מאת אהוד מימון
עוד יומיים לסול הקשישה והטובה. לא שנולדתי שם, וכשעוסקים במקצוע שלי קשה להגיד שיש מקום שאפשר לקרוא לו "בית", אבל אי-שם על מאדים נמצא החור שבו אני שומר את החליפה האחת הטובה שלי, ולכן הוא יענה על הגדרה זו נכון לעכשיו.
ישבתי בטרקלין התצפית של ה"אוריון אקספרס", ספינת הפאר של קווי קינו, עם כוסית וויסקי אלדברני משובח בידי ועוד שתיים בקיבתי. ה"אוריון" גדולה בשלוש-ארבע דרגות על אמצעי התובלה הרגילים שלי, אבל המעסיקים האחרונים שלי, משפחת אוּלוּרוּ, התעקשו לקנות לי כרטיס לאות תודה. כשיש לך יותר כסף מלאלוהים, אתה יכול להרשות לעצמך מחוות קטנות כלפי מי שעושים עבודה טובה.
אני נחתום מהסוג שלא אכפת לו להעיד על עיסתו, ובשבועיים האחרונים עשיתי עבודה טובה. לא רק שהצלחתי למצוא את החפרפרת שהעבירה מידע למשפחת רונומול, אלא גם גיליתי מי מבני אולורו משך בחוטים כדי לקבל אותו לעבודה. את פרט המידע המשעשע הזה, כמובן, לא כללתי בדו"ח הרשמי. בחרתי לגלות אותו רק לאדם אחד, שבתורו בחר לשמור את הממצאים בכספת הפרטית שלו הרחק מעינם הפקוחה של המנהלים הבכירים בחברה. לא שאלתי למה. הוא גם בחר לשלם על הכרטיס לספינה הזו.
שקעתי עמוק יותר בכורסה והגברתי את העיסוי בגב התחתון. מישהי סיפרה לי פעם שמחושי העיסוי של הכורסאות האלה תוכננו בהשראת המחושים של תמנונים סגולים תבוניים יושבי הביצות של דנב 2, אבל שנינו היינו אז שיכורים מאוד. לעת עתה הייתי מוכן לתת ליקום ציון עובר.
אחד הבוטים של הספינה הופיע לידי וכחכח בגרונו. התעלמתי ממנו. כשהוא התעקש להפריע לי שוב הודעתי לו שהוא מוזמן לחזור בעוד חמש דקות ולמלא לי את הכוסית, או פשוט להשאיר את הבקבוק לידי כדי שלא יצטרך לגרור שוב את גוויית המתכת שלו אלי. "סליחה, אדוני", אמר בקול המעודן שמנפקים להם בבית החרושת, "אבל הקברניטה הייתה רוצה לראות אותך בהקדם".
פקחתי עין אחת ובחנתי את פני המתכת חסרי המבע. הוא נראה רציני, אבל זה לא אומר שום דבר – הם תמיד נראים רציניים. החלטתי להתלוות אליו בתקווה שהקברניטה שינתה את טעמה. בימים האחרונים היא גילתה עמידות מרשימה לקסמיי. היא ופחות או יותר כל הנשים שפגשתי בזמן האחרון. אכן תעלומה הראויה לכך שבלש ברמתי יחקור אותה.
נפרדתי בצער מן הכורסה תוך הבטחה שאשוב אליה במהרה ושאני שוקל ברצינות את האפשרות של נישואים לחפץ דומם, והנחתי לבוט ללוות אותי ואת כוסית הוויסקי לגשר הפיקוד. להפתעתי הוא שם את פעמיו דווקא אל מגורי האורחים. עברנו על פני חדריהם של בני התמותה הפשוטים ומשם אל סוויטות הפאר. ליד אחת הסוויטות עמדה במלוא תפארתה טאניגה גוריארס, קברניטה מוסמכת דרגה רביעית של קווי קינו ומזור לעיניים עייפות, ולצדה בוט הרפואה של הספינה.
