יומן התוכן 2010 « כנס מאורות
יומן התוכן 2010

יומן התוכן, 9.12.2010

נמאס לי מהשניים האלה. הסכמתי להיות א' כוח אדם, לא משרד שידוכים. אם הם לא מפסיקים לעשות אחד לשני עיניים ככה באטריום, אני לוקח צינור ומשפריץ עליהם. בעצם, יש לי רעיון יותר טוב. אני צריך את אחד המנהלים שיארגן לי חדר עם חלונות, אני הולך להפוך אותם למיצג. עוד קצת כסף לכנס. אני אקרא לו "אסטרטגיות התרבות שנועדו לכישלון", כי ברור לגמרי שהיא הולכת להוריד לו את הראש אחרי שהיא תעשה בו את זממה. זה צריךלהיות משעשע.

א' כוח אדם.

————————————————

יומן התוכן, 5.12.2010

תדרוך מתנדבים. המנהלים דמיקולו של הכנס הזה הכריחו אותי להגיע לתדרוך מתנדבים. כאילו שאני צריכה תדרוך מתנדבים. מזל שמזמן למדתי לישון בעיניים פקוחות. ובכלל, למה צריך תדרוך מתנדבים לכנס כזה קטן? תנו לי שלושה גופרים שיודעים משהו מהחיים שלהם ואני מתקתקת אותו לבד.

למשל הכלבלב. הנה הוא יושב בשורה הראשונה, רושם במרץ. אלוהים, מה יש לו לרשום בכלל? שיבוא אלי ואני אגיד לו כל מה שהוא צריך לדעת. אבל מה, הוא התגלה כילד לא רע בהכנות לכנס הזה. יודע מתי לסתום את הפה ולעשות מה שאומרים לו, וזה הרי הדבר הכי חשוב שגופר יכול ללמוד. למען האמת, זה הדבר היחיד שגופר צריך ללמוד. שיתן לאחמ"שים לחשוב בשבילו. בחיי, אפילו הסתבר שיש לו עמוד שדרה בערב ההוא כשהלכנו לאסוף אקטופלזמה. אולי עוד יצא מהכלבלב משהו יום אחד.

אני חייבת להפסיק לקרוא לו ככה, זה לא נחמד. ואיך שהוא הסמיק כשהוא אמר לי את השם שלו! אפרים עמית. אפרים! צריך לדבר עם ההורים שלו, להסתובב עם שם כזה בימינו זה גובל בהתעללות. מעניין מה יצחק קדמן היה אומר. אפרים!

המממ… פתאום חשבתי על זה. אפרים הוא "ילד שעשועים". אולי נפנה את חדר צוות מתישהו בכנס ונראה בדיוק איזה שעשועים אפשר להוציא ממנו. זה הולך להיות מצחיק.

————————————————

יומן התוכן 28.11.2010

מלחמת אקטופלזמה היא הרבה יותר טובה ממלחמת אוכל. וגם ממלחמת המוחות המזויפים של זומבי.קון.

ישבנו במגרש חניה של ליד"ה (זה התיכון שליד האוניברסיטה, ללא ירושלמים מביניכם) לצוד נשמות תועות בשביל האקטופלזמה שלהן. חובבנים היו אולי הולכים לאיזה בית קברות, אבל שושנה ואני יודעים שבשום מקום לא נשברו יותר רוחות מאשר בליד"ה, מה שאומר שיש שם מלא שאריות רוח טובות. תפסנו איזה שתיים די מוקדם ומילאנו את הכלים, ואז היה יבש. אולי אפילו רוחות של מתים לא אוהבות לחזור לתיכון.

