מאת אדיבה גפן
ייעוץ: דניאל ברק
הגבירה יצאה במהירות.
בפתח נתקלה בשומרת הראש.
"הוא מחכה לך", אמרה, עיניה נמנעות מלהביט בה. "בהצלחה".
היא לא נעה. גופה היה בנוי לעמידה ממושכת ללא תנועה. רק צליל נשימותיה ניסר את האוויר.
הבוט סימן לה להתקדם. "איליל קימא, שומרת הראש של יורש העצר, נכנסת לחדר חקירות", הכריז, כמו היה זה נשף ריקודים. צליל קולו התעשייתי היה חלוד, כאילו מזמן לא כיוונו אותו.
זאת היתה הפעם הראשונה שהיא ביקרה בחדר הישיבות. היא פסעה שני צעדים ועצרה, ממתינה להוראות. עיניה סרקו במהירות את החלל, קלטו את כל הפרטים, זיהו את פתחי המילוט וחיישני הקול שנשתלו בו. החדר היה שטוף בצבעי בורדו עמוק שעטו באחת על מדיה שהאדימו בבת אחת, שיטת הסוואה מתקדמת שפיתחו מדעני הקיסר. מהמקום בו עמדה, היא הבחינה בדמות שישבה בקצה החדר.
"איליל קימא יחידה ביאר-בוגנוס 02 דרגה Q לפקודתך אדוני", ירתה לעברו, כמו עברה למצב אוטומטי.
הבלש המשיך לשבת על הכורסה, עיניו מרפרפות במהירות על צג המחשב. הוא רוקן את כוס המשקה שבידו, הניח את הכוס הריקה על השולחן, ואותת לה להתקדם. שומרת הראש פסעה שלושה צעדים ושוב עצרה, גופה הכהה מתוח כמיתר.
"תודה שבאת", אמר לה. "שבי", הוא הצביע על שרפרף מתכת. היא לא זזה ממקומה. שתי עיניה היו נעוצות בו. השלישית נותרה עצומה.
ארקל פרמל לגם בבת אחת מכוס הוויסקי שהבוט דאג למלא כל אימת שהתרוקנה, וקם על רגליו. הוא התקרב אליה בלי לשים את לבו לנהמות האזהרה שהשמיעה, ולחץ על כפתור כחול זעיר שנקבע בסמוך לאוזנה הימנית. לוח מתכת זעיר נשלף ונפתח מולו. ארקל קרא אותו בעיון.
הוא הרגיש את עורקי צווארה פועמים כמאיימים להכיש אותו ונזהר מלגעת בה, הוא שמע על ההמצאה החדשה שבה צוידו שומרי הראש הקיסריים. כלי נשק מתוחכמים נוספים נשתלו בגופה לצד הלהביור, הטילים והגרזנים המגנטיים שנתלו עליהם. הוא בחן בעניין את פרסות רגליה. הוא ידע שהיא מסוגלת בהרף מחשבה מהיר להזרים רעל קטלני לציפורניה ולחסל את העומד מולה.
"מכונת מלחמה מתוחכמת שכמוך", אמר לה כשעיניו נעוצות בעיניה, "ובכל זאת מתחת לאפך התרחש רצח."
היא נשארה לעמוד ללא תנועה.
"תפקידך היה להגן על יורש העצר בגופך עד טיפת דמך האחרונה, ובכל זאת נכשלת. הקיסר, אביו, לא יאהב את זה". היא הרימה את ראשה למעלה ופלטה יללה ארוכה. ארקל התרחק ממנה וסימן לבוט למזוג לו כוס נוספת.
הוא הרים מולה את הכוס, "את יודעת בוודאי מה צפוי לך,"
"פעלתי לפי הפרוטוקול שלי", היא דיברה במהירות, "כל תנועה שלי נרשמה על לוח הבקרה".
"אני חוקר את הרצח," אמר לה כשפניו מופנים אל הבוט. "אם אכן פעלת לפי ההוראות, אין לך סיבה לחשוש," הוא לגם את המשקה עד תומו והוסיף, "כי אם לא, תהיי בטוחה שאעלה על כך".
היא פקחה בבת אחת את העין השלישית, המסוגלת להתקשר במהירות ולקלוט נתונים ונעצה אותה בארקל. היה זה איבר בראשיתי שיכול היה להביא על הנבלע בו את קצו. הוא חש את מוחו נחשף לפניה. היה עליו להתחמק. הוא הפעיל את הצג שעל חגורתו והצליח לאטום את עצמו בפניה.