למעשה, זו הייתה בוטית רפואה. יתר הבוטים של הספינה היו מכנואידים סטנדרטיים מתוצרת תאגיד קינו שניחנו בזהות מינית כמו של ספוג ים מצוי, אבל היא הייתה דגם חדש ונוצץ מתוצרת וי-אס רובוטיקס,שאי אפשר היה לטעות בזיהוי הקווים הנשיים בעיצובה.
הן לא נראו מאושרות. מנגנון הדלת שלידה עמדו היה חשוף ומבעד לה בקע זוהר כחלחל.
לצדן עמדה שומרת ראש בת אפסילון אֶרידָני, שנראתה קרועה בין רצונה להיכנס פנימה לבין חששה מהאור הכחול,. האֶפְּסִידָנִים דומים יותר מכל לכלבי גרייהואנד בעלי ראשים מגודלים עם שלוש עיניים וחרטומים קצרים, וידיים רגישות. על גופה הכהה היו חגורים שלל כלי נשק בהישג יד ופרסות רגליה נראו מושחזות. שומרי הראש האפסידנים הטובים ביותר גויסו כילדים מבין הנוודים שעדיין שוטטו במדבריות של אפסילון ארידני 5, אומצו למשפחות האצולה וטופחו לפתח נאמנות עד מוות למעסיקיהם.
"קפטן", אמרתי, "לעונג ולכבוד. במה אוכל לסייע?"
"מר פַּרְמֶל, הייתי שמחה אם תוכל להעיף מבט ולתת לנו את חוות דעתך המקצועית". מבטא גנימד שלה היה משב של זיכרון מהעבר.
"בבקשה, קראי לי אֶרְקֵל". הטוב שבחיוכיי לא ריכך את הבעתה גם הפעם. היא רק החוותה לעבר הסוויטה ולא הוסיפה דבר.
הצצתי פנימה וראיתי דמות מגוידת של אפסידני שרועה לרוחב המצע הרך. שלוש עיניו היו עצומות בחוזקה, והגוף נראה כשרוי בעיצומה של עווית שסתרה את כלי המיטה.
לגמתי מכוסי ואמרתי, "עומס יתר כחול". האור הכחול שיווה לוויסקי צבע מוזר, אבל טעמו נותר כשהיה. "שיטת חיסול חביבה של המשפחות הארידניות. עכשיו שהתעלומה נפתרה, אפשר לעבור לעסקים נעימים יותר?"
הקברניטה נתנה בי מבט קשה. "אני מציעה שתבחן את הגופה יותר ביסודיות", אמרה.
הפקדתי באנחה את הכוס בידיו של בוט השירות וניגשתי אל המיטה. הבגדים והחפצים הפזורים על השידה לימדו שהוא עשיר, אבל את זה כבר ניחשתי. בחנתי את הז"ל עצמו. הוא היה צעיר למדי ונראה בכושר טוב פרט להיותו מנוח. על ידו הימנית היו אצדעות שבטיות. משפחת אינמין. התעכבתי לרגע על הפנים ושמתי את פעמיי אל הדלת. לקחתי את הכוסית מבוט השירות, חיסלתי את שארית הוויסקי ופניתי לקברניטה. "קפטן גוריארס, אודה לך אם תספקי לי תא מילוט ותפתחי את המנעל הקרוב. אני רוצה לרדת".
"אני מבינה שאתה מזהה אותו."
העפתי מבט אל שומרת הראש. עינה הגדולה הייתה עצומה, אך שתי עיני הראייה-המתמקדת שלה היו נעוצות בי. "מירילו אינמין", אמרתי, "הוא הסא-רְיוּ-לוֹ. יורש העצר. בנו בכורו, יד ימינו ומשוש לבו של הקיסר מיאוני. לא הייתי רוצה להיות על הספינה כשהחדשות יגיעו לאפסילון ארידני".
