מקורננים / יעל פורמן

מכוניות פועלי ההארצה חלפו בכביש לכיוון קצה המושבה. סהר הביטה אחריהן. הייתה תקופה שגם היא עבדה איתם, התקופה האיומה בחייה. כשסיימה את התיכון היא לא מצאה עבודה, וכעבור חודש קיבלה זימון להתייצב בלשכת ההארצה. אין מובטלים במושבת תלמיה. מי שלא מוצא עבודה הולך לעבוד בהארצה. במשך שלושה חודשים היא צעדה אחרי מכונות העקירה, תלשה מהשורש צמחים חייזריים מפיצי גז רעיל שהמכונות החמיצו, השתחלה בין סכיני ענק כדי לחלץ צמחים שנתקעו ביניהם. שעות של עבודה פיזית, בחום רב ובחליפה אטומה, ובבידוד כמעט מוחלט כיוון ששאון המכונות לא אפשר שיחה.

המכוניות נעלמו בעיקול הכביש וסהר המשיכה בדרכה. כשהתקבלה לעבודה בחוות המקורננים, חשה כאילו זכתה בכרטיס טיסה לכדור הארץ. אמנם במחצית מהמשכורת שקיבלה בהארצה, וזו הייתה עבודת ניקיון שכללה איסוף צואה, אך האוויר התאים לנשימה, בלי חליפה, עם אנשים לדבר איתם ומקורננים חמודים לטפל בהם. היא תעדיף לישון בתאים של המקורננים ולאכול את השאריות שלהם מאשר לחזור לעבוד בהארצה. היא אפילו הייתה מעדיפה לשבת בכלא מאשר לעבוד בהארצה – אילולא אסירי תלמיה המעטים מאוד עבדו בהארצה גם הם.

כשנכנסה לחווה היא נופפה לחדיג'ה המזכירה לשלום והעבירה את אצבעה בקורא הנוכחות.

"סהר," קראה ריאן הווטרינרית והתקרבה בצעדים מהירים.

"כן?" שאלה סהר.

"טוב שבאת," אמרה ריאן. "לוסיין חולה, והייתה לנו לידה בבוקר ולא היה מי שינקה. מטונף שם כבר שעות, ויש לי עוד אחת עם צירים מתקדמים."

"יכולתן להודיע לי," מלמלה סהר, שהייתה שמחה להגיע מוקדם יותר ולעבוד שעות נוספות. עוד כסף למשכורת. היא התלבשה בבגדי העבודה, לקחה את עגלת הניקוי והלכה לחדר הלידה המטונף בדם. היא קרצפה את המיטה והרצפה המגואלות בדם שכבר התייבש, בזמן שריאן עמדה בחוץ עם המקורננת ההרה וניסתה להקל על כאבי הצירים שלה.

כשסיימה הלכה לנקות את חצר הילדים, גרפה את החול למקרה שהם עשו בו את צרכיהם בבוקר וטאטאה את הלכלוך מהאספלט.

כשסיימה פתח ויקטור, הבוס, את מתחם הילדים לחצר. המקורננים הקטנים רצו החוצה בשמחה השקטה של יצורים חסרי מיתרי קול. הם נראו כבני אדם נמוכים במיוחד, עם קרניים קטנות צומחות מראשם. סהר אהבה לשחק איתם. אחת מהם שילבה את זרתותיה – הסימן של "לשחק", אבל לסהר לא היה פנאי לזה.

"אני מצטערת, אין לי זמן היום," אמרה והניעה את כף ידה לשמאל ואז בחזרה לימין לאות "לא". כשהחלה לעבוד במקום הסבירו לה שיש להם אינטליגנציה של קופים, אבל סהר כבר נוכחה שהם קלטו מעט דיבור אנושי, והיא הצליחה לתקשר איתם באמצעות סימנים פשוטים. כשנכנסה לנקות את מתחם השינה שלהם ראתה צלחות ריקות מכוסות פירורים דביקים. סהר נאנחה ואספה אותן למדיח. סנג'ו הטבח היה צריך לעשות את זה! הוא ידע שאם לוסיין חולה איש לא יאסוף את הצלחות. לבסוף חזרה למתחם הילדים כדי להמשיך בעבודה.

"סהר," ויקטור סימן לה לבוא אליו. הוא היה גבר מגודל עם זקן סמיך ארוך ומאיים.

"את יודעת לנהוג ברכב שטח עם ציוד ראיית לילה?" שאל ויקטור.

סהר התגברה על הבהלה הקבועה שאחזה בה כשוויקטור דיבר אליה. הוא תמיד היה בוס הוגן. לא הייתה לה שום סיבה לפחד ממנו. אבל משהו במראה שלו, אולי בקולו העמוק, תמיד הרתיע אותה. מרגע שראתה אותו לראשונה דימתה לעצמה שבאישון לילה הזקן הזה שלו קם לתחייה, מתנתק מבעליו ויוצא לחנוק אנשים תמימים ברחוב.