"אני דורש ממך להרגע, בפקודה". קולו היה קר כשולחן המתכת שמולו.
"כן אדוני". העין השלישית חזרה למצבה הקודם.
"כמה זמן היית בשירותו של יורש העצר?"
"הכל כתוב בתיק שלפניך, אדוני…"
"תפקידך רק לענות לשאלותי, לא להתווכח, אם את לא רוצה להישלח לחינוך מחדש".
"זה המסע השלישי שבו אני מתלווה ליורש העצר, לפני כן הייתי…"
"אני יודע, שירתת באגף האירוח". הוא המשיך לעיין בצג שלפניו, "גיליון ההתנהגות שלך, ללא דופי".
"זכיתי לעיטור הגבוה ביותר מטעם הקיסר, אדוני", יכול היה לראות שהיא מחייכת.
"עני רק למה שאני שואל אותך", קולו היה כעת נוקשה וחד. "דווחי, איפה היית בשעת הרצח?"
"במקומי שנקבע לי בזמן שהנסיך נמצא בחדרו, בכניסה, ליד מגש ההתראות. איש לא היה יכול להיכנס בלי שאראה אותו או בלי אישורי".
הוא התרומם בקלילות על רגליו והחל לפסוע לעברה. "ובכל זאת מישהו הצליח".
היא השמיעה נהמה ארוכה, ראשה מורם אל התקרה. הבלש הממשיך להתקרב אליה עד שיכול להריח את הריח המריר של גופה. "חיסלו את הנסיך שלך, שומרת ראש, ממש מתחת לאפך".
לרגע נעטף החדר בדממה.
"מה יש לך לומר לי?"
"אני רק ממלאת הוראות, סר, פעלתי בדיוק לפי הפרוטוקול המלכותי, אתה לא חושב ש…"
הוא חתך את שטף דיבורה, "אני מזכיר לך, זאת חקירת רצח. כל מילה, כל תנועה וכל נשימה שלך מתועדות ויועברו לידי הקיסר".
"סר," ענתה לו. הוא ראה את נצנוץ האזהרה של העין השלישית.
הם עמדו כעת צמודים זה לזה, עיניו נעוצות בה, כמבקש לאלפה, היא חשפה את שיניה שהושחזו בהתאם לדרישות תקן לוחמת דרגה Q, לשבריר שניה הצטמצמו שלוש עיניה וננעצו בו במבט מקפיא, כמנסה להכניעו, ואז שבו למצבן הקודם.
"אין לי קשר לרצח, סר", אמרה לבסוף.
ארקל נסוג לאחור וחזר למקומו. הוא המתין כמה רגעים ואז חזר ופנה אליה, קולו חזר להיות שלו ורגוע כמו חלפה הסערה.
"האם שמעת או ראית משהו חשוד במהלך הערב?" היא נענעה את ראשה המחודד, עיניה מתרוצצות בבהלה "האם ראית מישהו זר, מישהו לא מורשה שהסתובב ליד הסוויטה המלכותית?"
היא ירתה במהירות את תשובתה. "לא, סר, לא ראיתי איש".
הוא המשיך להתבונן בצג כשדיבר. "דווחי על השעות האחרונות לחיי הנסיך".
"יצאנו את הסוויטה בשעה…"
"יצאתם?"
היא פקחה את העין השלישית ועצמה אותה מיד, "כן אדוני, ליורש העצר נקבעה פגישה ואני ליוויתי את…".
"את יודעת עם מי?"
"סר, התפקיד שלי הוא לשמור, לא לדעת".
"אני מבין", הוא כתב כמה מילים והמשיך, "מי העביר לנסיך את ההזמנה לפגישה?"
"שום דבר לא מגיע לידיו של יורש העצר בלי שאני בודקת אותו".
"ואני קורא בדוח שמסרת שההזמנה הייתה נקיה מוירוסים או חומרים רעילים, איפה התקיימה הפגישה?"
"במרפסת התצפית".
"דווחי על המפגש".
"יורש העצר התיישב בגלקסי בר, כמתחייב ומטעמי זהירות הוא ישב על הכורסה שהבוט הביא מהסוויטה שלו. אתה מבין, אדוני, אנחנו חייבים…"
"מכיר את הנהלים, הוא לא יושב אלא על פריט שעבר סריקה. המשיכי".
"הוגש לו יין. היין עבר מבחן לזיהוי חומרים…"
פרמל שיסע את דבריה, "המשיכי, כמה זמן ארכה הפגישה?"
