נוכל לדעת מה תהיה ההשפעה של ההקטנה על החברה שלנו, וגם אין דרך לדעת איך ההקטנה ואחרי זה ההגדלה ישפיעו על הביולוגיה שלנו. אבל אז נציגי השבלולים נפגשו עם המנהיגים של הארגונים האלה, וכנראה שהם נתנו תשובות ממש טובות לגבי השאלות האלה, כי אחרי זה הם לא התנגדו יותר.
אז מה קורה עכשיו, בעצם? עכשיו אני יושב וכותב לכם מתוך כיפה יפה ומרשימה בקוטב הדרומי, ויש לנו את כל מה שאנחנו צריכים ודי מגניב כאן, ומדי פעם אנחנו רואים בעלי חיים מסתובבים בחוץ – פעם גור של כלב ים רחרח את השוליים של הכיפה שלנו ויכולנו לראות לתוך האף שלו, ופעם פינגווינים קפצו על הכיפה וזה עשה קצת רעש אבל היא ממש חזקה ויציבה, אז לא פחדנו. ובינתיים אנחנו מקבלים המון עדכונים מבחוץ על הדברים הטובים שהשבלולים עושים. כשרק נכנסנו לגור בתוך הכיפה, היו כמה אנשים שקצת התפלאו למה זה בעצם לא כזה מפריע לנו, כי בעצם זה שינוי די גדול, להפוך להיות כזה קטן. אז השבלולים הסבירו לנו שהגוף שלהם מפיק מן חומר שההשפעה שלו דומה לגז צחוק או למריחואנה, אז זה מרגיע בני אדם. הם למדו את זה אחרי המפגש הראשון עם בני אדם, ואז שכפלו את החומר שמשפיע עלינו ככה והשתמשו בו כשהיה צריך. כי לפעמים התנגדנו, אבל הם יודעים מה טוב לכדור הארץ יותר טוב מאיתנו, אז היה עדיף שפשוט נזוז הצידה וניתן להם לעבוד.
רגע, אמרתי שיש שני דברים חשובים שרציתי לספר, אבל בעצם יש שלושה. לא נורא, הנה השלישי שגם מסביר למה ביקשו מאיתנו לכתוב את הדברים האלה.
היום קיבלנו את ההודעה שבעצם השבלולים החליטו לא להחזיר אותנו לגודל המקורי שהיינו בו, אלא להשאיר אותנו קטנטנים, כדי שההשפעה המזיקה שלנו על כדור הארץ לא תחזור להיות כמו קודם. הם עדיין לא החליטו אם להוציא אותנו מהכיפות ולשחרר אותנו במקומות שהיינו בהם לפני זה, כי בתכלס יש בעלי חיים שקודם לא דאגנו בגללם ועכשיו יכולים לאכול אותנו די בקלות. אני חושב שזה יכול להיות ממש מצחיק אם בסוף השבלולים יאכלו אותנו כי בני אדם פעם אכלו שבלולים, וזו סגירת מעגל יפה כזאת. בכל מקרה, המבוגרים שלנו חשבו שיהיה טוב להשאיר קצת סיפורים על מי שהיינו לדורות הבאים, כדי שיֵדעו מה קרה כאן, למקרה שלא נוכל להעביר את זה הלאה. אנחנו קצת נוטים לשכוח דברים בזמן האחרון.
אז אם אתם קוראים את זה עכשיו ואתם בני אדם בגלגול הבא שלנו, אני מקווה שאתם בסדר ולא אכלו אתכם. אם מה שכתבתי נשמע לכם מפחיד או מדאיג, פשוט תמצאו איזה שבלול ותדברו איתו. אחרי זה כבר תרגישו הרבה יותר טוב, אני מבטיח. בחזרה לפרויקט הסיפורים
