יומן התוכן

זהו יומן! ויש בו תוכן! כלומר, יהיה. ברגע שהכלבלב יתחיל לעדכן. השארו איתנו!

"עוד שמאלה עם הסולם!" "עוד שמאלה!" "עוד שמאלה!" "לא! יותר מדי! שברת את המנורה, כל החלק השמאלי של האולם חשוך עכשיו! 'צד שמאל של החושך' הוא הנושא של הכנס, לא הוראות לסידור החדר!" עוד חודש "מאורות", אז התחלנו לעבוד עליו, וההנהלה שוב התחילה עם השטויות שלה. והכול, כמובן, אשמתי.

הכנס הזה מוריד אותי ביגון שאולה. תבינו, פתאום יש לו "מפיקה". זה נורא. היא אשכרה גורמת לדברים לקרות, על מ' וה-ע' שלה יכולתי לסמוך שלא יעשו כלום או יעלו שמונים ושבעה רעיונות וישכחו שמונים ושמונה מהם עד למחרת, אבל לא איתה. אני צריך להיות רציני לגבי המשימות שלי. בכל מקרה, הושיבו אותי והסבירו לי שהמהות של הספר "צד שמאל של החושך", הנושא של הכנס השנה, היא חיבור, קשרים וגשרים בין קבוצות ויחידים, והכנס צריך לשקף את זה. מצוין, אין בעיה. ואני צריך למצוא דרך להביע את זה. זה... כבר פחות ברור. אבל אם למדתי משהו בשנים האלה זה להתמודד עם בקשות לא סבירות. אז חשבתי על זה כמה ימים והיה לי רעיון - צופים! הם הרי תמיד קושרים דברים. אז הלכתי בגדול. החרמתי את מכונת הזמן של האגודה ואספתי (בהסכמה!) נציגות מ-145,743 ארגוני נוער בסגנון הצופים מיקומים שונים. ארגנתי לכל ההמון מגורים באיזה יקום כיס לכמה זמן ויחד הם יצרו מיצג אינטראקטיבי של חוטים וכבלים מכל היקומים השונים שכל מי שיגיעו לכנס יעברו דרכו בכניסה למתחם. חוויה מגבשת. ואז הודיעו לי שהכנס וירטואלי השנה. לא יכלו להגיד לי את זה קודם?! לא הייתה לי בררה, השתמשתי שוב במכונת הזמן, לקחתי את המיצג אחורה בזמן כמה שנים והצבתי אותו בכניסה לירושלים. אין פלא ש"גשר המיתרים" נראה כל כך לא במקום.

אוקיי, אז לא טוב להנהלה צופים מכל היקומים האלה. והסתבר שהיו מקרים שבהם יצורים תבוניים צעירים מכל מיני יקומים קצת... זייפו טופסי הסכמה של ההורים. מי היה יכול לצפות שצעירים יעדיפו להסתכן במסעות בין יקומים במקום להקשיב להורים שלהם? בזה באמת שאי-אפשר להאשים אותי, אם כי ההנהלה הזאת בטח תמצא דרך לעשות את זה. בכל מקרה, הרעיון הוא קשר מקוון, לא פיזי. גם האנסיבל של לה-גווין הוא מכשיר תקשורת מיידי במהירות גבוהה ממהירות האור. אין בעיה, אני יודע בדיוק מה צריך. רשת חברתית. שרתים שישבו בעל-חלל ויקשרו בין היקומים, יאפשרו הפריה הדדית בין מינים שונים ומרתקים. מעין כיכר העיר העל-יקומית. מה כבר יכול להשתבש? נעזוב רגע בצד את אנשי היקום השטוח, הם הקימו לעצמם קבוצה משלהם ושכנעו את עצמם שלמעשה הם לא קיימים או משהו כזה. הבעיה האמתית הייתה פרוטוקול התרגום. הפתרון המתבקש היה למדל את המוח של דגי בבל ולהעלות אותו לשרתים שישמשו לתרגום מיידי בין כל השפות שבהן נעשה שימוש. טעות גדולה. מסתבר שדגי בבל עובדים טוב כל עוד זה אחד באוזן. ברגע שיש שניים מהם יחד, הם מתחילים לדון בפרטי-הפרטים של דקויות הבלשנות הטרנס-יקומית. לא רק שהם לא תרגמו שום דבר, גם הייתי צריך לנצל את האנרגיה של סופר-נובה סמוכה בשביל לקרר את השרתים שלנו. והעומס היה כזה שאי-אפשר היה לשחק אפילו דונקי קונג! אה, ובחיים אל תוסיפו לרשת מבוססת דגי בבל ממשק ריח. המחשב שלי עדיין מפיץ צחנה של סרדינים.

אז הרעיון של הרשת החברתית הבין-יקומית הסתבר כבעייתי, אבל לא אסון מוחלט. קיבלתי פנייה מאיזה יזם מאפסילון ארידני ומכרתי לו את הרשת. קוראים לו מילון אסק, וברגע שבית המשפט הבין-יקומי בטנלורן יאלץ אותו לקיים את החוזה ולשלם לנו לפחות יהיו לנו הכנסות. והכנס עוד לא התחיל בכלל! אני בטוח שהרשת תהיה בידיים טובות אצלו. הרעיון שלי להקים רשת חלופית שעשויה מקופסאות קוטג' שקשורות בחוט ירד מעל הפרק כי מסתבר שיקום 16,326ג' רגיש ללקטוז ומספיק שכמה מולקולות יעברו אליו לאורך החוט והוא יתנפח ויבלע את יקום 16,326ד' השכן. חבל, היה יכול להיות מגניב. במקום זה אני מתכן ליצור עולם של צליא"ק-פאנק. צליא"ק הם ראשי תיבות של "צפלינים ליקומים אלטרנטיביים קרובים", והרעיון הוא צי של צפלינים שיפליגו בין היקומים השונים ויאפשרו תקשורת, חילופי תרבות ולמידה. שאלה אחרי הכול העקרונות שאחנו רוצים לקדם. בשלב ראשון פניתי לעיריית ירושלים בבקשה להפוך את אצטדיון קוסל למנחת צפלינים בין-יקומיים. עוד לא שמעתי מהעירייה, אבל הערב התקשר מישהו ממשרד ראש הממשלה לשאול אם זו בדיחה. הבטחתי לו שאני רציני לגמרי והוא לא נשמע מרוצה. הצעתי לו שאני אבוא להסביר לו אישית מה העניין, והוא אמר שהם יהיו בקשר איתי ורק וידא את הכתובת שלי ושאני מתכוון להיות בבית הלילה. אז תחזיקו אצבעות!