היא פקחה שוב את עינה השלישית וענתה, "היא לא התקיימה סר, הדירקטור לא בא".
"הדירקטור? אז ידעת עם מי הוא עמד להיפגש. שיקרת, לוחמת?"
"זה נודע לי במקרה".
"ובכל זאת העדפת לשקר, אני רושם זאת כהערה חמורה". הוא ראה את ידה הימנית נקמצת לאגרוף ושאל את עצמו אם עליו להזעיק מישהו לעזרתו.
"דברי בקול רם", אמר לה, "לא שמעתי את תשובתך".
"אני יודעת רק מה שיורש העצר מספר לי סר".
"אני מקשיב".
"יורש העצר אמר לי שהדירקטור לא בא – כך נודע לי. הוא כועס מאד, אני יודעת לזהות את מצבי רוחו, ולכן הצעתי לשלוח בוט לחפש אותו, אבל הוד מלכותו כנראה שנפגע והחליט לוותר. הוא הורה לי ללוות אותו בחזרה לסוויטה. יצאתי לבדוק את המסלול, השטח היה נקי, לא נרשמה כל חריגה".
היא הציצה בבלש, ראשו נשמט לאחור, כאילו איבד בה עניין.
"אדוני", חזרה והתמתחה, "מבקשת לחזור למשמר הכבוד …"
"על זה רק אני מחליט. באיזה מצב היה יורש העצר כשעזבתם?"
ארקל הבחין שהיא מעט מהססת, "הוא היה…רדום מעט. אתה מבין אדוני, יותר מדי יין. פקדתי על שני הבוטים לעזור לו ללכת. לפני שהוא נכנס הוא עבר באזור הסטרילי, ערכתי בדיקה מקיפה – תוכל לראות את הדיווח. לא אותר כל ריח של גוף זר ולא היו רסיסים חשודים. הפעלתי את כל החיישנים והם היו שקטים, הכל היה כפי שהשארתי. חיברתי את הסוויטה למחשב הלילה, ויצאתי, הכול בדיוק לפי הנהלים".
"נהלים," הוא זרק את כוס המשקה על רצפת האלומיניום, "הכל לפי הנהלים, ובכל זאת מישהו הצליח לחדור פנימה. או שאת משקרת או שנכשלת בתפקידך". הוא הזדקף ונעץ בה את מבטו.
"לא היו סימני זיהוי, אדוני. אני לא משקרת".
"מישהו שידע שהנסיך ימצא זמן מה על המרפסת, מישהו הביא אותו לשם. אולי בכלל יש לנו עסק עם שני רוצחים – מה דעתך?", הוא נעץ בה מבט ארוך, אך היא לא נעה. גופה הכהה נותר בדריכות סמויה. הבלש עצם את עיניו, כאילו הפסיק להתעניין בה. היא פקחה את העין השלישית, נעצה אותה בפניו ומיד כיבתה אותה. משהו אפל ומפחיד חדר לחדר. היא לא בטחה באיש שלפניה.
"ספרתי הכל, אין לי מה להוסיף. מבקשת אישורך לחזור למשמר הכבוד של הוד רוממותו, סר!"
"עדיין לא סיימתי אתך שומרת". קולו היה חלש, כאילו ניסה להסתיר את דבריו מקולטי הקול שמילאו את החדר. "או אולי את מחפה על מישהו, או על הרשלנות שלך. הקיסר… את בודאי חוששת לגורלך".
"לימדו אותי לא לחשוש, אני חסינת פחד". שלוש עיניה היו נעוצות עתה בפניו של ארקל.
"ברור, חלק מתכנית האימונים הקפדנית שלך". הוא קירב את ראשו אליה ולחש, "אביך, ספרי לי על אביך".
שריריה נדרכו בת אחת, עורקי הצוואר החלו לגעוש, מאיימים לזנק מעורה. "אני בשירות הקיסר מאז שהייתי בת שלוש, סר! אני לא זוכרת את האיש שנקרא אבי".
הוא קרב את פניו אליה והמשיך ללחוש, כממתיק סוד, "אני הכרתי אותו, קידאיון-מרמידן, איש כבוד", אוזניה נעו לאחור בבת-אחת והסערה בצווארה שככה. "תהיי גאה בו, אבא שלך היה מנהיג גדול. את יודעת שהוא היחיד שהצליח לנצח אותי במשחק? שיחקנו שח בסגנון הישן, על לוח עץ. הכלים היו מגולפים משיש. אני מניח, ילדתי ,שאת מתגעגעת אליו".
