כמעט לכל אחד בימינו יש מחשב וטלפון נייד, ולחלק גם עוזר דיגיטלי קטן נוסף. הבעיה עם כולם היא שעדיין אי אפשר לקחת אותם לכל מקום – הם עלולים להינזק, להיגנב או סתם ללכת לאיבוד. רעיון חדש מציע לפתור את כל הבעיות האלו בעזרת מסך מגע המותקן מתחת לעור האמה ומאפשר ממשק קלט/פלט באמצעות תמרון אלקטרומגנטי של חלקיקים מיקרוסקופיים המקועקעים בעור.

המשטח יוכנס אל מתחת לעור כשהוא מקופל וייפרש שם. מטריצה של תאים אלקטרומגנטיים תתמרן בזמן אמת חלקיקים שיקועקעו בעור ויספקו מסך ומקלדת. המכשיר יוכל לתקשר אלחוטית עם מכשירים אחרים בסביבת הרשת הפרטית, או עם שתלים אחרים. האנרגיה להפעלתו תגיע מהגוף עצמו, באמצעות המרת חמצן וגלוקוז מתוך הדם. באותו אופן הוא יוכל לנטר באופן שוטף את מחזור הדם ולדווח לבעליו על מחלות, זיהומים או אם הוא שתוי מדי לנהוג.

לפרטים נוספים

באוניברסיטת וושינגטון עובדים בימים אלה על עדשת מגע שיספקו למי שירכיבו אותן תצוגה מוקרנת, כמו גרפיקה מרחפת בשדה הראייה. בדרך זאת יוכלו מרכיבי העדשות להוריד ישר על העין את כל המידע מהטלפון, מהמחשב, או מהנגן הנייד שלהם. המתקן עצמו דורש מעט מאוד חשמל ויקבל את הכוח הנחוץ לפעולתו ממשדר רדיו חיצוני. האבטיפוס מנוסה כרגע על ארנבים והציפייה היא שכבר בשנים הקרובות ייצאו יישומים מסחריים ראשונים.

למאמר המקורי

קוצבי לב ומכשירי ניטור נוספים מלווים אותנו כבר שנים רבות. באחרונה החלו להוסיף למכשירים אלה יכולת תקשורת אלחוטית, אשר מאפשרת לשדר למתקן פקודות מרחוק בלי צורך בטיפולים חודרניים לכוונון הקוצב. אפשר אפילו לשדר חשמל אל הסוללה דרך העור. אך אליה וקוץ בה – מומחי אבטחה מזהירים כי התקשורת החיצונית חושפת את הקוצבים המשוכללים לפריצה. האקרים יכולים לדלות בקלות רבה מידע אישי מן המחשב המוטמע בלב האנושי, לרוקן את הסוללות מרחוק או לגרום למכשיר לפעול בדרכים שלא תוכננו, שעלולות לגרום נזק למשתמש. בשוויץ, למזלנו, כבר שוקדים על פתרונות לנושא. הרעיון הנוכחי: חיישן על-קולי שימדוד את מרחק מן היחידה המנסה להתקשר עם המתקן המושתל, ויאשר גישה רק למי שנמצא במרחק קרוב למגע ישיר.

לפרטים נוספים

רק לאחרונה יצאה למסכים מסכת האסונות הגרנדיוזית החדשה של רוברט אמריך. בסרט "2012" פוקדים שלל אסונות את כדור הארץ בגלל שילוב מוזר של נסיבות הרשומות, כנראה בכוכבים.

כעת מתברר שהסרט, שניחוח הגרפיקה הממוחשבת וחוסר ההגיון הפיזיקלי ניסף ממנו למרחק, הצליח להבהיל לא מעט צופים, המצפים אמת ובתמים לסוף העולם המתקרב. למענם פתחה נאס"א במתקפת נגד, תחת פיקוחו של מדען החלל דיוויד מוריסון, שאחראי על סדרת "שאל את האסטרוביולוג". מוריסון הכריז על מלחמה נגד הבורות ושוקד להסביר את כל הטעויות, ההטעיות והמתיחות הסובבות סביב התאריך האימתני "2012". כדאי להתעדכן.

לפרטים נוספים

שאלות ותשובות

וידאו הסבר קצר

וכאן גם יש הסבר

לדיון בפורום אורט

בספרו Saturn's Race הציג לארי ניבן הציג מתקן בשם Napcap, קופסאות המוצבות בשדות תעופה עבור נוסעים נטולי שינה. הקופסה היא בגודלו של חדר זעיר, עם מיטה, שולחן, שטח אחסון, נקודת רשת אלחוטית וחשמל להטענת מכשירים. המבנים, מתכנונם של קבוצת ארכיטקטים רוסים, ניתנים להשכרה לטווחי זמן שנעים בין 15 דקות ועד כמה שעות ונראים פתרון מושלם לטעינת המצברים בזמן ההמתנה לטיסה המקשרת. איך לא חשבו על זה קודם?

