קוציהם של הכיפודים דמו בגודלם, בהרכבם הכימי ובנוקשותם לקרני הקרנפים הארציים, ותריסר רגליהם היו גמישות וחזקות דיין לשאתם לא רק על הקרקע, אלא גם במעלה ובמורד הנקיקים הצרים, העמוקים והמוצלים בהם חיו. השרידים שהותירו אחריהם ענקים עדינים אלה מעידים על תרבות מפותחת שכללה בשיאה חקלאות, כתב ציורים גס ואפילו אמונה דתית. האלוהות הכיפודית הייתה זועמת ונקמנית והתבססה על דמותו של המשליכן – האויב הטבעי היחיד של הכיפוד. יצור דמוי חבל זה מעוגן בקצהו האחד בשורשים עמוקים לסלע שבראשי הצוקים, ואילו קצהו האחר מצויד בזרועות חזקות, בעזרתן הוא משליך מלמעלה אבנים כבדות על קדקודי העוברים תחתיו וקורע נתחי בשר מגופותיהם. לכיפודים האיטיים, נטולי הידיים ולפיכך גם הכלים, לא הייתה כל דרך להתמודד עם איום זה, פרט להגנה החלקית מאוד שסיפקה כיפת העצם שעל ראשיהם השעירים. מיקומה האנטומי של הכיפה לא אפשר לבחון את יעילותה בתנאי דמה, ועל כן אימצו הכיפודים את הסברה הנאיבית לפיה כיפה גדולה יותר היא בהכרח גם מועילה יותר. דורות של הכלאה סלקטיבית ברוח זו הובילו לפרטים בעלי כיפות עצומות דמויות פטרייה. אך לרוע מזלם, מסיבות מכאניות, לא ניתן לשמור על יציבותן של הכיפות הללו בלי לנטוע את בסיסן עמוק יותר ויותר בתוך הגולגולת – וזאת על חשבון קליפת המוח והיכולות השכליות.
כיפודים מלומדים ספורים זיהו את מגמת ההידרדרות וניסו להתריע מפניה, אך השליטים בעלי הכיפות הגדולות התייחסו לדברים בביטול והצביעו על האל-המשליכן בתור המקור היחיד לכל צרותיהם. "זהו עונש מלמעלה," אמרו, "ואות לכך שעלינו לגדל כיפות גדולות עוד יותר." בין שלדי הכיפודים, המלבינים עד היום בנקיקיהם לאור שמש הצהריים הכחולה, ניתן למצוא רבים שסיבתם מותם לא הייתה קשורה למשליכנים כלל: כיפתם פשוט גדלה וכבדה עד כדי כך, שגופם לא יכול היה לשאתה עוד וצווארם נשבר.
——————-
עידו גנדל , יליד 1977, נשוי ואב לשניים. בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, עוסק למחייתו בכתיבה ובתרגום במגוון תחומים, ומתכנת כתחביב. פרסם עשרות סיפורי מדע בדיוני ופנטסיה כמעט בכל הבמות הז'אנריות המקומיות מאז שנת 2004. זכה במקום הראשון (משותף) בפרס עינת לסיפורת ספקולטיבית בשנת 2008, ואוסף הסיפורים שלו, "ימים באים", שיצא לאור בהוצאת "רסיס נהרה", היה בין המועמדים הסופיים לפרס גפן בשנת 2008 בקטגוריית ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה המקורי הטוב ביותר. בימים אלה הוא עסוק (כן, עדיין) בכתיבת רומן מדע בדיוני באורך מלא.
ענק!
ואם לצטט את סבתי עליה השלום: "זה היה הרבה יותר מצחיק, אם זה לא היה שלי/עלי"….