אוזניה של שומרת הראש נעו קדימה. "ההכשרה שלי היא לוחמת דרגה Q, אין לנו בפרוטוקול מצב געגועים".
"מה את יודעת על מותו, איליל?"
"אני…אני רק…" היא עצמה את עיניה ולחשה, "אבא שלי, אדוני, מת כלוחם".
"אני יודע, אבא היה מסוכן לקיסר, אביו של יורש העצר".
היא הרגישה את הרעד הישן הולם בתחתית הפקעת האצורה בה, "אבא שלך נרדף רק כי דאג לבני עמנו, דרש לחלק את המשאבים הדלים של הגלקסיה בצורה שוויונית. מיליונים בגלקסיה רעבים ללחם".
הוא שמע את חרחור הזעם עולים ממנה ולחש לאוזנה, "חיסלו אותו".
"הם חיסלו אותו", חזר ואמר.
"אבא היה תמים. הוא האמין שהם רוצים לדבר אתו…" היא השתתקה. היה עליה לצאת משם. החדר הלך וסגר עליה.
"המשיכי" .
"אדוני", היא ירתה את המילים, "אני כאן לצורך חקירת רצח יורש…"
הוא הניח ידו על פיה, מרגיש בתנועה המהירה של שיניה. "תקשיבי, הם בגדו בו, ילדה שלי. הוא האמין בידידותו עם הקיסר ובא לארמון… הוא עונה חמישה חודשים במרתפי 'סגאוי-4', הכוח המיוחד שבראשו עמד יורש העצר שלך. הם פשטו את עורו בעודו בחיים… אלוהים כמה נורא.. יורש העצר דאג להציג את גופתו השרופה וצעד בראש כשמאחוריו האיש האומלל. כואב לשרת את האיש שהרג את אביך. אגב, איך את יודעת את זה?"
"ההכשרה שלי היא לוחמת דרגה Q. אני עומדת כאן לחקירה בדבר מותו של…"
"ראית את הדו"ח? מי מסר לך אותו?"
"סר", היא נקשה ברגליה, "אני נמצאת בשירות הקיסר מאז שהייתי בת שלוש. אין לי קשר לחקירתו של הדירקטור, מעולם לא פגשתי אותו".
"אבל את יודעת שהוא היה זה שחקר את פשעי המלחמה. נולדת לפני 25 שנה כבנו הבכור, אילאיון קימא, ורק לפני שלוש שנים החלטת להפוך לנקבה. למה? מה קרה אז?"
"הפרוטוקול אינו דורש ממני לתת סיבה".
"אני מניח שהשינוי קשור לתפקיד שחשקת?" הוא עצר והתבונן בה, ראשה הגדול לא נע. "רשום כאן שלפני שלוש שנים – שוב שלוש שנים – קודמת לעבוד אצל יורש העצר. רבים לוטשים עיניים למשרה הזאת".
"רציתי להתקדם סר, שאיפה למצוינות היא חלק מהאימון שלנו".
"אבל היה משהו שעמד בדרכך. יורש העצר תמיד העדיף להקיף עצמו בלוחמות. הוא חשב שנשים נאמנות יותר", ארקל הרגיש את ההאצה בנשימותיה. הוא דיבר אליה בקול כבוש, כמנסה להסתיר את דבריו מאוזניו הכרויות של המחשב שהיה מסוגל לקלוט כל רחש. "ולך היה עניין לקבל את התפקיד, להתקרב אליו, לרכוש את אמונו. זאת היתה התכנית שלכם?"
"לא, סר", אמרה וזקפה שוב את קומתה, "הנאמנות שלי מוחלטת, לקיסר וליורש העצר".
"הנאמנות שלך היא פרי אימון ושטיפת מוח", הוא העביר את מבטו אל המחשב שעל התקרה, סוכך בידו על פיו ולחש, "מידי, הגבירה, זה היה רעיון שלה? אני יודע…" הוא עצר בדבריו, בחן את העומדת מולו והמשיך, "היא והדירקטור… אני מניח שממנו היא למדה מה עולל יורש העצר לאביך?" ארקל הניח את ידו על כתפה. "ילדה מסכנה שלי, איזה עולם נורא לחיות בו".
שומרת הראש סובבה את ראשה במהירות מצד לצד, כאילו יצאה מאיפוס.
