כנס מאורות 2013, חמישה בדצמבר, ירושלים - עיר
B-2

בעיני המתבונן / דורית תמיר

הייתה עיר, ולעיר לא היה שם. היא נקראה בפי כולם 'העיר' משום שלא היו ערים אחרות מלבדה. היא הייתה יחידה ומיוחדת, מרכז הארץ, ויש שאמרו מרכז העולם כולו; שליטת הממלכה, מעוזם של הגברים.

העיר נבנתה בלועו של הר געש כבוי. את קירותיו הגבוהים, ששימשו לעיר כחומה טבעית, החליקו הלבה והזמן עד שלא נותרו בהם זיזים או חרכים כלשהם לאחיזה. הכניסה אל העיר, הכניסה היחידה, נחפרה במורדו הצפוני של ההר. הייתה זו מנהרה ארוכה ומפותלת, מלאה בהסתעפויות שהובילו אך למוות במבואות סתומים. חמישה שערי ברזל כבדים חצצו בין העיר ובין העולם שבחוץ. אלו היו סגורים ולא נפתחו שלא לצורך.

רחובות מרוצפים באבן חלקה, בוהקת, רישתו את העיר, משובצים באבני חן יקרות שהועלו אליה כמנחה. בנייניה היו נמוכים, לא מתנשאים מעל לקומה אחת, אך את מה שחסרו בגודל השלימו שבעתיים בפאר. הספרייה הגדולה שלה, שלא הייתה כמותה בכל הממלכות, הייתה גדושה בספרים שהציגו לראווה את מיטב האדריכלות של חמשת העולמות, ובנייני העיר האפילו על אותו מיטב. בין אם היו עשויים בנייני העיר לבנים חמות או שיש חלק, מבני עולמות אחרים כמו קדו לפניהם. אור מועט בלבד חדר דרך לוע ההר, ואף-על-פי-כן השתרעו בין הבניינים גנים רחבי ידיים שהצמחייה בהם שגשגה, שכן העיר מעולם לא הייתה חשוכה באמת. ביום פעם בה בעוצמה אורם של אלפי פנסים גדולים, נסתרים, ובלילה הפך האור לנצנוץ שבו התקנא אור הכוכבים, אור רך שהשרה שלווה על הצועדים בגנים וברחובות.

ספריות העיר, שש עשרה במספר, היו מלאות בספרי אמנות ופילוסופיה, היסטוריה ומדעים, ויושבי העיר, מלומדים ורחבי אופקים, היו ידועים בתבונתם הרבה. מדי שלושה מחזורים הם בחרו מתוכם את בניהם הטובים ביותר ואלו ישבו במועצה שדנה וקבעה את גורל הממלכה. מדי תקופה היו מובאים לפני המועצה דיווחים על המתרחש בחוץ, ולאחר ששקלו אותם חברי המועצה, דנו בהם, והחליטו בשום שכל, היו יוצאים מלפניה צווים שנועדו להביא סדר לעולם. בזכות עצותיה, כך דווח למועצה פעם אחר פעם, שגשגה הארץ כולה.

גם שתי אוניברסיטאות היו בעיר, מכללה גבוהה לאמנות, עשרות אולמות ספורט ובתי בידור. כשלא עסקו בלימוד, הגות או דיון והכרעה בעניינים שברומו של עולם, טיפחו יושבי העיר את גופם באימונים, ורבים מהם נטלו חלק בתחרויות שהתקיימו פעמים אחדות במהלך כל מחזור. שהרי נפש בריאה בגוף בריא, כפי שאמרו הנבונים. המצטיינים בתחרויות זכו לכך ששמם יתנוסס על כרזת המשי הגדולה שכיסתה מחצית מבניין המועצה, ובכך אף גדלו סיכוייהם לשבת באותו הבניין כחברים מן המניין. לא היה דבר אהוב על תושבי העיר מן הציד בשדות ובחורשים שסביבה, משום שמעולם לא יכולת לדעת איזה בעל חיים תעלה בכפך. נדמה היה שאין קץ למגוון החיות ששוטטו באותם אפרים.

עתותיהם של תושבי העיר היו בידיהם לעסוק בהגות ובשעשועים, שכן היו מי שדאגו לכל צורכיהם. נשים לא התגוררו בעיר, שהרי לא היה זה מן התבונה להסיח את דעת הגברים, אבל הן עבדו בה בכל שעות היממה ודאגו לצרכי הגברים מגדול ועד קטן. בימים הן ניקו את הרחובות והבתים, טיפחו את הגינות, בישלו מטעמים והתקינו בגדים נאים, ובשעות הלילה סיפקו את צורכי הגברים ועינגו אותם. ובמעשה האהבה כבמעשה הציד, מעולם לא יכול אדם לדעת איזו אישה תעלה בגורלו. אך לעולם היא השביעה את רצונו, את האש בחזו ובחלציו.

ומשנולד תינוק זכר בעיר, הובא בברית הגברים. מילדות חונך, גודל טופח כאחד מהבכירים, שליטי חמשת העולמות. הספריות, הגנים, האוניברסיטאות, מגרשי הספורט, כולם עמדו לשירות הילדים, וגברי העיר כולם עמלו להכשרתם. הגברים לא הטריחו עצמם לברר מה עלה בגורל הבנות שהולידו.

דבר לא חסר לגברים שישבו בעיר. הם היו שליטי הארץ, שליטי העולם, ואם חסר דבר מה, אם עלו בנפשם גחמה או רצון פתאום, היה להם רק לומר לאחת הנשים העמלניות ומיד נמלא החסר.

.

"צריך להזמין עוד קמח למכלאה," אמרה ילנה, אישה עמלנית, לממונה עליה. "והפעם כדאי להעשיר אותו ביסודות קורט. אסקיה מתלוננת לאחרונה על איכות הזרע."

"כל היסודות שבעולם לא יעזרו," השיבה הממונה. "המבוגרים מתעקשים להזריע כל אישה שנכנסת ומרחיקים את הצעירים. אין ברֵרה. שוב הגיע הזמן לערוך דילול."

ילנה נאנחה. "שפעת? מגפה? כל דילול כרוך בכל כך הרבה עבודה. מילא. ותזמיני גם חזירי בר, פראיים במיוחד. המלאי הקודם נגמר." היא הרימה ראש, חיוך קלוש הופיע על שפתיה. "אולי, אם יהיה לנו קצת מזל נאבד חלק מהם בתאונת ציד."

דורית תמיר – מסטרנטית לספרות ומנסה לארגן את העולם סביבה.

תגובות

  1. מאת ורדה מייזל:

    סיפור מעניין מעורר תחושה כבדה של מועקה והרהורים לגבי ההבדלים המגדריים בין נשים וגברים.
    רצוי אולי לפתח מעט את הדמויות הנשיות ומקומן במערך הכללי, לטעמי זה נותר מעורפל והסיום אולי הופך את הקערה על פיה…?)
    מעניין!

כתיבת תגובה