"למדנו את זה בבית ספר," אמרה סהר, "אבל לא תרגלתי מאז העבודה בהארצה במשמרות לילה."

"ואת איתנו כבר שלוש שנים," מלמל ויקטור. הוא נעץ בה מבט חודר, וגירד את ראשו. סהר תהתה אם זה כי הוא שוקל לפטר את העובדת שלו ולשלוח אותה לרחוב ללא פיצויים או רוצה לרצוח אותה ולקבור אותה עמוק באדמה. הכול בדמיון, היא שיננה לעצמה. זה רק הזקן שלו שמפחיד אותה כל כך.

"תכננו לצאת היום בערב," אמר, "אבל –"

"לוסיין חולה," אמרה סהר. היא ידעה שהגברים בחווה יצאו לפעמים יחד בערבים ברכב השטח של החווה, כשלוסיין מאחורי ההגה. ועכשיו הוא שואל אם היא יודעת לנהוג.

"אתם צריכים מחליף?" שאלה.

"רוצה? זה ייחשב לך שעות עבודה ותקבלי בונוס."

"לאן אתם נוסעים?"

"לחפש מקורננים שברחו."

סהר נרתעה. "אבל אמרת לי שהם מתחבאים בג'ונגל."

הג'ונגל בשולי המושבה היה פעם חורש קטן שהמתיישבים הראשונים בתלמיה נטעו בפאתי המושבה כדי לראות אם העצים הארציים ידחקו את הצמחים החייזריים מרעילי האוויר בכוחות עצמם ללא שימוש במכונות העקירה הקשות לתפעול. אלא שהניסוי הצליח הרבה מעל המשוער: העצים המהונדסים והלא מהונדסים עברו מוטציות בגלל המפגש עם הקרקע של כוכב הלכת, גדלו פרא מעבר לכל תחזית ויצרו ג'ונגל צפוף וסבוך. הם דחקו ביעילות רבה את הצמחים החייזריים. בכל שנה גדל שטח הג'ונגל לתוך השממה החייזרית, נגס בה והגדיל את השטח עם האוויר הטוב. אך השטח שהג'ונגל השתלט עליו נותר לא מנוצל – העצים הכבירים היו גדולים מדי לעקירה, ובני האדם לא יכלו לחיות ביניהם. למעשה, איש לא נכנס אל תוך הג'ונגל. היו בו מפלצות, אנשים אמרו, חייזרים אוכלי אדם שהתחבאו בו וטרפו את כל מי שהעז ונכנס.

"אין מה לפחד מהג'ונגל," אמר ויקטור, כאילו בתשובה למחשבותיה. "וממילא לא ניכנס ממש לתוכו – הרכב לא עובר שם. המקורננים מתחבאים בשוליים ומגיחים החוצה מדי פעם. השקענו בהם ואני לא רוצה לוותר על הקרניים."

החווה הייתה מלאה, אבל סהר הבינה למה ויקטור לא רוצה לוותר על הכנסה. את הקרניים שנשרו בחווה ויקטור מכר לחברות תרופות, שהכינו מהן תכשירים שאפשרו מסעות ארוכים במיקרו כבידה ללא נזקים בריאותיים. הוא לא יכול להרוויח מקרניים שנושרות ביער. אבל לנסוע לבד ברכב הרחק מבתי המושבה עם שלושה גברים גדולים וחזקים? היא אמנם הכירה את שלושתם כבר שלוש שנים, אבל הם הכירו זה את זה זמן רב יותר. רעד עבר בה לרגע.

"את רוצה? אנחנו יכולים גם בשלושה, אבל יותר נוח לנו שיש נהג שנשאר עם הרכב ויכול להתקדם אלינו אם לכדנו מקורנן רחוק מדי."

אם הם היו רוצים לעשות לה משהו, היו שפע הזדמנויות בחווה עד היום, אמרה סהר לעצמה.

