הידעת?

עוד קצת על מילים ומוצאן ותפקידם חברתיים – גבירותיי ורבותיי, Lords & Ladies
כולנו יודעים מה הם לורדים – אדוני האחוזה. וליידיז הן גבירותיהם. אבל בחינה של מקור המילים מעידה על תפקיד חברתי אחר, בחברה שונה למדי.


המקור הגרמאני העתיק של המילה lord הוא hlafweard, מילה שפירושה "שומר הלחם" או "שומר כיכר הלחם".

באותה תקופה גבירתו של הלורד נקראה hlæfdige מילה שמשמעותה המילולית המקורית לא ברורה לחלוטין. החלק הראשון הוא בבירור half שפירושו "לחם" או "כיכר לחם". יש הטוענים שהחלק השני של המילה מקורו בסופו של דבר במילה העתיקה dæge, שפירושה הוא "זו שלשה את הבצק." יש לציין שמילונים רבים מטילים ספק באטימולוגיה זו, אבל אין הצעות רבות משכנעות אחרות.

בכל מקרה, קל לראות את המקור החקלאי העתיק, והתפקיד המוחשי מאוד, של ממלאי התפקיד שהפכו ברבות הימים לאדון וגברת האחוזה.


מוּלָא
הידעת?
בפינה זו ננסה להביא לכם מפעם לפעם מעט מידע מעניין על חברות וארגונים חברתיים עד למועד הכנס. נתחיל במשהו טיפה ארוך יותר – כמה מילים על מוּלָא.
אנחנו מכירים כיום את המילה מוּלָא כתואר לחכם דת או קדוש מוסלמי, אבל יש לה למעשה תפקיד חשוב בהיסטוריה של החברה המוסלמית. וכדי להבין אותו צריך לחזור לימים שלפני האסלאם.
החברה בחצי האי ערב הייתה חברה שבטית – כל אדם היה שייך לשבט ולבית אב בשבט. אדם שהסתפח לשבט חדש היה מכונה מַוְלָא – בן ברית או בן לוויה. בראשית הכיבושים של האסלאם מחוץ לחצי האי ערב זו הייתה גם הדרך שבה לא מוסלמים היו מתאסלמים. הם היו מתקבלים כבני לוויה, מַוָלי, של אחד השבטים הערבים המוסלמים וכך נכנסו לחברה המוסלמית. צורת התאסלמות זו לא הייתה ישימה למספרים הגדולים של מתאסלמים חדשים ככל שהכיבושים נמשכו, אבל השם נשאר ומתאסלמים חדשים, בעיקר בחלקים הפרסיים של האימפריה, נקראו מַוָלי.
המואלי היו שכבה חברתית בפני עצמה באימפריה המוסלמית הקדומה והם מילאו כמה תפקידים חשובים מאוד בהיסטוריה של האסלאם. בתקופת השלטון האומיי (750-661) הם חשו, בצדק, כאילו הערבים מזלזלים בהם ומתייחסים אליהם כמוסלמים סוג ב'. התסיסה בקרבם הקלה על העבאסים לגייס אותם לצדם, ולמואלי היה חלק גדול מאוד בניצחונם של העבאסים על האומיים ובעלייתם לשלטון בשנת 750.
התקוות של המואלי לשוויון לא התממשו במלואן לאחר הניצחון העבאסי, אבל בשלב זה המואלי החלו לשחק תפקיד חושב אחר בהתפתחות האסלאם. חלקם באו ממשפחות עשירות שהיו חלק מהאצולה של האימפריה הסאסאנית הפרסית, והם מצאו את מקומם בשירות האימפריה החדשה. הם הביאו אתם עושר תרבותי עצום – המסורות התרבויות העתיקות של פרס. דרך המואלי המסורות האלה חדרו לאסלאם, והיו חלק מן הפריחה העצומה של התרבות המוסלמית בימי הביניים.
במהלך המאות המשמעות המקורית של המילה מַוְלָא הלכה והשתנתה, ואיתה גם דרך ההגייה של המילה, וקיבלנו את המולא של ימינו.