בכל מקרה השתעממנו נורא ושושנה התחיל לבחוש באקטופלזמה שבכלי שלה באצבע אחת. ואז פתאום היא מוציאה את האצבע עם כל האיכס, עושה "פינג!" ומורחת לי אקטופלזמה על האף. לפני שהספקתי להבין מה קורה "פינג! פינג!" והיא מורחת את שתי הלחיים שלי. הייתי בהלם, ובלי לחשוב הוצאתי חופן וזרקתי עליה. למזלי היא זזה והוא רק נמרח לה על האוזן והכתף ולא פגע לה ישר בפנים. זה נגמר בזה שהיא ריתקה אותי לרצפה ורוקנה את כל הכלי שלה לצווארון שלי.

כשהצלחתי להשתחרר התכוננתי להפוך את הכלי שלי על הראש שלה, ואבל היא אמרה לי "לא!" כמו שהייתי אומר לבוני, הכלבה שלנו, ובדיוק כמוה גם אני ישר התיישבתי חזרה.

ואז פידחתי את עצמי בגדול. היא שאלה איך קוראים לי ובמקום להגיד "אפי" יצא לי "אפרים עמית" כמו איזה חנון ורציתי לקבור את עצמי באספלט. למזלי בדיוק הגיעה אז עוד רוח והלכנו לנסות לצוד אותה ולא דיברנו על זה יותר באותו ערב. אולי היא שכחה.

————————————————

יומן התוכן 22.11.2010

המנהלים של הכנס הזה בטח חושבים שאני מטומטמת. הם ביקשו ממני להשיג אקטופלזמה, אבל לא מוכנים להגיד בשביל מה זה. מה הם חושבים, שאני אחמ"שית מאתמול? אני התלמדתי אצל חגית וינר. זה בשביל לב"ה, והם לא מוכנים להגיד לי כי הם חבורת פחדנים שיודעים שאני אפתח עליהם פה.

זה לא שיש לי משהו נגד לב"ה. הם חבר'ה נהדרים ואני בטוחה שהמופע יהיה מוצלח ומצחיק בהיסטריה, המופעים שלהם תמיד מוצלחים ומצחיקים בהיסטריה. אבל אני משוכנעת שיש להם משהו נגד אחמ"שים. בשנה שעברה, בשביל "הנוסע השמיני", הם ביקשו את ריפלי. לא את סיגורני וויבר, את ריפלי. היא לא בנאדם נחמד, ויש לי צלקות להוכיח את זה. לפני זה הם ביקשו את צ'ואי בשביל "מלחמת הכוכבים" ואת ויזיני בשביל "הנסיכה הקסומה". הסיציליאני הקטן ניסה לצבוט לי בתחת וקיבל בתמורה פרק כף יד נקוע. צ'ואי היה נחמד, אבל אי-אפשר להבין מילה ממה שהוא אומר בגלל המבטא שלו, ואני מדברת ווקית שוטפת (הוא היה חובב חתיך ואני הייתי צעירה הרבה יותר; בואו לא ניכנס לזה).

ועכשיו הם רוצים אקטופלזמה: "שיהיה, אף פעם לא מזיק". מעניין מה הגופר הכלבלב יגיד אם אני אזמין אותו לצוד רוחות רפאים. הוא לא הבחור הכי מבריק בעולם, אבל הוכיח את עצמו כיעיל ונראה ששום דבר שאני מפילה עליו לא מרתיע אותו.

————————————————

יומן התוכן, 16.11.2010

קיבלתי קידום, אני שומר ראש. בחיי, שושנה הביטה ישר אלי ואמרה: "אתה! בוא הנה. שים עין על הראש הזה, ואם קורה לו משהו אני נשבעת שאני מוכנה להשתמש בגולגולת שלך במקום!" ככה אני יודע שזה חשוב, כי יש דברים יותר טובים לעשות עם גופר כמה ימים לפני כנס. אפשר למשל לתלות עליו את הקישוטים להתייבש.

אני חושב שזאת הגולגולת שלקחנו בהשאלה מהמקום ההוא בניו יורק. כששאלתי את שושנה למה אנחנו נכנסים בלילה דרך החלון היא אמרה שהמנהלים של המוזאון הציבו את זה כתנאי להשאלה. לראות שאנחנו באמת רציניים לגבי הכנס הזה.