"אני חוששת שאין לך בררה. הודעתי בינתיים למחשב התקשורת שאנחנו סובלים מקשיים טכניים ודאגתי לעקור מתוכו את הרכיבים הנכונים. אם לא תהייה לנו תשובה עד שנגיע למערכת סול בעוד יומיים, איאלץ לדווח על רצח לא פתור".
"קפטן, יש לך מושג מה הולך לקרות במקרה כזה? קודם כל הקיסר יאדה את הספינה על כל יושביה, סתם כדי לוודא שהוא חיסל את הרוצח. אחר כך, אחיו הקטן", החוויתי לעבר החדר, "אילמר, ינצל את הרצח שלו כדי לפתוח במסע של האשמות וחיסולים נגד כל מי שעומד בינו לבין הירושה. זאת תהייה רק יריית הפתיחה במאבק בין המשפחות החברות בברית אינמין, שינסו להבטיח את הירושה לאחד מבניהן".
ניסיתי לשתות עוד וויסקי אבל הכוס הייתה ריקה למרבה התסכול. מחיתי זיעה ממצחי והנחתי לאפשרויות להתגלגל במוחי. משפחת אולורו הייתה חברה בברית אינמין. "זה לא ייגמר שם", המשכתי. "העלייה של מיאוני לקיסרות הייתה… מעניינת. לחלק יותר מלאחרים, וגם להם יהיה מה לומר בנושא. צרות בקנה מידה כזה ישפיעו על המסחר בכל הגזרה. אני ממליץ לך לעשות כמוני ולהתרחק מזירת האירוע מוקדם ככל הניתן. ששאר הנוסעים ידאגו לעצמם".
"אני מניחה שאני יכולה", אמרה בקול מהורהר, "לדווח שלמרות בקשה רשמית מקברניט דרגה ארבע של קווי קינו, בלש פרטי מורשה סירב לסייע בחקירת מקרה רצח כשהראיות עוד היו טריות. אם אוסיף לדו"ח שהבלש ברח באמצע הלילה, זה יעזור לקיסר למקד את זעמו".
מרגע לרגע היא נראתה פחות מושכת. אני יודע לזהות מתי אני מובס. "מי מצא אותו?" שאלתי. הסתובבתי ופניתי אל בוט השירות, "אני אצטרך עוד בקבוק של האלדברני הזה".
"אז אתה תחקור את המוות הזה?" שאלה גוריארס.
"בשביל זה הוויסקי. וזה לא מוות, זה רצח. מישהו רצה לעשות את זה מהיר ומלוכלך. יכלו גם לכבות את המנורות בטווח הנמוך של הספקטרום והוא היה מת בסוף, אבל במקום זה בחרו לצבוע את כל המנורות בכחול. אני מוכן להתערב שתמצאי איפה שהוא בפנים מנורת אולטרה-סגול. הוא נכנס לתגובת יתר ומת תוך דקות". השתתקתי. "אני צריך רשימת נוסעים וצוות, חדר לראיונות וכמה דקות לבדוק את החדר הזה".
היא מיהרה לעשות כבקשתי ביעילות שלא הייתה מביישת את מחשב הספינה. "הצג לי את היחידה שלך", אמרה לי. קולה היה קר ומחושב כמעט כמו הקול שבו פנתה למחשב. הפשלתי את שרוולי וחשפתי את היחידה הניידת הבלויה שלי. היא הצמידה אליה את היחידה התקנית הפונקציונלית למראה שעל עור אמתה והעבירה כמה קבצים. "רשימת הצוות מעודכנת אצלך, בתיקייה חדשה במסך הראשי. אתה מוזמן לבדוק את החדר עכשיו".
בינתיים הספיק אחד הבוטים להתייצב בפתח הסוויטה. הוא נראה כאילו הדרך היחידה להזיז אותו מהמקום תהיה בעזרת פותחן קופסאות תעשייתי אטומי.
ניגשתי למסוף הדלת, שכמובן היה מפורק. אחרת גוריארס לא היתה טורחת לזמן את הבוט. התייצבתי מולו, זקוף ככל האפשר בהתחשב בנסיבות.