הארגון ש(כמעט לא) ניצח את המחלה
בפגישה השנתית של ארגון הבריאות העולמי (WHO) בשנת 1980 הוכרז על הכחדתה של מחלת האבעבועות השחורות. שלוש שנים קודם, ב-1977, תועד המקרה האחרון הידוע של הידבקות טבעית במחלה. הדבר המדהים באמת – זה קרה רק 11 שנים לאחר שהארגון פתח במבצע להכחדתה. אבל זה כמעט לא קרה.


אבעבועות שחורות היא מחלה קשה שאין לה טיפול, והיא הורגת כשליש מכל מי שנדבקים בה. אז איך מכחידים מחלה שאין לה טיפול? מחסנים. הכחדת האבעבועות השחורות הייתה הדגמה נפלא של עקרון "חיסון העדר" – אם נחסן אנשים שאינם חולים, לא יהיו לווירוס מארחים והוא ימות בסופו של דבר. מכיוון שאנשים הם ה"מאחסנים" היחידים של אבעבועות שחורות, אם נחסל את המחלה בקרב בני אדם היא תחוסל כליל. אדוארד ג'נר הוכיח כבר בסוף המאה ה-18 את יעילות החיסון נגד האבעבועות השחורות, אבל כדי להכחיד את המחלה היה צורך בארגון שיכול לפעול בעולם כולו.

למרות קריאות לפרויקט כזה מאז סוף שנות ה-50 של המאה הקודמת, רק ב-1966 הוחלט להקים ולתקצב "יחידת הכחדת האבעבועות השחורות" ויחידה נוספת שתנטר התפרצויות של המחלה. זה לא הלך בקלות. התקציב הדרוש היה גדול מאוד (ביחס לאותו הזמן) והמדינות העשירות יותר – שמחד היו אמורות לשלם את רוב הכסף ומאידך היו נקיות יחסית מהמחלה בזכות תכניות חיסון מקומיות – לא ששו לרעיון. התקציב הגדול גם דרש ששני שלישים מהנציגים יצביעו בעדו, לא היה די ברוב רגיל. היתרון המספרי של המדינות המתפתחות אפשר להן להעביר את ההצבעה על חודו של קול (פשוטו כמשמעו) – והתכנית יצאה לדרך.

כיום נותרו דגימות של הווירוס רק בשני מקומות בעולם – המרכז למחלות מידבקות בארצות הברית (CDC) ומעבדות וקטור ברוסיה.


הארגון ששומר על הראש של הכסף
השירות החשאי, שאליו שייכים שומרי ראשו של נשיא ארצות הברית, הוא זרוע של משרד האוצר האמריקאי ולא של משרד המשפטים, משרד הפנים או אחד המשרדים העוסקים בביטחון. האנרכיה הזו היא, כמוכן, אשמת האנרכיסטים.


למעשה זו אשמתו של אנרכיסט אחד. בספטמבר 1901 לאון צ'ולגוש, אנרכיסט אמריקני, ירה פעמיים בבטנו של הנשיא ויליאים מקינלי, ופצע אותו פצעים אנושים. מקינלי היה הנשיא האמריקני השלישי שנרצח (אחרי לינקולן ב-1865 וגארפילד ב-1881), והצורך בכוח שיגן על הנשיא הפך ברור לכול. הבעיה הייתה שבאותה תקופה לא היה אף כוח שיטור בעל סמכות פדרלית, שיכול היה לפעול בכל מדינות ארצות הברית.

הכוחות היחידים שפעלו בכל המדינה באותה תקופה היו שירות המפקחים של הדואר, משטרת הפארקים הלאומיים, ושירות המרשלים (שסבל ממחסור חמור בכוח אדם). לכן הקונגרס פנה בבקשה לשירות החשאי של משרד האוצר שיספק שומרי ראש לנשיא החדש. שנים אחדות לאחר מכן, ב-1908, הוקמה הבולשת הפדרלית (FBI) וחלק מהתפקידים של השירות החשאי הועברו אליה ומאוחר יותר אל ארגונים אחרים, אבל השמירה על נשיאי ארצות הברית נשארה בידי השירות החשאי.