"את יכולה לדבר", לחש וכיבה באחת את צג המחשב, "עכשיו זה רק את ואני".
היא צעדה קדימה והניפה את ידה, "היא… כן, היא ידעה… לא, זאת אני שרציתי לדעת… לא היה נוהל שאסר עלי לדעת… סר! זה לא קשור לרצח, זה לא קשור… זה קשור… רציתי לדעת סר!"
קולו של ארקל פרמל נמלא כעת רוך, כמשתתף בצער גדול של העומדת מולו. "ואת יודעת שהם טבחו את כולם, השאירו רק את הילדים… את החזקים שבהם".
שומרת הראש התנדנדה מצד אל צד, כמתקשה לשמור על יציבותה, לרגע הבלש חס עליה, אך ידע שעליו להמשיך. הוא התקדם לעברה ולחש, "דברי, ילדתי. אם את חפה מפשע, כל מילה שתאמרי תישאר בינינו, אני ידידך, אולי הידיד היחיד שיש לך בספינה הזאת".
איליל גנחה. היא חשה את הפקעת שאצרה בתוכה במשך שנים מתחילה להיפרם. "כן, נפגשתי אתה, יורש העצר והקצינים שלו התגלגלו שיכורים בארמון, והיא… היא סיפרה לי על אבא. הם הרסו את רוחו, שברו אותו, אבל לא הסתפקו בזה. הם טחנו את אצבעותיו, בישלו את מוחו… שלחו חלקים של גופו לכל חלקי היבשת. הכאב הזה עדיין מדמם, כל יום מחדש".
"ילדתי המסכנה", קולו, הקטיפתי פתאום, חימם ועטף אותה, "ילדתי המסכנה, ואת היית צריכה לשמור על האיש שהרס את אביך, שאפילו לקבור אותו לא נתנו לכם. הגבירה, מה היא ביקשה ממך? הזמנה? יין?"
"הנח לה, היא לא… אתה טועה… ההכשרה שלי היא לציית, להגן בגופי על האדון. יורש העצר היה האדון שלי".
"התרגשות… אני מזהה כשל באימון", ארקל התרומם בבת אחת מכיסאו והתקרב אליה. היא עקבה אחריו בזהירות. "שלושת הירחים היו האות? ההזמנה, הפגישה – הדירקטור כלל לא ידע על קיומה. נשאלת השאלה מי תכנן שהנסיך ישהה מחוץ לחדרו? אם אני לא טועה, גם לה יש חשבון ארוך עם משפחת הקיסר".
היא שינתה תנוחה, ומתחה שוב את גופה, "איליל קימא יחידה בולובוס 02 המלכותית לפקודתך, סר".
"איליל", הוא לחש "אני כאן כדי לעזור לך". היא נעה במקומה בחוסר שקט.
"אתה כאן, סר, כדי לתפוס את האשם".
"וזה משהו שאת לא רוצה בו, ילדתי?" הוא העביר את ידו על לחייה בעדינות, מנסה לשבור את מחסומי ההתנגדות שלה והיא גרגרה קלות ולחשה, "אתה לא מבין סר, אני…לא הייתי פוגעת ביורש העצר… לא ככה".
ארקל המשיך ללטף את פניה שנראו לפתע שלווים, "לא ככה?"
היא שתקה.
הבלש המשיך, "אמרת לא ככה… איך?"
"סר, אתה ראית מה הרג אותו, מנורה… אור כחול. אם הייתי מחליטה…אני…" היא עצרה.
"המשיכי, המשיכי", הוא התקרב אליה, עיניו לוכדות את מבטה, כנחש המנסה להפנט את טרפו, בעוד ידו הימנית מטיילת על גבה ומלטפת את שרירי הגב הנוקשים. "אם היית מחליטה מה? להרוג אותו…"
"לא ככה, לא הייתי בוחרת במוות כזה".
"אלא…"
"הייתי עושה לו בדיוק מה שהוא עשה לאבי… זורקת אותו לבור ושולחת אליו את העכבישים הצפוניים שיקרעו את גופו. הייתי מפשיטה את עורו מעליו… מוות איטי, כואב… ממושך".
ארקל פתח את צג המחשב והתבונן בו.
היא ליקטה חזרה את רסיסיה, זקפה את אוזניה, מתחה את גופה הכהה והזדקפה, "אני לוחמת בשירות הקיסר… איליל קימא אינמין לוחמת ביחידה מובחרת… אני לא רוצחת…סר!"