הכנס הזה מוריד אותי ביגון שאולה. תבינו, פתאום יש לו "מפיקה". זה נורא. היא אשכרה גורמת לדברים לקרות, על מ' וה-ע' שלה יכולתי לסמוך שלא יעשו כלום או יעלו שמונים ושבעה רעיונות וישכחו שמונים ושמונה מהם עד למחרת, אבל לא איתה. אני צריך להיות רציני לגבי המשימות שלי.
בכל מקרה, הושיבו אותי והסבירו לי שהמהות של הספר "צד שמאל של החושך", הנושא של הכנס השנה, היא חיבור, קשרים וגשרים בין קבוצות ויחידים, והכנס צריך לשקף את זה. מצוין, אין בעיה. ואני צריך למצוא דרך להביע את זה. זה… כבר פחות ברור. אבל אם למדתי משהו בשנים האלה זה להתמודד עם בקשות לא סבירות. אז חשבתי על זה כמה ימים והיה לי רעיון – צופים! הם הרי תמיד קושרים דברים.
אז הלכתי בגדול. החרמתי את מכונת הזמן של האגודה ואספתי (בהסכמה!) נציגות מ-145,743 ארגוני נוער בסגנון הצופים מיקומים שונים. ארגנתי לכל ההמון מגורים באיזה יקום כיס לכמה זמן ויחד הם יצרו מיצג אינטראקטיבי של חוטים וכבלים מכל היקומים השונים שכל מי שיגיעו לכנס יעברו דרכו בכניסה למתחם. חוויה מגבשת. ואז הודיעו לי שהכנס וירטואלי השנה. לא יכלו להגיד לי את זה קודם?!
לא הייתה לי בררה, השתמשתי שוב במכונת הזמן, לקחתי את המיצג אחורה בזמן כמה שנים והצבתי אותו בכניסה לירושלים. אין פלא ש"גשר המיתרים" נראה כל כך לא במקום.