הוא נראה ממש חמוד. מזכיר לי את ההצגה שעשינו בתיכון, המלט. "צר לי עליך, ולוסי המסכן! – הכרתיו, שושנה; אוכל חתולים עד אין שיעור, בעל המצאה מאין כמוהו…" שיט, אני לא חושב שהלסת התחתונה אמורה להיפרד ככה משאר הגולגולת. מזל שיש לי גופר טייפ, לאף אחד בטח לא יהיה אכפת שהוא בצבע תכלת. עכשיו קצת מסטיק כאן. ורוד ותכלת הולכים טוב יחד. הוא נראה אווירודינמי ככה. מה יקרה אם אני אטיס אותו מהגלריה למעלה?

————————————————

יומן התוכן, 11.11.2010

מישהו איבד את הראש, וכולנו נשלם על זה.

היה לנו ראש של ולוסירפטור בשביל אחת ההרצאות, ומישהו הצליח לאבד אותו. איך לעזאזל מאבדים ראש של ולוסירפטור?! אז נכון שספילברג עשה לדינואורים המסכנים האלה מעשה מקדונלדס בסרט והגדיל אותם פי כמה, אבל זאת עדיין גולגולת של איזה 25 סנטימטר עם שיניים מפחידות. אם החבר'ה של לב"ה לקחו אותו למופע שלהם, אני אישית דואגת שהם ישירו סופרן בפעם הבאה.

וגם היה בן זונה של דבר להשיג את זה. המרצה הזה מופרע לגמרי. הוא לא הסכים בשום פנים ואופן לקבל תחליף, למרות שהבטחתי לו שאף אחד לא ירגיש בהבדל. רק מקורי בשבילו. כשהתעצבנתי ושאלתי אם הוא רוצה שנממן משלחת חפירות למונגוליה כדי למצוא לו גולגולת חדשה, הוא התחיל להתלהב. האירוניה מבוזבזת על הטיפשים. אמרתי לו שיעוף לי מהעיניים לפני שאני מצמידה אותו בנעצים לדלת והוא הלך להתבכיין לאחראית מרצים. שהיא תטפל בו.

בסוף תפסתי את אחד הגופרים (זה עם עיניי הכלבלב; הוא די חמוד לפעמים, כמו חתלתול שאין לו מושג איפה הוא) וקפצנו לניו יורק. נכנסנו למוזאון להיסטוריה של הטבע מהצד של הפארק, האבטחה שם היא בדיחה, ולקחנו אחת מהגולגלות שם. אף אחד לא שם לב עד עכשיו שיש שם העתק. אמרתי לטיפש ההוא.

ועכשיו מישהו איבד את הראש, ואני נשבעת לכם שמישהו ישלם. איפה ה"עוזר מנהלת" הזה? הוא נראה לי כמו מישהו שמזמן הגיע הזמן שהוא יחטוף משהו.

————————————————

יומן התוכן, 4.11.2010

לא ברור לי למה הם צריכים את כל חבילות החציר האלה. שושנה אמרה רק "למה! למה!" כששאלתי, אבל אני חושב שסתם נשבר לה מהשאלות שלי. אבל היא כן אמרה לי להרים עם הרגליים ולא עם הגב, אז אולי בכל זאת אכפת לה ממני. אני חייב להגיד שזה לא בדיוק מה שחשבתי שאני אעשה בצוות תוכן.

