קלואי ישבה על השטיח למרגלות המיטה והתייפחה. היא חיבקה את אודין בזרועותיה. עשן דק הסתלסל מגבו, במקום שבו הכניסה את כרטיס העדכון לפני כמה דקות. היא לא הבינה מה עשתה לא בסדר. היא לחצה על כפתור האתחול כמה פעמים וניסתה להוציא את הכרטיס, אבל הוא היה תקוע. מישה הזהיר אותה שמדובר בחומרה מיושנת, אבל היא התעקשה לנסות. היא הביטה בחתול שנראה כאילו הוא ישן בשלווה, וליטפה את ראשו בעדינות. טיפות מלוחות עשו את דרכן במורד לחייה ונחתו על פרוותו האדמונית, ומייד החליקו ממנה ונספגו בשטיח. כמו כל החתולים מהדגם שלו, הייתה לו פרווה דוחת מים למניעת קצרים ושאר עניינים לא נעימים אחרים.
בפינת החדר החלה מהבהבת נורית חיווי צהובה. נשמע צפצוף קצר והנורית שינתה את צבעה לירוק. הרובוט הקטן נע חרישית על השטיח הכחלחל שכיסה את רצפת קפסולת השינה. על צידו היה מוטבע הכיתוב "רוקי," קיצור של "רובוט ניקיון ביתי." הוא התקרב לקלואי וסרק את סביבתו באמצעות העינית שלו. בחשכת החדר ריצדו קרני הסריקה בירוק זוהר. פסי הסריקה נעו במהירות מעלה ומטה, והצטלבו כאשר מיפו את פניה וגופה. קלואי הביטה ברובוט בסקרנות. לא היה שום לכלוך על השטיח. קלואי לחצה שוב ושוב על כפתור הכיבוי, כדי לשלוח את רוקי לתחנת העגינה, אבל הוא לא הגיב. לבסוף קמה והחזירה אותו במו ידיה.
עוד לפני ארוחת הבוקר הלכה לסדנת התכנות.
מישה עמד מולה בידיים שלובות והביט בחתול שנח על הדלפק ביניהם. "קודם את מתעקשת לאמץ חתול סינתטי, שזאת בכלל טכנולוגיה שאנחנו כבר לא תומכים בה יותר, ועכשיו את מתלוננת שהקוד שלי לא תקין?"
"אתה לא תבין," אמרה קלואי והרגישה את המחנק עולה בגרונה. "הוא נראה בדיוק כמו אסלן, כמו שביקשתי. אבל אסלן היה כל כך עדין וחמוד והביא לי מתנות חמודות מהמשתלה."
"אני זוכר," אמר מישה ביובש. "כל החדר שלך הסריח מהעלים הרקובים האלה."
קלואי התעלמה ממנו, מישה לא היה טיפוס של חתולים. "אבל אודין כל כך אגרסיבי. רק רציתי לישון לילה אחד רצוף."
מישה נאנח. "די, נו, אני לא יכול כשאת ככה. חכי שנייה." הוא הוציא מארון הציוד שלו ארגז כלים ושלף ממנו מברג. "יש לך מזל שאני בנאדם נוסטלגי ושאני מחזיק את הציוד המיושן הזה בכלל." לאחר כמה דקות של עבודה הצליח לבסוף לחלץ את כרטיס העדכון הסורר. הוא הביט בקלואי שתלתה בו עיניים מלאות ציפייה ונאנח שוב. "אני מצטער קלואי, הכרטיס התחמם מאוד והרס את מעגלי התקשורת של אודין." הוא הצביע עם קצה המברג על הלוח הירקרק. "את רואה, הוא נמס פה לגמרי."
"ואי־אפשר לתקן?" שאלה קלואי בקול מתחנן.
"רק אם הייתה לי מכונת זמן. מצטער."
"גם העדכון של השואב שלי לא הצליח. גם כן עזרה."
מישה הרים את הכרטיס והתבונן בו בעיון כמה רגעים, ואז נענע בראשו. "נו ברור שזה לא עבד לך. את השתמשת בכרטיס הלא נכון! איפה הכרטיס השני שנתתי לך?"
קלואי לקחה את הכרטיס מידו של מישה, מבולבלת ואז תפסה את ראשה בשתי ידיה. "אוי לא!" היא נזעקה. "ביחידת רוקי שלי!"
מישה גלגל את עיניו ונאנח בשלישית. "איכשהו דווקא לך קורים כל הניסים והנפלאות." אבל אז קולו התרכך. הוא הביט בקלואי שנראתה נסערת למדי. "אבל החדשות הטובות הן שעדיין יש לך חתול, הוא פשוט… קצת שונה."
"מה שונה?!" הזדעקה קלואי. "אתה מצפה שאני אתכרבל עם השואב? זה נראה לך הגיוני?"
מישה ניסה לשמור על ארשת פנים רצינית אבל לא הצליח להתאפק ופרץ בצחוק. "סליחה קלואי, באמת. זה כל כך מתאים לך לעשות שטויות כאלה." פניו האדימו והוא אחז את בטנו בידיו. "במקרה הכי גרוע תחזרי לכאן ואני אפרמט לך אותו," קרא אחריה כשיצאה בזעם מן המעבדה.