למאמר המלא

אדם במינאפוליס-סנט פול החליט לדבר אל בנו אך ורק קלינגונית בשלוש השנים הראשונות לחייו. ד'ארמונד ספירס, פרופסור לבלשנות חישובית, החליט לבדוק האם דפוסי הלימוד של קלינגונית יהיו שונים מדפוס הלימוד של שפות אנושיות ולכן עשה את הניסוי הזה בבנו. הוא הפסיק את הניסוי כשבנו הגיע לגיל 3, לא נאמר מדוע.
אה, וספירס טוען שהוא אינו חובב מסע בין כוכבים.

למאמר המקורי

פיליפ ק' דיק חשב על הרעיון בספרו Dr. Futurity, קרן לנדסמן חידשה אותו בסיפורה "בלדה לחובש" – עכשיו זו מציאות.  רופאה אוסטרלית פיתחה ערכה בגודל של תיבת תכשיטים שמאפשרת להשתיל עור באמצעות תרסיס. הערכה, הנקראת ReCell, ועובדת באופן הבא: קחו פגוע כוויות אחד לחדר הניתוח; קחו ממנו כארבעה סנטימטרים של עור, כמה שיותר קרוב לאזור הכוויה; הכניסו את העור לערכה, שבה ישתלב עם התמיסה המובנית ויהפוך לתרסיס של תאי גזע של העור; רססו את התמיסה על אזור הכוויה, שיכול להיות גדול עד פי 80 מטלאי העור שהוצא. הגישו קר.

למאמר המקורי

"מציאות מוגברת" מגלמת את הרעיון להדביק שכבות מידע נוספות על פני תפיסת המציאות הרגילה, חצי צעד בין מציאות רגילה למציאות מלאכותית – מעין חץ צבעוני בשדה הראייה שמצביע על אובייקטים מעניינים. באחרונה הוציא המגזין "אסקווייר" גיליון של מציאות מוגברת. על גבי הגיליון מופיע סימן מיוחד הנקרא על ידי תוכנה שיש להוריד מאתר כתב העת. בעזרת מצלמת מחשב, התוכנה קוראת את העיתון ומציגה לצידו את החומר הנוסף, כגון קטעי וידאו קצרים או מצגת תמונות זורמת.

נכון להיום אין עדיין תצוגות מלאכותיות שלמות המדביקות מידע נוסף לכל עצם במציאות. מה שיש הוא תוכנות ניווט במציאות מוגברת, כרטיסי ביקור במציאות מוגברת ועכשיו גם עיתון נייר גדול ונחשב במציאות מוגברת, כך שהטכנולוגיה הזאת עוד מבטיחה לנו רבות.

המאמר המקורי

ב-2030 יהיה מערך של תאים פוטו-וולטאים במסלול סביב כדור הארץ, שיצברו את קרני השמש בחלל, בלי הפרעות אטמוספריות, ימירו אותן לחשמל וישגרו אותו לכדור הארץ בקרן לייזר או במיקרוגלים. כך מבטיחה תוכנית רשמית של סוכנות החלל היפנית, משרד המדע ומשרד הכלכלה. הפרויקט, הקרוי "מערכת כוח סולארי בחלל" (SSPS), ייפתח בניסיונות בשיגור לוויינים יותר ויותר גדולים למערך סביב כדור הארץ במטרה להציב בסופו של דבר כמה קילומטרים רבועים של תאים במסלול קבוע, המסוגלים לייצר כגיגה-וואט של חשמל – סדר גודל של כור גרעיני בינוני. העלות של האנרגיה הנקייה הזאת: שמונה ין בלבד לקילוואט שעה, שישית ממחירו הנוכחי של חשמל בארץ השמש העולה.

העבודה על התוכנית החלה כבר בשלהי שנות התשעים, ועד כה הצטרפו אליה כמה מתאגידי הטכנולוגיה הגדולים ביותר ביפן, ביניהם מיצובישי, נק, פוג'יטסו ושארפ. אולי מישהו שם היה צריך לשחק לפני קצת פחות מעשור במשחק  "SimCity 2000" ולהיזכר באזהרה שצורפה לתחנת הכוח המקבילה שם: "השפעותיה של קרן מיקרוגל שהחטיאה אינן ידועות כרגע".

המאמר המקורי

מדפסות תלת ממדיות קיימות כבר כמה שנים ויודעות להפוך שרטוטים לחפצי פלסטיק תלת-ממדיים. ה-Electron Beam Freeform Fabrication, או בקיצור EBF3, הוא מדפסת שיודעת לעשות בדיוק אותו דבר, אבל עם חלקי מתכת. קרן אלקטרונים מתיכה מתכות ובונה אותן מחדש שכבה אחרי שכבה. ה-3EBF מסוגל להרכיב עצמים במדויק ובמינימום טעויות, אפילו בחלל.

המכשיר הוא בגודל של מזוודה ועובד יופי. כל מה שצריך זה עוד קצת מימון ומקום באחת ממשימות המעבורת הבאות ו… "ארל גריי אחד חם?"

המאמר המקורי