אחרי שאני אגמור לסדר אותן אני אמור לעזור בבדיקת מכל קיום חיים של היצורים נושמי הכלור, שזה קצת יותר קשור לתוכן וזה גם הרבה יותר מגניב. קודם כל, זה לא מגרד ומציק כמו הקש. נכון שהכלור קצת שורף, אבל בשביל זה יש לנו את המשקפיים המגניבים האלה. אני בטוח שלא היו נותנים לנו לעשות משהו כזה אם זה היה באמת מסוכן, אפילו רק בגלל הביטוח שלהם. טוב, לאחמ"שים זה לא היה מזיז (חוץ משושנה כמובן), אני חושב ששמעתי אחד מהם אומר שאם ירד שלג הוא ישתמש בנו בתור מדרגות כדי שאנשים לא יחליקו. אבל היו"ר של האגודה הייתה פה לפני כמה ימים ובמקרה יצא לי לשמוע אותה אומרת להם ששואלים שאלות על הבחור שנעלם ב"עולמות" האחרון. ניסיתי להגיד להם כבר אז שזה לא קשור לכנס והוא פשוט לקח את התפקיד של הערפד שהוא שיחק ברולפליי של "באפי" קצת יותר מדי ברצינות ועבר לגור בבית הקברות קריית שאול, אבל אף פעם לא מקשיבים לגופרים.

יש על המכל שסתום גדול צבוע אדום שכתוב עליו "לא לגעת אלא בשעת חירום". מעניין מה הוא עושה.

————————————————

יומן התוכן, 29.10.2010

מה עדיף – התאבדות, התפטרות או הפיכה?

אסור לתת לאנשים האלה לנהל כנסים, ואני לא בטוחה שכדאי שהם יבואו במגע עם אנשים אחרים. או יצורים כלשהם. אין איזה שמורה שבה אפשר לאכלס אותם? קיבלתי אתמול במייל "תוכניה ראשונית" מסודרת, בניגוד לרשימת ההרצאות שהייתה לי עד עכשיו. הם בטח השתמשו במחולל מספרים אקראיים כדי לשבץ את האירועים, או בקובייה של עשרים פאות. של מי היה הרעיון לשבץ הרצאה על טורפים במרחב האורבני בחדר ליד הסדנה בשיבוט עכברים, זאת הרי הזמנה לקטל המוני של עכברים ולילדים שיגררו אתם טראומות כל החיים. והם חושבים שאפשר סתם ככה לתת ליצורים נושמי כלור לחכות שעתיים בחדר צוות? אמנם יש שם בעיקר גופרים, אבל גם אותם אפשר לנצל בדרכים יותר טובות וזה בטח יהרוס את הסנדוויצ'ים.

ולא סביר ששיבצו מרצה שאני יודעת שמגיע מאילת בעשר בבוקר, הוא בטח ביקש עשר בערב וה"מנהלים" האלה פשוט לא יודעים לקרוא שעון. מה שמזכיר לי, צריך שלטים גדולים וברורים שיכוונו לשירותים. ומישהו שיודע לתרגם אותם לגוארני, בשביל מוביל הלמות שהם התעקשו להטיס מפרו. בלמות עצמן אין בעיה לטפל, יש הרבה דשא מסביב ואני חושבת שאני אציב את הגופר הזה שתמיד מביט בי בעיני עגל לטפל בהן. ומתישהו אני אצטרך להסביר לאדיוטים האלה שלא-ממש-מנהלים את הכנס שאני אמנם יכולה לעשות נסים וזאת אמנם ירושלים, אבל הוראה כמו "ואף אחד לא נכנס רק עם תג, בלי כרטיס" גורמת לאחמ"שים לפרוץ בצחוק, אם לא באנחות יאוש.

יש פה אפילו הרצאה או שתיים שאני הייתי רוצה לשמוע. צריך לדבר עם אחראי עיצוב שיעשה לי כפילה מקרטון, אני אשים אותה בחדר צוות ואלך להרצאות – הגופרים לא ממש מבריקים והם בטח לא ישימו לב להבדל, והמנהלים ממילא לא מסוגלים לראות מעבר לקצה האף שלהם מרוב חשיבות עצמית.

