בפעם הראשונה שיעצור אותך שוטר אמיתי, את תפחדי. את תעשי לו פרצוף מיתמם גם כשהוא יגיד לך שמצאו קוקאין בתיק שלך. למרות שתהיה לך צמרמורת בכל הגוף. יהיה לך מזל כשיתגלה שזה סוכן של סוכנות העתיד שמתחזה לשוטר. כשתשאלי אותו איך הוא יודע שאת יכולה לחזור אחורה בזמן, הוא רק יגיד לך לחתום על הטופס אם את לא רוצה להיכנס לכלא. את תהפכי לסוכנת ותתחילי לגנוב מעצמך את הסמים. פעם תשימי על עצמך משקפי שמש גדולים, פעם מטפחת. פעם תיתקלי בעצמך ותפילי את התיק עם הסמים, פעם תחליפי עם עצמך מזוודה בטעות. הם ייתנו לך כסף טוב על כל פעם שתחזירי להם את הסמים הגנובים.
תגנבי מעצמך עשרות פעמים. תדעי לא לשאול מה הם עושים עם הסמים בסוכנות. זה לא ישנה. לפעמים כמעט יתפסו אותך אחרי שתגנבי מעצמך, אבל תמיד תצליחי להיחלץ ברגע האחרון. עד שהשוטר-הסוכן יתפוס אותך, לא תשתמשי ביכולת שלך הרבה. רק כדי להיות שוב ביום הולדת שש, או לחזור לאקס לשעה.
כשיפטרו אותך מהעבודה, האקס יגיד שהוא מכיר מישהו שמכיר מישהו שיכול לסדר לך עבודה רווחית עם טיסות חינם, תנאים מהחלומות. בהתחלה תירתעי כשתגלי במה מדובר, אבל לאט-לאט תתחילי לשכנע את עצמך שזה לא כל כך נורא. תגידי לעצמך שאת מכירה הרבה אנשים שעובדים בשחור, שזה לא שונה בהרבה ממה שהם עושים.
כשתיכנסי להיריון, לא תדעי איך להגיד את זה לסוכן שגייס אותך. תחשבי שהוא הולך להתנגד, להזכיר את החוזה שמן הסתם לא קראת במעמד החתימה, אבל לא. הוא רק יסביר לך על תנאים סוציאליים ויאמר שאל תדאגי, יהיה לך לאן לחזור אחרי חופשת הלידה, אנחנו לא כמו מקומות אחרים. את תתחילי לחשוב בינך לבין עצמך על לא לחזור, למצוא לך עבודה נורמלית.
כשתתחיל לך בטן, הוא יתקשר ויגיד שהוא צריך אותך למשימה אחרונה. את תתחילי לצחוק כשהוא ישאל אם את מכירה מאפרת שתוכל להפוך את הבטן ההריונית שלך לכרס בירה. ואז תביני שהוא רציני ושהפעם תצטרכי למכור סיפור גדול מהרגיל לחברה המאפרת שלך. וגם לרפד לה את הכיס בהתאם. הפעם זאת תהיה התחפושת הכי שאפתנית.
החברה-המאפרת הצמודה שלך לא תפסיק לדבר שטויות על איך החבר המניאק שלה עשה עיניים לבחורה במועדון אתמול. זאת תהיה הסחת דעת מבורכת. את לא תפסיקי לחשוב על מה כל המסעות בזמן האלו עלולים לעשות לתינוק. תרצי לנסות לקפוץ קדימה בזמן – אף פעם לא ניסית – רק כדי לראות שהתינוק בסדר. החברה תחמיא לעבודה של עצמה. היא תגיד שהבחור מהעבודה שלך, זה שאוהב תחפושות ולמסיבת יום ההולדת שלו את הולכת הערב, בטח יהיה מבואס שגנבת לו את אור הזרקורים. את תחייכי אליה, תחבקי אותה לאות תודה ותגניבי לה סטפה מכובדת של שטרות לכיס.
כשעצמך מהעבר תראה אותך מתנדנדת לעברה, תחשבי שאין מצב שהיא לא קולטת שאת אישה בהיריון ולא שוטר בגיל העמידה. אבל היא תנעץ בך את עיני האיילה שלה. את תתהי אם היא תרגיש מוטרדת כשהעיניים שלך יסרקו את השמלה שלה, שעכשיו כבר לא תעלה עלייך. אבל אפילו הקול העבה המזויף שלך, מלווה במבטא כבד להסוואה טובה יותר, יצליח לעבוד עליה. אני לא יודעת על מה אתה מדבר, אדוני, היא תגיד בקול מבולבל. את לא תוותרי לה. תובילי אותה לחדר צדדי כדי לעשות עליה חיפוש.
את תרגישי לא כמו עצמך בסוף השליש הראשון של ההיריון. לעשות חיפוש על עצמך יקל עלייך את זה, עד כמה שזה נשמע מוזר. יהיה נחמד להיזכר בגוף שהיה לך. את תשתדלי לא לגרום לעצמך מהעבר להרגיש מוטרדת מדי על ידי השוטר. היא תשב לידך בחדר הקטן כשתתקשרי לאמא שלך ותשאלי אותה אם הבת שלה נוסעת אליה. היא תיבהל נורא ותגיד כן, אדוני השוטר. את תרשמי לעצמך תזכורת בראש להתקשר אליה אחרי שתסיימי את המשימה, להגיד שאת והתינוק בסדר ושאת עדיין מתלבטת אם לטוס הביתה במצבך. הגרסה הצעירה יותר שלך בוכה כשאת מדברת עם אמא. את יודעת שזה לא יהרוס את מערכת היחסים ביניכן, אבל הפחד הזה עדיין מקנן בך. את תוהה אם את מפחדת מאמא שלך מספיק כדי להפסיק עם מה שאת עושה.
כשתנתקי את השיחה, היא כבר תבכה בהיסטריה. אני אגיד לך מה נעשה, את תאמרי לה, את תפסיקי עם זה ואני לא אגיד כלום לאף אחד. היא תרים אלייך עיניים גדולות, לחייה שטופות דמעות. בפרץ של גאונות, את תקלטי פתאום מה יגרום לה להפסיק. מול עיניה הנדהמות, את תורידי את הפאה ותפתחי את הכפתורים התחתונים של החולצה, לחשוף את הבטן ההריונית. יהיה בסדר, אני מבטיחה לך, את תגידי לה. המבט שלה יהיה כל כך עמוס ברגשות שלא תצליחי לפענח אותו. כשתסתדרי ותפתחי את דלת החדר, היא תרוץ משם כאילו החיים שלה תלויים בזה, בלי להסתכל לאחור.
את תצאי אחריה ותחייכי לעצמך חיוך קטן מתחת לשפם המודבק. ידך תונח על בטנך מבלי משים. זהו, את תמלמלי לתינוק מתחת לנשימתך, עכשיו אני אהיה אמא שלך.
~~~
מיה גורייבסקי היא סופרת ואשת מדיה חברתית. בעלת תואר ראשון במדעי הרוח ותואר שני בספרות משווה וכתיבה יוצרת. סיפוריה זכו בפרס עינת ובתחרות הסיפורים של כנס עולמות והתפרסמו בבמות שונות.