"זה ישתלם לך," אמר ויקטור.

~~~~~

היא נהגה ברכב השטח לכיוון הג'ונגל. בהתחלה בזהירות כדי להיזכר, אך תוך דקות צברה ביטחון כדי להאיץ. ויקטור במושב לידה. סנג'ו הטבח חום העור ופרננדו איש האחזקה של החווה ישבו במושב מאחוריה.

"ניסע לאורך שולי הג'ונגל," ויקטור הנחה אותה. "אני אעקוב אחרי גלאי החום. כשאגלה משהו אגיד לך לעצור ושלושתנו נצא החוצה ללכוד אותו. את תישארי ברכב. תאזיני לקשר למקרה שנרצה שתבואי אלינו."

"כן, בוס," אמרה סהר.

הם המשיכו לנסוע. כשהתקרבו לג'ונגל הורה לה ויקטור לפנות שמאלה ולנסוע לאורך השוליים. הרכב היטלטל על הקרקע הסלעית.

"מה אם החייזרים יֵצאו אלינו?" שאלה סהר.

"אין בג'ונגל חייזרים," אמר ויקטור, אבל ידו השמאלית שאחזה בגלאי החום רעדה מעט.

"כולם אומרים שיש."

"אומרים גם שחתולים מהונדסים מביאים מזל רע. אז אומרים."

נכון. אמא שלה אמרה את זה כשסהר רצתה לאמץ חתול מהונדס. היא עבדה כספרנית ואמרה שקראה את זה בספר. אמא האמינה להרבה דברים שהיו כתובים בספרים.

"בג'ונגל יש אוויר טוב," אמר ויקטור. "אילו היו חייזרים על תלמיה, הם היו מותאמים לאוויר הרעיל שמפיצים הצמחים המקומיים. הם לא היו יכולים לחיות בג'ונגל."

גם זה היה נכון. סהר התביישה שלא חשבה על זה בעצמה.

"כשבני האדם באו לפה, לא היו כאן חיים מפותחים יותר מצמחים," אמר פרננדו מאחור.

"אז למה כולם אומרים שיש שם חייזרים?" תהתה סהר.

"ממתי אנשים מקלקלים שמועות טובות עם עובדות?" שאל פרננדו.

"יש שם יצורים," אמר ויקטור. "הג'ונגל סבוך, וקשה לראות בו למרחק. חוץ מהמקורננים ברחו לשם גם חיות מחמד מהונדסות, ויכול להיות שחלקן עברו מוטציות. אף אחד שנכנס לשם ויצא לא ראה שום דבר מסוכן, אבל אנחנו לא יודעים מה פגע באלה שלא חזרו."

"נכנסת לשם פעם?" שאלה סהר.

"פעם אחת, לפני כמה שנים," אמר ויקטור.

"ו…?"

"רציתי לראות אם אמצא קרניים שנשרו," אמר ויקטור. "הרי מחזורי הצמיחה והנשירה של הקרניים לא משתנים רק כי המקורננים ברחו מהחווה."

"אז במקום ללכוד אותם ולהחזיר אותם לחווה, רצית לאסוף קרניים מהאדמה?" שאלה סהר.

"כן, יותר פשוט," אמר ויקטור. "הסתובבתי קצת. אפילו מצאתי קרן אחת שצמחו עליה פטריות אבל עדיין הייתה במצב טוב. ואז היה רעש נורא והעצים התחילו לזוז כאילו משהו ענקי מנסה לעבור ביניהם, ואגוזים גדולים עפו וכמעט פגעו בי. ברחתי משם. לא רציתי להיות כמו אלה שלא חזרו."

סהר נרעדה. ויקטור, הגדול והמפחיד, פחד בעצמו. היא התרכזה בנהיגה, עם משקפי ראיית הלילה על עיניה ואורות האולטרה סגול מתריעים בפניה על מכשולים.

"אני רואה משהו," אמר ויקטור, "עצרי!"

סהר האטה ועצרה את הרכב. שלושת הגברים יצאו והיא נותרה לבדה. מימין ראתה את עצי הג'ונגל הצומחים פרא כמו חומה גבוהה. משהו זז. סהר פתחה חלון, והאירה דרכו בפנס אולטרה. מקורנן עמד בין העצים. גובהו כמטר ושלושים. הוא נראה לה כבן חמש-עשרה, בוגר. קרניו המעוגלות היו קטנות וחדשות, כנראה מחזור הגדילה הרביעי שלהן. הוא הניח יד אחת על הגזע הסמוך וצפה ברכב לאור הירח. מעניין אם הוא מכיר את הסימנים שבאמצעותם היא תקשרה עם המקורננים שבחווה. אולי אם תצא היא תצליח לשכנע אותו להיכנס למכונית ותפתיע את ויקטור? אבל הוא אמר לה להישאר ברכב עד שתקבל הוראה אחרת. המקורנן המשיך להביט ברכב בעניין, אולי לא מודע לכך שצופים בו. הם נראו אנושיים בסך הכול, למעט הקרניים. ללא ציוד ראיית לילה הוא לא יכול לראות את אור הפנס שהיא כיוונה ישר אליו. שריריו נראו חזקים בהרבה מאלה של המקורננים בחווה. היא אמנם גדולה ממנו, אך ייתכן שהוא חזק ממנה. סהר הניחה יד על ידית הדלת אך היססה. האם זה יהיה לטובתו לחזור לחווה? הוא לא נראה מורעב. כנראה מסתדר בכוחות עצמו במקום הנורא הזה, ולא זקוק לחיקה הבטוח של החווה.

ראשו של המקורנן פנה, והוא זינק במעלה העץ במהירות שהפתיעה את סהר. היא יצאה מהמכונית וניסתה להאיר בפנס האולטרה כדי למצוא אותו. היא ראתה רק עלים וענפים. לאן הוא נעלם?

צלילי ריצה ורשרוש ענפים משכו את תשומת ליבה. מקורננת פרצה מבין העצים ונעצרה למראה הרכב. פרננדו הגיע מיד אחריה, כיוון אקדח הלם וירה. המקורננת נפלה על פניה, שריריה משותקים. סהר מיהרה להוציא את תיק העזרה הראשונה.