————————————————

יומן התוכן, 22.10.2010

אני חושב שיש פה איזה טעות. המים, בכל מקרה, התאדו מזמן. למעשה הם התאדו כמה שניות אחרי שהפלסטיק של הבקבוקים נמס. אם אני זוכר נכון, הטמפרטורה הממוצעת כאן נעה סביב ה-450°C. אני בכלל לא מבין למה מישהו על נוגה צריך מים.

זה היה חתיכת סיפור להגיע הנה, הייתי צריך להשיג חליפת אטמוספרה מיוחדת ולמצוא חללית שתוכל לקחת אותי הנה, וכמובן שאף אחד מהמארגנים של הכנס לא דאג לזה. הם רק אומרים "תביא את הבקבוקי מים האלה לנוגה" וחושבים שהגופרים כבר יסתדרו לבד. אין לי בעיה להפעיל קצת תושיה, אבל ההורים שלי יהרגו אותי כשהם יראו את החיובים בכרטיס האשראי. הוא אמור להיות רק למקרי חירום. ואז כשהגעתי הנה הבקבוקים נמסו והמים התאדו, אפילו בלחץ הזה. אני לא חושב שזה משנה משהו כי ממילא אני לא רואה פה אף אחד שנראה כמו מרצה או מנחה. למעשה, אני לא רואה פה אף אחד. הראות על הפנים.

בדיוק עכשיו קיבלתי הודעת אס-אמ-אס מהאחמ"שית שלי: "לאן נעלמת, נוגה צריכה את המים בחדר 5 מיד". טוב, תגידו. מאיפה אני אמור לדעת שנוגה היא הסדרנית בחדר 5? שלחתם אותי כבר לסיגני אלפא שבע ולבטא פגאסי ולמקומות שאני לא יודע בכלל איך קוראים להם, וכולם חורים. וחוץ מזה, יש עוד שבועות עד הכנס, מה פתאום היא צריכה את המים בחדר 5 עכשיו? בשביל זה ויתרתי על סשן D&D היום אחרי הצהריים? לכו תדעו כמה זמן אני אצטרך לחכות עכשיו לחללית במרק המגעיל הזה. אם לא שושנה, בטח כבר מזמן הייתי עוזב את הצוות תוכן הדפוק הזה.

————————————————

יומן התוכן, 16.10.2010

כאלה תפקידים אני אוהבת. מסתבר שאחד המרצים רוצה עזרים חזותיים להרצאה שלו, וככל הנראה הוא מדבר על השונות הגנטית של האנושות. אז נתנו לי מספרי טלפון של כמה מסוכנויות הדוגמנים הגדולות במדינה ואני צריכה לעבור על הקטלוגים שלהם ולבחור את הדוגמנים המוצלחים ביותר שמייצגים טיפוסים שונים של גברים אנושיים במיטבם. אבל אני אישה יסודית, אני לא הולכת לחפף ולבחור רק מקטלוג. אני בטוחה שיש הצדקה מלאה לראיונות אישיים של כל מועמד ומועמד. בארוחת ערב במסעדה טובה. על חשבון הכנס. ונראה אותם אומרים שזה לא מגיע לי.

אבל אני חושבת שזה לא יהיה שימוש נבון במשאבים להשתמש בהם רק כעזר חזותי בהרצאה. אני חושבת שהם צריכים להיות חלק מעיצוב הכנס. כשהם לא בהרצאה, הם יוכלו לעמוד בלובי ולהיראות… מגוונים. ויצוגיים. ומפעם לפעם הם יוכלו להביא לי קפה ולנופף עלי בעלי דקלים. צריך לזכור להשיג עלי דקלים. וגם ענבים. אה, ואת התלבושות של הוילאג' פיפל, הן מאוד מגוונות.

יכול להיות שהם התכוונו גם לדוגמניות נשים? לא משנה, נדאג לזה אחר כך. כרגע אני צריכה להתחיל לעבור על קטלוגים.