עינו השמאלית זהרה לרגע כשהוא סרק את הרשתית שלי. כשסיים, הוא סר מדרכי ואפשר לי להיכנס לסוויטה.
לא באמת היה מה לחקור בה. אם שיטת הרצח לא שכנעה אותי שזה לא שוד, התכשיטים והיחידה הניידת המשוכללת שעל השולחן היו עדות מכריעה. מבט חטוף במסוף הפנימי גילה שהמסוף נעקר מהקיר וחוטיו נחתכו, לא שיא העידון. נורת האולטרה-סגול שחשדתי בקיומה התגלתה מוסווה ברישול בין גופי התאורה שמעל המיטה.
צנחתי על המצע ששימש לו כמיטה ובחנתי את רשימת הצוות והנוסעים. כמו ברוב הספינות מסוגה של האוריון אקספרס, כמעט כל הצוות היה רובוטי. שתי הבריות האורגניות היחידות היו גוריארס ומומחה הקיברניטיקה צק-ק-ק. כפי שהעיד מבטאה, גוריארס היתה גנימדית, דבר שצבט בי מיתרי געגועים שלא ידעתי שעוד נותרו בי, אל העולם שהיה ביתי לפני שנים רבות. צק-ק-ק היה פרוקיוני, כרבים ממומחי הקיברנטיקה של קווי קינו. היצורים הקטנים האלה היטיבו להבין מכונות מכל סוג ומין יותר מכל ברייה שאי פעם יצא לי להיתקל בה. שאר חברי הצוות היו למעשה המחשב המרכזי, ששלט ברופאה הקיברנטית ובבוט ההנדסה, היחידים שיכלו לנקוט יוזמה עצמאית, ובכנופיה שלמה של בוטי שירות שניחנו בכל התבונה של מטיל אירידיום. הנחתי שאצטרך בשלב זה או אחר לחקור את המחשב ישירות.
רשימת הנוסעים היתה קצרה. שתי אפסידניות – שומרת הראש של מירילו, איליל קימא-אינמין והגבירה מִידִי אולורו לבית אולורו, שם שצד את עיני כמובן, אבל לא זיהיתי אותו. לא באמת מפתיע בהתחשב בגודלה של המשפחה על ענפיה השונים ובנטייתם של חלק מבני המשפחות הגדולות לשמור בכל מחיר על פרטיותם. פרט להם היו שלושה בני אנוש בנוסף לי ולקברניטה, איזשהו דירקטור של תאגיד קינו מגנימד במסע עסקים, כבוד מעלת השגריר יוהן ון-גובטו בדרכו חזרה משירות באפסילון ארידני וכוכב התלת-מ' מימַס וינס, ששמעו הגיע אפילו לאוזני, אף על פי שמשכנתי את המקלט שלי לפני חודשים רבים. הנוסע האחרון היה המעניין מכולם. קטאייט-רטאייט, אם ככה מבטאים את שמו, היה מאחד מעולמות ההתיישבות של ריגל. הריגליאנים היו שיתופנים, מושבה של כמה ישויות נפרדות שלכל אחת אישיות מוגבלת משלה. את רוב זמנן הן בילו מכורבלות יחד ונטמעות בתודעת-על יחידה. ככל שהריגליאנים התבגרו הם יצרו עוד ועוד יחידות שיתוף. מטרת המסע שלו צוינה כ"מחקר זואו-אנתרופולוגי" מה שיכול להיות כל דבר ממשימת ריגול ועד ציד פרפרים. אם אוכל, אני אתחיל אתו, ולו רק כדי לספק את הסקרנות שלי, או את החטטנות אם אתם מעדיפים.
הנחתי לבוט לסקור אותי שוב ביציאה, ופניתי לכיוון חדרי הצוות. בדרכי הפטרתי מאחורי הגב, "ארצה! כלב טוב!" מזל שאני משעשע לפחות את עצמי.