"היא נפגעה?" שאלה. ויקטור וסנג'ו הגיעו גם הם. פרננדו הפך את המקורננת ההמומה על גבה. סהר האירה עליה בפנס האולטרה. זרזיף קטן של דם זב מאפה, אבל לא נראה שהיא נפגעה מעבר לזה. קרניה היו גדולות ויפות, על סף נשירה. בת שלוש-עשרה לכל היותר.

"הקרניים בשלות, מצוין," אמר ויקטור. הן ינשרו בחווה, חשבה סהר, והם יוכלו לאסוף אותן ולמכור לחברות התרופות, להועיל למין האנושי. ולכן היא צריכה לנסות לשכנע גם את המקורנן שברח לראש העץ לבוא איתם. סנג'ו הוציא מהחגורה שלו מכשיר עם טבעת מרופדת והתכופף.

סהר החוותה כלפי מעלה ואמרה, "יש עוד מקור-" היא השתתקה כשסנג'ו השחיל את הטבעת מסביב לאחת הקרניים של המקורננת ההמומה, והידק אותה סביב בסיס הקרן. ויקטור דרך על ראשה של המקורננת. סנג'ו לחץ על כפתור ואור אדמדם הופיע מסביב לבסיס הקרן, נראה כמו לייזר טבעתי ממוקד. לחיתוך? האור נעלם.

"מה אתם עושים?" שאלה סהר.

סנג'ו הניע את הטבעת שלו מצד לצד כמו רופא שיניים שעוקר שן, כשוויקטור מייצב את ראש המקורננת ברגלו. פניה התעוותו בכאב אותו לא יכלה לבטא, שהרי לא היו להם מיתרי קול. סהר הידקה את ידה סביב תיק העזרה הראשונה ומעכה אותו.

"מה…" פלטה המומה כאילו גם בה ירו באקדח ההלם.

פרננדו אמר, "זה מתקן לעקירת קרניים."

"אבל למה?" שאלה סהר, "הן עוד מעט ינשרו מעצמן."

"בדיוק, תפסנו אותה בול בזמן," אמר ויקטור.

"עם המכשיר הזה מוציאים גם את השורש," אמר פרננדו. "הוא שווה הון."

סנג'ו הזדקף ובידו קרן נוטפת דם, דם שזב על פניה של המקורננת, לתוך החור הפעור בגולגולתה. הוא שחרר את הטבעת והושיט את השלל לפרננדו, עצם קשתית חלקה, שצידה השמן רטוב ונפוח הרבה יותר לעומת קרניים שנשרו מעצמן. ריאן הסבירה לה פעם על מבנה הקרניים של המקורננים. השורש היה חלק מהגולגולת, הקיפו אותו כלי דם גדולים, כלי דם שנפרצו.

"אתם הורגים אותה!" אמרה סהר.

סנג'ו הידק את הטבעת סביב הקרן השנייה.

"אין דרך אחרת לעקור קרניים," אמר, והחל לטלטל גם את הקרן הזו.

"חשבתי שאנחנו רוצים להביא את הבורחים בחזרה לחווה," אמרה סהר.

"החווה מלאה," אמר ויקטור. "אין שם מקום לעוד מקורננים. ואני לא חושב שזאת ברחה. אני חושב שהיא נולדה בג'ונגל."

סהר בהתה המומה במחזה. סנג'ו הזדקף ובידו הקרן המדממת השנייה. הדם פעפע משני החורים בזרם חזק, מילא את שקערוריות עיניה, זלג על האדמה ונקווה לשלולית.

"חזרה למכונית," הורה ויקטור. סהר נכנסה פנימה והחזירה את תיק העזרה הראשונה למקומו. היא החליטה לא לספר על המקורנן הנוסף. הקרניים שלו אמנם צעירות, אבל אם הם רוצים את השורש אולי לא יהיה להם אכפת.

שלושת הגברים נכנסו למכונית גם הם. סנג'ו ופרננדו התעסקו מאחור עם הקרניים.

"סעי!" הורה ויקטור, ולחץ על מכשיר מעקב החום שלו.

"מהקרניים מכינים תרופות למיקרו כבידה. מה עושים עם השורש?" שאלה סהר, ולחצה על דוושת המהירות. המכונית נסעה שוב לאורך שולי הג'ונגל.

"סוג של סם," אמר ויקטור. "אני לא יודע בדיוק איזה סם, כי לא מוכרים אותו בתלמיה, אבל הקליינטים החוץ כוכביים שלי משלמים על השורש המון כסף. בלעדיו, החווה מחזיקה את עצמה אבל לא הרבה יותר מזה. השורשים שאנחנו אוספים במסעות האלה – זה מה שמאפשר לנו להרוויח היטב."

אבל זה לא חוקי, סהר כמעט אמרה, אבל עצרה את עצמה ברגע האחרון. מה ויקטור יעשה אם יחשוד שהיא עומדת לדווח עליו? הם הרגו את המקורננת מול עיניה כלאחר יד, הותירו אותה לדמם למוות מאחוריהם. מה הם מסוגלים לעשות לה?

"האנשים החשובים למעלה, הפוליטיקאים," ויקטור התיז את המילה האחרונה מפיו, "יש להם חוקים ותקנות. אסור לצופף את המקורננים יותר מדי. מותר להשתמש רק בקרניים שנשרו באופן טבעי. יש פיקוח על המחיר שאני יכול לגבות. בלי המוצר שלנו היה הרבה יותר מסובך לצאת למסעות ארוכים בחלל. אבל הם לא יכולים לוודא שאני ארוויח טוב על העבודה הקשה שלי בשבילם. לא! אז אין לי ברֵרה. אני צריך להתפרנס. בלי זה החווה תיסגר וכולנו נלך לעבוד בהארצה."

סהר נרעדה.

"עצרי!"

סהר עצרה את הרכב, ושלושת הגברים שוב זינקו ממנו החוצה. סהר נותרה במקומה, ידיה לופתות את הגה המכונית. מוחה קפא. הם הולכים לרצוח עוד מקורנן. והיא לא יכולה לעשות שום דבר.