אני חושש שאיבנו את תרבויות מזל שור כאורחות הכבוד הווירטואליות שלנו. חבל, אני חושב שזה היה יכול להיות מפגש ממש מעניין. יכול להיות, ואני מדגיש, רק יכול להיות, שזו אשמתי. סגרנו לא מעט דברים בכתב, אבל רציתי לבדוק את הקישור של האנסיבל לראות שהוא עובד כמו שצריך, שאין קפיצות ושאפשר לראות כמו שצריך. ולמען האמת הייתי סקרן לראות איך הם נראים פנים אל פנים. אם יש להם פנים. אז קבענו שיחת זום. מייד אחרי שהם התחברו לזום היה ברור שמשהו ממש מפריע להם, אבל לא היה לי מושג מה. מהר מאוד הם נהיו מאוד תוקפניים, משהו שממש לא היה אופייני לתקשורת שלנו קודם וממש לא ציפיתי לו. אחרי כמה דקות היו"ר של המשלחת הודיע לי שהם חייבים לנתק ושהוא יסביר הכול בכתב. בגדול הבעיה הייתה שלבשתי אדום. מי היה חושב שזה תקף גם לשוורים מחוץ לכדור הארץ? לצערי לא יכולתי להבטיח להם שלא יהיו בקהל מי שילבשו בגדים אדומים ונאלצנו לבטל את הכול. עוד ישיבת זום שאולי היה עדיף שהייתה אימייל.

התקשורת עם האורחים האפשריים מארקטורוס הייתה בעייתית כי הם מתקשרים באמצעות ריח. לא בדיוק הדבר שבני אדם מצטיינים בו. היו דיונים על הכללת גנים כלביים בדנ"א האנושי כדי לפתח חוש ריח יותר טוב, אבל – סנאי! סליחה, איפה הייתי? אה, כן. החלטנו בסוף שמסע בזמן לעבר הרחוק ושינוי האבולוציה האנושית רק כדי לאפשר את האירוח של אורחי כבוד בכנס של יום אחד לא שווים את התוצאות שאי-אפשר לחזות של התערבות כזו. אז החלטנו לפתח במקום מכונת תרגום ריח-דיבור. פרצנו למחשבים של החוקרים בנורת'ווסטרן והתבססנו על הטכנולוגיה שלהם כדי לפתח אב-טיפוס, ואני נשלחתי לבחון אותו. במילה אחת – לא. קצת יותר בפירוט – אני צריך להקיא רק מהזיכרון. תבינו, המקבילות של אקטוריאנים למילות קישור ומילות יחס מתבססות על מימן גופרי. למי שלא למדו כימיה – זה הריח של ביצים סרוחות. אז כמו שאמרתי, לא. נמשיך לחפש אורחי כבוד אחרים.

בדרך כלל בטקס הסיום אנחנו מדליקים נרות, אבל השנה כידוע הכנס כולו וירטואלי אז לא נוכל לקיים את המנהג הזה. הטילו עליי לחשוב על חלופה, וניסיתי למצוא משהו שקשור לנושא הכנס ולמדע. ואז נזכרתי שיש משהו שנקרא "נרות תקניים" באסטרונומיה, ולכן הלכתי להתייעץ עם פאנל המסע במהירות גבוהה ממהירות האור שלנו. אחרי שהם גמרו לצחוק עליי, הם הסבירו לי מה זה – כוכבים בעלי בעלי בהירות מוחלטת ידועה, מה שמאפשר למדוד את המרחק אליהם. די מהר התפתח דיון טכני על כל מיני "קפאידים" ומילים אחרות שלא הבנתי. הדבר האחד שכן זכרתי הוא שאחד מהסוגים של נרות תקניים הן סופרנובות מטיפוס 1a. אם הייתי שואל על זה, בטח היו אומרים לי שאי-אפשר לתזמן את הקריסה של שבעה כוכבים במסה הנכונה כך שכולם ייראו בתאריך הנכון בחצי הצפוני של כדור הארץ. אז לא שאלתי אותם. במקום זה הלכתי למצוא את המפתח למכונת הזמן של האגודה. כאן נתקלתי בקשיים מסוימים, כי הוא היה אצל מ', והיא שאלה אותי למה אני רוצה אותו. טיפ ממני – אף פעם אל תגידו להנהלה מה התכניות שלכם. מ' טענה שאי-אפשר לדעת מה ההשפעות האפשריות של סופרנובות ושהטיעון שלי ש"זה יהיה מגניב" לא מספיק משכנע. כששאלתי אותה אם היא רוצה או לא רוצה הדלקת נרות, היא אמרה שחייב להיות פתרון אחר שלא יסכן באופן פוטנציאלי תרבויות חייזריות משוערות. בחיי, רופאות והדאגה שלהן לשלום בריות תבוניות. בכל מקרה, עכשיו אני צריך לחשוב על משהו אחר. אולי להבות שמש? נראה.