————————————————

יומן התוכן, 9.10.2010

אני בנמל מאדים בלעדי שושנה.

אני תקוע פה בנמל מאדים בהמתנה לטיסת מעבר לבטא פגאסי בשביל להביא… משהו. לא זוכר מה. זה רשום לי בטלפון הנייד. ובטאבלט. ואני חושב שיש גם פתק בתיק כלי הרחצה שלי. בכל מקרה אין שום סיכוי שאני אזכור את זה כשאני בנמל מאדים. בטח לא כשאני בנמל מאדים בלעדי שושנה. אני לא בטוח שיש מישהו שיוצא מנמל מאדים כשהוא זוכר משהו חוץ מאת טופס 14.3 ב'. לקרוא לו "טופס" זה קצת ייפוי המציאות, כי האורך שלו הוא מאה ושניים דפים והוא כולל שש מאות ושלוש עשרה שאלות. זה שיעשע אותי פעם, אבל אני לא זוכר למה. "האם יש לך יותר משני אברים נתיקים בצורת גוף זו?" לא. אני מקווה שהם לא מתכוונים לבדוק את זה בביקורת עלייה לטיסה, כי אין לי אף איבר מתפרק. המאדימאים הם עם עתיק ורב חוכמה, אבל למה מכל החוכמה שבעולם הם היו צריכים להתמחות דווקא בביורוקרטיה. בתדריך כתוב שהם מאריכי ימים מאוד, אני חושב שזה רק נראה להם ככה.

אם רק שושנה הייתה כאן. אני לא חושב שאתם מכירים את שושנה. היא האחמ"שית שלי. טוב, לא בדיוק שלי. הלוואי שהיא הייתה רק שלי. היא אחראית על התוכניה. וגם על עוד דברים, אבל התוכניה זה מה שמעניין אותי כי אני עובד על התוכניה. בשביל שושנה. אני לא חושב שהייתי מסכים לבלות בנמל מאדים בשביל אף אחד חוץ משושנה. אתם צריכים לראות את הברק בעיניים שלה כשהיא מתכננת איך לחלק את הסדרנים, והחיוך שלה כשמביאים לה סליל חדש של מסקינג טייפ וטושים מחיקים באריזה. אוי, שושנה. יש לי עיפרון שהיה מאחורי האוזן שלה יום שלם באייקון האחרון. אני מקווה שלא שכחתי אותו על השולחן בבית, כי אמא שלי בטח תשים אותו עם האחרים ואז אני לא אוכל לזהות אותו. הייתי צריך לסמן אותו איכשהו. טיפש.

אם שושנה הייתה כאן, היא בטח הייתה ממלאת את הטופס הזה בחמש דקות, ואז היינו יכולים לחכות יחד לטיסה. זה יהיה מדהים, רק אני ושושנה בנמל מאדים, מביטים במהלכם הטמיר של הכוכבים על פני הרקיע, והאור של כולם היה מחוויר לעומת הזוהר שלה.

אבל אני בנמל מאדים בלעדי שושנה. "האם אכלת יותר משלוש מאות גרם גאח בעשרים השעות הגלקטיות התקניות האחרונות?" באמת יש מאכל כזה? בכל מקרה, לא.

————————————————

יומן התוכן, 4.10.2010

לפטר את הוועד!

אין לי בעיה שמבקשים ממני לארגן פאנל על אבולוציה, אבל בחייכם – תנו לי את הכלים שאני צריכה. איך אתם חושבים שאני יכולה להביא לכנס את דרווין, למארק והבישוף וילברפורס בלי מכונת הזמן של האגודה?!