קלואי התקשתה להתרכז בעבודה באותו יום והציפה בטעות כמה ערוגות כשלא שמה לב לכמות המים שניתבה אליהן. אחרי שהשתמשה בדשן הלא נכון וכמעט קטלה שורה של שתילי עגבניות רכים, מנהלת החממה, שדאגה לשלומה ובעיקר לשלום הגידולים, שלחה אותה הביתה מוקדם וגם נתנה לה חופש להמשך השבוע. קלואי בחרה ללכת לחדרה בדרך הארוכה. היא עברה בקפיטריה של מחלקת ביוספרה מלאכותית, אמרה שלום לכמה חברים בסדנת האנדרואידים, ועלתה לתצפית על הערפילית הפלנטרית החביבה עליה. לבסוף, ספק הולכת, ספק גוררת רגליים, הגיעה לחדר. היא עמדה מול הדלת כמה רגעים, מתכוננת, ואז הניחה את ידה על מנגנון הנעילה הביומטרי. בכניסה לחדר קיבל את פניה רוקי. הוא הסתובב סביבה והתחכך בקרסוליה. קלואי הרחיקה אותו ממנה באמצעות הרגל. היא חלצה את נעליה ונשכבה על המיטה. הרובוט הקטן נע אחורה וקדימה לאורך המיטה, מנסה למשוך את תשומת ליבה בצפצופים ושריקות, אבל קלואי התעלמה ממנו. היא התכסה בשמיכה וכיבתה את האור.
בארבע לפנות בוקר העיר אותה קול נפץ. היא קמה מהמיטה, מבוהלת, ומצאה את רוקי עומד ליד שברי כוס המים שהייתה מונחת דרך קבע על שידת הלילה. היא לא הייתה בטוחה אבל נראה שהוא מביט בה.
"נו, תנקה, רובוט מטומטם," אמרה קלואי וניסתה לדחוף אותו לעבר השברים. רוקי לא זז. היא ניסתה ללחוץ על כפתור ההפעלה שלו כמה פעמים. לבסוף קמה ממיטתה והרימה את השברים בעצמה. היא התבוננה ברובוט בשאט נפש. "לך – לתחנת – העגינה – שלך!" צרחה עליו. נורית החיווי החליפה צבע מירוק לאדום. רוקי נסוג במהירות והתחבא מתחת לארון הבגדים. "תתחבא כמה שבא לך. מחר אני מפרמטת אותך."
רוקי לא הפריע את מנוחתה של קלואי יותר באותו הלילה, ובבוקר היא חזרה לסדנה של מישה.
"זהו? החלטת לוותר?" שאל מישה בטון רציני מהרגיל.
"לא זכרתי שהזמנתי שיפוטיות עם הקפה שלי הבוקר," ירתה אליו קלואי.
"אאוץ'." מישה הרים את ידיו לאות התנצלות. "אני רק אומר שאין דרך חזרה. גם יחידת רוקי שלך היא דור ישן. הממשקים החדשים יותר כבר לא מקבלים כרטיסי עדכון כאלה. אם את בוחרת לאתחל להגדרות יצרן אז אין יותר חתול. את מקסימום יכולה לאמץ קקטוס מהמשתלה."
לא היה נראה שיש עם מי לדבר. מצב רוחה של קלואי היה קרבי, ואנרגטי בצורה מפתיעה לשעות הבוקר. "אני רוצה שהשיקוץ הזה יעלם, או שאני זורקת אותו בעצמי לגריטה."
מישה הוריד עבורה תוכנת פירמוט והגיש לה את הכרטיס. "החלטה שלך. תזכרי, אין דרך חזרה."
קלואי חטפה את הכרטיס מידו ומיהרה לחדר. רוקי לא נראה בשום מקום. היא חיפשה אותו בתחנת העגינה ומתחת לארון הבגדים. "איפה אתה, יצור?" סיננה בזעם.
לפתע נשמע צפצוף חרישי. קלואי חיפשה את מקור הקול ולבסוף איתרה אותו מתחת למיטה. היא כרעה לצד המיטה והניחה את לחייה על השטיח כדי להיטיב לראות. חיישן החיווי של רוקי הבהב בכתום. היא הושיטה את יד שמאל והצליחה לאחוז בו ולמשוך אותו החוצה. משהו היה אחוז באחת מזרועות הניקיון שלו. זה היה עלה של שרך. קלואי הביטה ברוקי בדממה ואז התיישבה מובסת על הרצפה לידו. דמעות שטפו את פניה. "זה בשבילי?" שאלה אותו, אבל כבר ידעה את התשובה. היא הרימה את רוקי בעדינות וחיבקה אותו. עמוק בתוך רובוט הניקיון, התעורר צליל חרישי לחיים. רוקי גרגר.
אפרת פאוקר ילידת כדור הארץ, ככל הידוע. גדלה בתמרת שבעמק יזרעאל. בעלת דוקטורט בקלינאות תקשורת מאוניברסיטת מקגיל בקנדה. בעלת תחביבים רבים, כגון משחקי קופסה, נגרות, וגילוף, הממלאים את ביתה בהדרגה. נהנית מכתיבה יוצרת בעיקר כשיש לה רעיונות