ירדו מים מהשמים באותו יום, ומישהו דיווח על גלי קול מוזרים ברביע הצפוני של גזרה T366. עוד לא פרשו שם את גשושיות הנתונים, כך שבן ואני נאלצנו ללכת לבדוק ידנית. בעיקרון לא יוצאים לסיור בתנאי סכנה, אבל היו הפרעות תדרים באותו שבוע ואחת הסריקות הצביעה על כך שאולי הקולות המוזרים הם גורם אפשרי.

אז הלכנו.

לא היה הרבה מה לבדוק שם; T366 הייתה מאופיינת בסביבה אורגנית מסוכנת ונטולת משאבים. אבל אני הייתי בתקופת שדרוג ובן בדיוק סיים שכפול, אז אמרנו, למה לא.

מצאנו את המקור בקלות; הוא לא ניסה להסתתר בכלל, מן הסתם ידע שגלי הקול שהפיק ייקלטו בגלאים שלנו. הוא היה בתוך הדשא, מתחת לעץ בגודל בינוני, ולא נראה כמו שום דבר שראינו אי־פעם.

"זה שכפול?" שידר לי בן. סרקתי את ספריות הנתונים, גם המיושנות יותר, העליתי את התמונות וביחד ניתחנו אותן; הדבר אמנם לא דמה לשכפול כלשהו שהיה בהן, אבל לא היה ספק שמי שיצר אותו ניסה לשוות לו חזות דומה לשלנו. בן טען שייתכן שמישהו מבצע ניסויים לא מפוקחים; אני עמדתי על כך שזה לא מתקבל על הדעת, הרי אפילו החפצים הדוממים נמצאים תחת עיקוב, קל וחומר אנחנו והדורות הבאים שאנחנו מייצרים. ובכל מקרה צריך חומרי גלם כדי ליצור מודלים לניסוי, ואין אפשרות לשחרר משאבים בלי אישור של המערכת. הדבר המשיך לצרוח.

"אולי זה.. אתה יודע, נו, חיה?" השידור של בן היה מקוטע, כאילו הוא משדר ומבטל באותו הזמן.

"אין דבר כזה, חיה," שידרתי לו בסמכותיות. "וערבוב של רשומות ספקולטיביות מהמאגרים הישנים יכול להעיד על הצטברות טרוורטינית במערכות שלך. כדאי שתדאג לגשת לניקוי."

בסוף בדקנו אותו; הוא היה ורוד ובעל מרקם רך בהרבה מכל שכפול או חפץ דומם שראינו אי־פעם. הפכנו וניערנו אותו, אבל הקולות רק התגברו. כשפתחנו אותו כדי לאתר את מערכת ההפעלה שלו הוא צרח בבת־אחת בקול רם יותר ופתאום הפסיק.

"אני חושב ששברת את זה," אמר בן.

"אולי דווקא תיקנתי את זה," אמרתי, מהורהר. "מה שזה לא יהיה, זה לא נראה שימושי במיוחד."

השארנו אותו מתחת לעץ וחזרנו לבסיס.

 

—–

הדס משגב היא סטודנטית באוניברסיטה העברית בירושלים. סיפוריה מצטיינים בשפתם העשירה ובעדינות שלהם.