נמאס לי מהתירוץ הזה שהמכונה תקועה במאה ה-15 בלי ונטיל. אף אחד לא שואל למה היא שם, אבל אני מקושרת מספיק בשביל לברר את הדברים האלה. הוועד יכול להמשיך לדבר על שקיפות עד מחרתיים, אבל אני יודעת את האמת, ואני אומר בריש גלי שהרעיון לשכנע את מיכאלאנג'לו לשלב את לוגו האגודה בתקרה של הקפלה הסיסטינית היה מטופש. א. זה כל כך גבוה שאף אחד לא היה רואה את זה. ב. מיכאלאנג'לו היה כזה לחוץ, שבחיים הוא לא היה מסכים לעשות את זה. היה עדיף לנסות לשכנע את ליאונרדו לשלב את הלוגו כפלייסמט בסעודה האחרונה, או ברקע של האדם הוויטרובי. הוא לפחות היה מבין את הבדיחה.

אבל הם בטח שלחו איזה מתנדב זב חוטם (אני מתערבת שהוא היה איזה גבר שעיר עם כל החן וכוח השכנוע של אורנג אוטן מוכה שחין) שהצליח להיתקע שם. ואין לזה שום קשר לבנות האיטלקיות. אי אפשר לסמוך על אף אחד. הדביל בטח אפילו לא הצליח להתקרב למיכאלאנג'לו, ואם כן הם בטוח דיברו על סוגי טיח במקום שהאדיוט ישב בשקט ויראה את אחת מיצירות המופת של כל הזמנים נוצרת. טוב, אני הולכת לראות איך אני משיגה שרידי דנ"א של דודו, אייל ענק ומסטודון.

————————————————

יומן התוכן, 30.9.2010

איכס.

ידעתי כשהתנדבתי לסגל של "מאוֹרוֹת" שזו עלולה להיות עבודה קשה, אבל זה בשביל קידום המד"ב בארץ ואני ירושלמי, אז למה לא. וגם זאת שנת המגוון הביולוגי וזה חשוב. שמחתי כשאמרו לי שאני אעבוד עם צוות העיצוב כי אני אוהב לצייר, ואפילו שהתברר שאני אעבוד על התוכניה זה גם כן בסדר.

אבל אני חושב שמישהו שם הגזים. הם החליטו שיש רק גוון אחד של סגול שיתאים לדפוס, ואני יכול לכבד את זה גם אם זה קצת מוגזם בעיניי, אבל אני באמת חושב שמישהו שם לא שפוי לגמרי. הם שלחו אותי לכוכב לכת של דנב, סיגני אלפא שבע, כדי למצוא זן של דמויי חרקים שמהם מפיקים את הגוון הזה. רק שהם לא בטוחים בדיוק איזה תת-זן זה. וזאת שנת המגוון הביולוגי. מה שאומר שאני צריך לתפוס את המניאקים הקטנים עם רשת פרפרים ולהוציא את הצבע במחט מיקרו ולהשתדל מאוד לא להרוג אותם. אחרת עושים לי פרצופים. מזל שנתנו לי ספקטרופסקופ, כי תנסו אתם להבחין בין גוונים של סגול באור הכחול-לבן של דנב. אבל גם זאת לא הבעיה.

הבעיה היא שלמניאקים הקטנים יש מנגנון הגנה – הם מסריחים. הם מסריחים כמו בחור בן 15 באייקון שישן על הרצפה בעירוני א' ולא התקלח שלושה ימים בחום ובלחות של תל-אביב. ואי אפשר להיפטר מהריח הזה, הוא בשער שלי, בבגדים שלי, בשק השינה שלי. הוא באוכל שלי, אלוהים אדירים. ניסיתם לאכול פעם עוגת שוקולד בריח זיעה תל-אביבית? אני ניסיתי.

אם אני לא מוצא את התת-זן הנכון עד מחרתיים, אני נשבע לכם שאני שובר את הספקטרוסקופ וחוזר הביתה. מצדי שיעשו אותי גופר. לפחות זה יהיה בירושלים בחורף.

————————————————

להנאה, לבידור ולהשכלה: יומן התוכן והתוכניה של 2009