~~~~~

כשחזרו סוף-סוף לחווה היו בתיק של פרננדו שלושה זוגות קרניים.

"סהר," אמר ויקטור כשנפרד ממנה, "אף מילה לפיקוח, כן?"

"ברור שלא, בוס," אמרה סהר.

בבית הוריה כבר ישנו, והיא עמדה מתחת לזרם במקלחת עד שאזלה מכסת המים. היא לא הצליחה להירדם שעה ארוכה. כל פעם שעצמה את עיניה היא ראתה את פניה המעוותים מכאב של המקורננת, את סנג'ו עוקר את קרניה, את ויקטור דורך על ראשה ואת פרננדו בוחן את הקרן המגואלת בדם.

~~~~~

למחרת היא הגיעה לעבודה כבר בבוקר.

"באת מוקדם היום," אמרה חדיג'ה כשנכנסה פנימה. האם היא יודעת מה הבוס שלהם עושה ביער? תהתה סהר.

"הנחתי שלוסיין עוד חולה," אמרה.

"חולה מאוד," אישרה חדיג'ה.

רוב המתחם עוד היה מלוכלך מאתמול, וסהר שקעה בהברקת התאים. ריאן הייתה במתחם בני הנוער, ובדקה את אוזניה של מקורננת שכל הבוקר שפשפה אותן. האם היא יודעת על המתרחש בלילות רחוק מכאן? סהר הביטה בה כשטפטפה טיפות לאוזניים המודלקות. ריאן לא הייתה משתפת עם זה פעולה, סהר הייתה בטוחה. היא רופאה. אבל אולי היא מעלימה עין? בתא הסמוך פרננדו החליף נורה.

"באת לנקות?" שאל.

"כן," אמרה סהר.

"מצוין. מטונף פה," אמר פרננדו. סהר לא השיבה ושפכה מים על הרצפה. הם ניתזו על נעליו של פרננדו, שלא שם לב ויצא מהחדר. המקורננים בחדר זזו הצידה כדי שהיא תוכל לנקות. הם לא יודעים איזה מזל יש להם שהם בחווה ולא נרצחים בג'ונגל. כאן הפיקוח מגן עליהם. לפני שיצאה מהתא היא קירבה את ידה פעמיים לפיה – שאלה אם הם רעבים. הם סימנו שלא.

"סהר," קרא קולו הגס של ויקטור, וסהר הסתובבה בקפיצה.

"כן, בוס?" שאלה.

האיש הגדול בא אליה, צעדו כבד. הוא לבש את הבגדים מאתמול, אלה שבהם רצח את המקורננים, כנראה לא שם לב לנתז הדם על המכנס שלו.

"לוסיין עדיין חולה," אמר.

"לכן הקדמתי היום."

"טוב מאוד," אמר ויקטור, "תישארי כמה שצריך. תקבלי על זה שעות נוספות."

היא הנהנה.

"לוסיין ייעדר כנראה עוד כמה ימים. צריך להחליף אותו גם בעזרה לסנג'ו עם האוכל. תוכלי לבוא מחר מוקדם בבוקר?"

"כן, בוס."

"את מגלה יוזמה. זה מוצא חן בעיניי," אמר והמשיך במסדרון לכיוון מתחם הילדים.

"תודה, בוס," מלמלה סהר. היא הרגישה חלולה. היא ראתה שוב מול עיניה את טיפות הדם הנוטפות על פני המקורננת. הם השאירו אותה שם מאחור, עם הדם על פניה. היא נכנסה לתא הבא וקרצפה את הלכלוך מהרצפה בכוח כה רב עד שהמקורננים נעצו בה מבטים מופתעים. איש לא ניקה את המקורננת מאתמול. סהר שפכה עוד מי סבון, ירדה על ברכיה ושפשפה.