הביטקוין של חברות הפחם
אם מסתכלים עליו בצורה מסוימת, הביטקוין הוא רק גלגול חדש של רעיון ותיק מאוד – כסף פרטי. אחרי הכול, כסף הוא פיקציה, בעיקר הכסף המודרני. אנחנו מוסרים זה לזה פיסות נייר או מתכת, או כרטיסי פלסטיק המאפשרים חילופי מידע, מתוך אמונה משותפת שיש להם ערך מוסכם כלשהו. במקרה של שקלים, דולרים ומטבעות רשמיים אחרים יש מדינה המשתתפת בפיקציה ההמונית הזו ותומכת באמונה המשותפת המאפשרת אותה.


אבל למעשה, לא חייבים את המדינה במשחק הזה. מאז ומעולם היה כסף פרטי – הסכמה של קבוצה מסוימת של אנשים ששטרות או מטבעות מייצגים ערך מסוים, כוח קנייה, גם אם רק בקרב הקבוצה הזו. ומאז ומעולם היו מי שניצלו את המוסכמה הזו לרעה.

במאה ה-19, חברות כריתת העצים והכרייה האמריקאיות היו ידועות לשמצה בניצול שלהן לרעה את הכסף הפרטי. חלק מחברות אלה שילמו לעובדים שלהן לא בדולרים, אלא בכסף של החברה (לפחות חלק מן המשכורת, אם לא את כולה). כסף זה היה תקף ומוכר רק בחנויות שהיו בבעלות החברה, ואפשר היה לנצל אותו רק בחנויות אלה. אלה גם היו החנויות היחידות באזורי המכרות המרוחקים.* כלומר, העובדים נכנסו למעגל קסמים – את הכסף שהרוויחו בעבודה עבור החברה היו מוציאים בחנויות של החברה מה שחיסל כל תקווה לצבור מספיק כסף "אמתי" כדי שיוכלו לעזוב את העבודה בחברה.

גם כיום יש בארצות הברית כמה מערכות של כסף פרטי, אבל מערכות אלה הן בהסכמה, ובאישורה של המדינה.

* בשיר Sixteen Tons המספר את סיפורו של כורה פחם, כלולות השורות
Saint Peter don't you call me 'cause I can't go
I owe my soul to the company store
המתארות מצב זה.


בית הנבחרות הראשון
בית הנבחרים הראשון בעידן המודרני שבו היו חברות נשים היה הפרלמנט של פינלנד. למעשה, כשהן נבחרו לפרלמנט פינלנד עוד לא הייתה מדינה עצמאית.


בשנת 1907 נערכו בחירות לבית הנבחרים של הדוכסות האוטונומית הגדולה פינלנד, שאז הייתה חלק מרוסיה. שנה קודם לכן, במסגרת הרפורמה בסדרי השלטון של הדוכסות, ניתנה לנשים זכות בחירה ללא הגבלה.* רק שני אזורים באירופה הקדימו אותה בהענקת זכות הבחירה – האי מאן (שהוא שטח אוטונומי השייך לממלכה המאוחדת) בשנת 1881, והרפובליקה קצרת הימים של קורסיקה באמצע המאה ה-18. מקומות אחרים בעולם שהקדימו את פינלנד במתן זכות הבחירה לנשים היו איי פיטקרן, איי קוק, ניו זילנד ואוסטרליה.

בית הנבחרים החדש של פינלנד מנה מאתיים חברים, ובבחירות שנערכו במרץ של 1907 נבחרו תשע עשרה נשים לשרת בבית הנבחרים. גורלו של בית הנבחרים הזה לא היה סוגה בשושנים, מכיוון שבמסגרת ניסיונות הרוסיפיקציה של הדוכסות הוא פוזר שוב ושוב. עשר שנים לאחר מכן, ב-1917, זכתה פינלנד לבסוף בעצמאותה.

* בשבדיה בתקופה מסוימת במאה ה-17, הייתה לנשים חברות גילדות, בעלות רכוש, זכות הצבעה. פינלנד הייתה באותה תקופה חלק משבדיה.



בחזרה למעלה