~~~~~

המפקחים באו מולה במסדרון, לבושים בחליפותיהם הלבנות עם ויקטור בראש. ביקורת פתע. מזל שקרצפה טוב כל כך אתמול.

"עצרי," קראה מפקחת בלונדינית. "תני לי לראות את האוכל."

סהר הניחה לה לבחון את המנות שסנג'ו נתן לה בשביל המקורננים. המפקחת רחרחה את תוכן קופסאות האוכל, נטלה דגימות לתוך מבחנה ואישרה להמשיך בחלוקה. שאר המפקחים התפעלו בינתיים מהניקיון.

היא צריכה לומר להם, חשבה סהר. למפקחים. הם יכולים לשים לזה סוף. היא רק צריכה למצוא זמן שבו הם לא עם ויקטור. היא חזרה לחלק את האוכל. כשסיימה ראתה את המפקחת הבלונדינית משוחחת עם ריאן וחדיג'ה על סידורי האבטחה של החווה. שני מפקחים גרפו חול בחצר כדי לוודא שהוא נקי. סהר שקלה לגשת אליהם, אך ראתה שפרננדו צובע את המשקופים בין מתחם הבוגרים לחצר לא הרחק מהם. איפה המפקחת הרביעית?

ההזדמנות הגיעה כשניקתה את המרפאה. ריאן עוד לא חזרה, והמפקחת הרביעית נכנסה לבדוק תאריכי תפוגה של תרופות. סהר רחצה את מיטת הטיפולים וניסתה לשכנע את עצמה לדבר. אם תחשוף את המתרחש, החווה תיסגר. היא תישאר בלי עבודה, ותצטרך לחזור להארצה. ובכל זאת…

היא פתחה את פיה, אך השתתקה לשמע קולות מבחוץ. היא חיכתה שיתרחקו. היא תספר למפקחת, תבקש ממנה הגנה.

היא פנתה כדי לעמוד מול המפקחת, אך נתקלה בדלי המים והפכה אותו. המפקחת נסוגה לאחור מהשלולית המתפשטת.

"אני מתנצלת," אמרה סהר ונחפזה לגרוף את המים.

"הכול בסדר, כבר סיימתי את הבדיקה כאן," אמרה המפקחת והלכה. סהר החמיצה את ההזדמנות.

~~~~~

למחרת באמצע העבודה ניגש אליה ויקטור וטפח על שכמה בכוח שכזה שכמעט העיף אותה על הרצפה.

"כל הכבוד," אמר, "התקבלת למשפחה!"

סהר בהתה בו, וחשה את עיניה מתרחבות. "מה?"

"לא הלשנת למפקחים. עברת את הבחינה. אפשר לסמוך עלייך. מעכשיו את חברה מלאה בצוות. תקבלי אחוז קבוע מהרווחים."

ויקטור הלך וסהר בהתה בגבו. איך הוא יודע שלא דיברה עם המפקחים? צמרמורת עברה בה. המפקחים יודעים, לפחות הארבעה שהיו כאן אתמול. לוויקטור יש כנראה רשת של משתפי פעולה. אחרת לא היה מצליח למכור שורשים לא חוקיים בלי להתגלות. ביקור המפקחים היה מבחן. אם הייתה מלשינה הם היו מדווחים לוויקטור. מי יודע מה הוא היה עושה לה?

סהר התיישבה על הרצפה הרטובה. היא לא ידעה כמה מהמפקחים עובדים עם ויקטור. אם היא לא יכולה לספר למפקחים, למי כן? למשטרה? מה אם לוויקטור יש חברים גם שם? למוכסים בנמל החלל? אולי הם בסוד העניין? למושלת? אולי היא בעד ענף הייצוא הזה? לעיתונאים? הם לא יגנו עליה מפניו.

יד נגעה בזרועה. היא נשאה את מבטה וראתה את אחד המקורננים, ילד בן חמש, מביט בה באלכסון. שתי קרניו הקטנות בלטו מראשו. אולי ויקטור מתכונן "לתת לו לברוח", אולי אפילו להביא אותו לג'ונגל בעצמו רק כדי שיוכל לצוד אותו אחר כך ולעקור את קרניו בלי לפגוע בהעמדת הפנים שהוא פועל במסגרת החוק? דמעות עלו בעיניה.

הילד נגע בפניה, ואז השיב אליו את אצבעו שנרטבה. הוא שילב את זרתותיו. לא, היא לא רצתה לשחק עכשיו. לא רצתה יותר לשחק לעולם.

"הם רוצחים את האחים שלך, ואני לא יכולה לעשות כלום," מלמלה סהר.

הילד התיישב לידה ונשען על זרועה. קרנו הימנית נלחצה כנגד כתפה.

~~~~~

בכל יום שעבר סהר שקעה עמוק יותר ויותר במועקה. לוסיין כבר חזר לעבודה והצטרף למסע הציד הבא. למחרת ויקטור סיפר לה שהם חזרו עם שני זוגות קרניים.

"בפעם הבאה את תבואי," הבטיח. סהר חייכה והעמידה פנים שהיא להוטה לבוא. היא חששה להתלונן אפילו באופן אנונימי. ויקטור ינחש את זהות המתלוננת. מי יודע למה מסוגל האדם שרוצח בדם קר מקורננים צעירים? מה הוא יעולל לה? להוריה? גם המשכורת היפה שקיבלה מאז לא עודדה אותה. נדמה היה לה שהשטרות חלקלקים מדם. היא החלה לעמוד בבקרים על גג ביתה, להביט אל האופק, אל מרחבי השממה הרעילים. אמה יצאה מהבית בדרכה לעבודה בספרייה, ואביה יצא עוד יותר מוקדם. נדמה היה לסהר שהשממה קוראת לה אליה, הצמחים החייזריים פולטי הגז, שהיא התאמצה כל כך לעקור פעם. הם יכולים להיות מפלט, דרך להפיץ את הסיפור, אולי לשנות משהו, בלי לסכן את משפחתה.

~~~~~

היא אספה ציוד ומים, מסכת חמצן כדי לא לאבד הכרה מהר מדי. את החליפה האטומה שלה השאירה בארון. היא תתקדם מהר יותר בלעדיה. היא הכינה כיסויים לנעליים כדי להשאיר פחות עקבות. על המכתב עבדה יומיים, סיפרה על מסע הציד, על מה שראתה, על דבריו של ויקטור, על חשדותיה שחלק מהמפקחים מושחתים. היא לא חשבה שהמכתב באמת ישנה משהו. הוריה אולי לא יעזו לפרסם אותו, אבל היא חייבת לנקות את מצפונה.

בערב היא יצא מביתה בפעם האחרונה ונסעה על האופניים של אביה עד לקצה הדרכים, שם האדמה הייתה רכה מדי לרכיבה. סהר חבשה את מסכת האוויר ויצאה אל השממה לאור פנס. הוריה יגלו את המכתב בבוקר. עד אז היא תצטרך ללכת לאיבוד.

~~~~~

היא השאירה עקבות ברורים בחול הרך, כשהלכה עם משקפי מגן לעיניה בין הצמחים החייזריים שהדיפו גז רעיל. אפשר היה לנשום מעט ממנו ובמינון נמוך, אבל לאורך זמן הוא היה קטלני. כשהגיעה לאזור טרשי טיפסה על הסלעים, התקדמה עד שנעליה התנקו ולא השאירו יותר עקבות. לאחר מכן כיסתה את נעליה בבד והמשיכה ללכת על הסלעים, עד שסטתה אל הג'ונגל מצד השממה שלו. זה לא הכיוון ההגיוני להגיע אליו. איש לא ישער שהיא שם.

כשהביטה אחורה עם הזריחה היא שמחה לגלות שלא השאירה כמעט סימנים. לא יהיה קל למצוא אותה.

עורה החל לצרוב. עצי הג'ונגל כבר נראו במרחק, קרובים מכפי שהראתה המפה. כל שנה הג'ונגל התקדם לתוך השממה, מאריץ בעצמו את הקרקע ודוחק את רגלי הצמחים הרעילים. מד האוויר הדאיג אותה. לא בטוח שיהיה לה מספיק אוויר כדי להגיע עד הג'ונגל. יהיה טיפשי למות באמת אחרי שטרחה כל כך על אשליית ההתאבדות.

גם המים שלה הלכו ואזלו. בג'ונגל בוודאי תמצא מים. הרי המקורננים חייבים לשתות. יש להם דנ"א אנושי, חשבה. מה שהם אוכלים ושותים יתאים גם לה.

הג'ונגל התקרב, אך המים שלה כבר אזלו ומכל האוויר הלך והתרוקן. סהר השליכה את כיסויי הנעליים המכבידים והלכה במסלול הישיר והמהיר ביותר. כשהחמצן אזל היא השליכה את המסכה ובלעה כדור שיאט את השפעת הגז. נותרו לה רק כמה שעות להגיע לתחום המוארץ.

החום הכביד עליה. הצמא וצריבת האוויר בגרונה הלכו והחמירו. היא התקשתה להרים את רגליה. היא הביטה לאחור אך לא ראתה מחפשים. איש לא יעלה על עקבותיה. היא המשיכה לגרור את עצמה לעבר העצים. רק עוד קצת, חשבה.

לאחר זמן שנדמה כנצח, היא כשלה אל בין עצי היער, משתעלת וחלשה. היא מעדה על שורש והמשיכה לזחול פנימה, להתרחק ככל האפשר מהצמחים הרעילים, אל חיקם המטהר של העצים הארצניים. היא זחלה בין השורשים, עד שהתקף שיעול חזק עצר אותה. היא הקיאה, ושכבה זמן מה עד שהרגישה שהיא מסוגלת לחזור לזחול. עוד התקף שיעול עז אחז בה, כאילו ריאותיה מנסות להיפלט מגופה. היא התנשמה והשתעלה, תהתה אם שאפה יותר מדי רעל. היא לא הצליחה יותר למשוך את עצמה הלאה. עדיף שתנוח כאן, בתקווה שהתקדמה מספיק. היא נשענה על עץ, פתחה את התרמיל ובלעה בגרון ניחר עוד כדור נוגד רעל. התרמיל נשמט מידה. הכרתה התערפלה.

~~~~~~

היא חשה מגע עדין בראשה והתנערה. סביבה כרעו כמה מקורננים ומקורננות שהביטו בה בסקרנות ובחשש. היא זיהתה שניים מהם – הם נעלמו במהלך השנה הראשונה שלה בחווה. לאחד מהם היו קרניים קטנות, בתחילתו של מחזור צמיחה חדש. לשני היו קרניים גדולות. הוא סימן מולה את סימן הירח, השם שלה. הוא זיהה אותה, זכר אותה. סהר הצמידה את שתי כפות ידיה, הסימן ל"שלום". עורה צרב וכשהביטה בו ראתה את האדמומיות והנפיחות שהשאיר בו הרעל. היא פתחה את התרמיל והוציאה את המשחה שהביאה. המקורנן סימן בידיו משהו שהיא לא הבינה. היא מרחה על עצמה משחה, בזמן שהמקורננים שוחחו ביניהם בתנועות ידיים מהירות שהיא לא הצליחה לעקוב אחריהן. ככל הנראה הם המשיכו לפתח בג'ונגל את שפת הסימנים שלהם, הרבה מעבר למה שהכירה מהחווה. היא תצטרך ללמוד לתקשר איתם. היא הוציאה את בקבוק המים הריק, ועשתה תנועה כאילו היא שותה. המקורנן שזכר אותה הנהן, לקח את הבקבוק, נתן אותו למקורננת וסימן לה משהו בידיו. היא נעלמה בין העצים עם הבקבוק.

המקורנן שוב סימן בידיו. היא זיהתה את הסימן של השם שלה ואת סיבוב המפרק של "מה?" הוא שואל מה היא עושה שם. היא לא ידעה מספיק מהסימנים כדי לענות. חלק מהמקורננים קלטו קצת דיבור אנושי. אולי השניים שבאו מהחווה עוד זוכרים?

"ויקטור," היא אמרה, גרונה ניחר.

שני המקורננים מהחווה נרתעו לאחור. הם זיהו את השם. המקורנן ששוחח איתה העווה את פניו. אולי הוא חושב שויקטור בעקבותיה?

"ויקטור רע," אמרה סהר, וסימנה באגודלה כלפי מטה.

המקורנן החזיק את אחת מקרניו, ביצע תנועת שליפה, וסימן באגודלו כלפי מטה גם הוא. סהר הנהנה. הם יודעים, יודעים שוויקטור הוא אויב.

"באתי להיות איתכם. לעזור," אמרה סהר, וניסתה לסמן בידיה את מה שאמרה. המקורנן סימן במהירות בידיו עבור האחרים.

המקורננת חזרה עם הבקבוק המלא במים, וסהר רוקנה אותו במהירות. ליתר ביטחון בלעה עוד כדור נוגד רעל. היא כבר החלה להרגיש טוב יותר.

המקורנן סימן בידיו. סהר בהתה בו. המקורנן הרים אגוז גדול מהרצפה, והשליך אותו על עץ. הוא סימן את מה שהיא חשבה עד כה שהוא "בוס". כנראה זה הסימן שלהם לתיאור ויקטור. אז הם השליכו עליו את האגוזים והבריחו אותו מעומק הג'ונגל. יש להם כבר מערכת הגנה כלשהי. הם היצורים שמפחידים את כולם. סהר חייכה. הם כבר מתמודדים עם המצב. ברגע שתִלְמד את שפת הסימנים המלאה שלהם, היא תוכל להדריך אותם כיצד להתמודד עם הטכנולוגיה האנושית. היא הביאה כלים וציוד, והיא תעשה כל מה שהיא יכולה כדי שוויקטור לא ישיג אפילו קרן אחת נוספת.

"אני אעזור," אמרה וסימנה. "לא לעקור קרניים," היא עשתה את תנועת העקירה שהמקורנן הדגים קודם, ואז סימנה "לא" נחרץ.

המקורנן הושיט לה יד. הוא לא פחד ממנה. אולי זכר אותה, אולי כי היא הייתה אחת והם רבים. סהר אחזה בידו החמימה וקמה על רגליה. המקורנן קם גם הוא ושילב את זרתותיו. לשחק? לא, הבינה סהר, מבחינתו זה לא לשחק. היא טעתה בפירוש הסימן. זה הסימן ל"חברים". היא שילבה את זרתותיה. מהיום גורלה יהיה קשור בשלהם.